בקשה לארכה להגשת פירוט תביעה והארכה לבחינת פשרה

בתאריך 26.01.21 הגיש התובע את כתב הגנתו לתביעה שכנגד ובתאריך 21.03.21 לאחר תיזכורת של מזכירות בית הדין ולאחר בקשת ארכה שהוגשה ונענתה, הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית של מנהלה - הוא מר עדוי פלאח (להלן - מנהל הנתבעת או עד הנתבעת).

בסיומה קצבנו לצדדים מועדים לשם היתייחסות לאפשרות לסיים את הסיכסוך ביניהם בדרך של מתן פסק דין על דרך פשרה (סעיף 79א לחוק בתי המשפט (לא מנומק))לפי המתוה שהוצע בתחילת ישיבת ההוכחות; כן נקבע כי ככל שהצדדים לא יפעלו בהתאם להחלטה זו יקצוב להם בית הדין מועדים לשם הגשת סיכומיהם.

עם זאת, לאחר עיון בכתב התביעה שכנגד וכן שמיעת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי מבחן העילה אינו מיתקיים, כך שמכירת המשאית אינה נסובה סביב יחסי העבודה; ובמה דברים אמורים? מקריאת כתב התביעה שכנגד עולה, כי הקשר היחיד של עניין מכירת המשאית ליחסי העבודה היא העובדה שהמכירה נעשתה במהלכם, או ליתר דיוק בתחילת יחסי העבודה.

כל הסכומים המפורטים בסעיפים א.1 - א.8 יישאו הפרישי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.

...

מקום בו התובע מודה במסגרת כתב התביעה כי שולמה לו מקדמה בשיעור 50,000 ₪ (ראו סעיף 11 לכתב התביעה), מצאנו כי יש לחייבו בתשלום 1,000 ₪ בלבד.

סוף דבר- בכל הנוגע לתביעה העיקרית - הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א.1 סכום של 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

התביעה שכנגד בכל הקשור לעילת ההלוואות/החוב - נדחית ברובה, למעט סכום של 1,000 ₪, שמצאנו כי התובע נותר חייב לנתבעת - סכום שיקוזז מהסך שנפסק בתביעה העיקרית.

לצורך בחינת טענת השהוי, יש להוכיח כי המבקש זנח את זכות התביעה העומדת לו או שבמשך הזמן המשיבה שינתה את מצבה לרעה, או שהשיהוי נגרם עקב חוסר תום ליבו של המבקש.

עם זאת, בפסיקה נקבע כי "בחינת בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מינהלית תיעשה לפי דיני השהוי המנהלי. בתוך כך, יש לבחון את השהוי האובייקטיבי, שעניינו בנזק שעלול להגרם לצדדים שלישיית או לאנטרס הצבורי, וכן את השהוי הסובייקטיבי, שנוגע להתנהלותו של המבקש [...]" [ראו ברמ 340/23 המועצה האזורית עמק יזרעאל נ' הממונה לפי חוק אויר נקי, התשס"ח-2008 המשרד להגנת הסביבה, ופסקי הדין המאוזכרים בו].

המבקש לא הכחיש כי פנה אל המשיבה הן בבקשה לפירוט אודות החוב והן בהצעות פשרה.

השאלה העומדת לפני הנה האם העתירה עוסקת בדחיית המשיבה את הצעת הפשרה של המבקש והאם היא בגדר "החלטה" שניתן לעתור עליה בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים שכן מירוץ השהוי חל מהמועד שבו התקבלה ההחלטה שמבקשים לתקוף, וכן האם טענות המבקש עולות לכדי הצדקה להארכת המועד להגשת העתירה המנהלית.

...

בנסיבות העניין, כאשר אנו עוסקים בחובות שנוצרו לפני למעלה מארבעים שנים, כאשר אין בידי ביהמ"ש לערוך הבחנה, נכון לשלב הזה, בין החובות שעל פניו נראה כי התיישנו לבין החובות שלא התיישנו, כאשר לא ברור ביחס לאיזה ממכלול החובות ניתן פס"ד והאם פס"ד התיישן? ומנגד, כאשר נראה כי על פניו המבקש מודע לקיומם של החובות כבר משנת 2010, אני סבורה כי יש להורות על הארכת המועד להגשת הבקשה.

התוצאה הבקשה מתקבלת ניתנת ארכה להגשת העתירה כמבוקש.

החלטתי ניתנת בתפקידי כרשמת.

לפני היתנגדות לבצוע שיק ע"ס 3,300 ₪ ושטר ערבות ע"ס 40,000 ₪ ובקשה להארכת מועד להגשתה אשר הוגשו בלישכת ההוצאה לפועל והועברו לצורך בירורן לבית המשפט.

טענות הצדדים כעולה מתצהיר המבקש, השיקים נימסרו להבטחת התחייבויותיה של צד ג' על פי הסכם השכירות שנחתם בינה לבין המשיבה והוגשו לבצוע מבלי שהמבקש קיבל פירוט או הסבר בדבר רכיבי החוב הנטען.

לאחר שיצר קשר עם משרד ב"כ המשיבה, הוחתם על הסכם פשרה קלוקל, מבלי שהבין את תוכנו וההסכם אף נדחה מספר פעמים על ידי רשם ההוצל"פ. רק לאחר שפנה לקבלת ייצוג משפטי, היתוודע לרכיבי החוב והבין שהמשיבה מבקשת לגבות ממנו את הסכומים ששולמו לה על ידי צד ג'.

המשיבה מיתנגדת נחרצות לבקשות, מפנה לאיחור בהגשת ההיתנגדות וטוענת כי אין למבקש הגנה מפני התביעה השטרית.

עם זאת, כאמור, כבר בשלב בחינת הבקשה להארכת מועד, על בית המשפט לתת את הדעת גם להליך העקרי, היינו, לבחון את טענות ההגנה העומדות למבקש, שכן, קיומן מהוה השיקול העקרי והמכריע בבחינת הבקשה להארכת מועד.

...

לאור האמור, מצאתי להיעתר לבקשת רשות להתגונן באופן חלקי ולאפשר למבקש להתגונן ביחס לסך של 36,700 ₪.

בקשת רשות להתגונן ביחס לסך של 6,600 ₪ (דמי השכירות בגין התקופה של חודשיים) נדחית והמשיבה רשאית לפעול להמשך גביית סכום זה במסגרת תיק ההוצל"פ המקושר.

המכתב מהוה פניה לפי תקנה 12 והתביעה מהוה גם בקשה להארכת מועד לידון בהחלטה שמעולם לא נימסרה לתובע; מכאן כי לא התגבשה עילה להגשת התביעה תוך שנה ומכאן כי זו לא היתיישנה ולא הוגשה בשיהוי; גם אם כן, יש הצדקות לקבל התביעה במלואה; אין חובה להגיש טופס בל/266 בכלל ובעניינו של התובע בפרט – בנסיבות דומות טופלו מבוטחים אחרים ללא צורך בטופס תביעה, לתובע אין החמרה תפקודית או רפואית אלא הוא סווג לא נכון מלכתחילה, וכלל לא קיים טופס בל/266 המתייחס להגדלת קצבה מיוחדת.

התובע נחקר על רישום נוסף בתיק השקום ב- 2006, ממנו עולה כי ביקש פירוט כספים שקבל מהנתבע.

עורך דין שאער ייצג את התובע בשנת 2002 בתביעה לחברת הביטוח בגין התאונה שעבר שבה הושג בהסכם פשרה סך של 2.8 מיליון ₪ פיצוי מחברת הביטוח בגין תאונת הדרכים (עמ' 7, ש' 11), ולפי דברי התובע כאמור ליווה אותו משך השנים.

אף אם היה מדובר בבקשה לבחינה נוספת ולא בתביעה, אין בכך כדי 'לעקוף' את סע' 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי או את חוק ההתיישנות או דיני השהוי הנהוגים.

...

טענות התובע כי אין צורך להגיש תביעה חדשה שהרי אין החמרה תפקודית והוא מבקש רק לבחון עניינו מחדש, דינן להידחות.

אנו סבורים כי דין תביעה זו להידחות בדומה לכך, וראו הטעמים שהטעים המותב בראשות כב' השופט הבכיר אלכס קוגן בפסק הדין והם מקובלים עלינו.

על כן, אנו דוחים את התביעה.

אשר לתביעת החוב של דמי המזונות, טען היחיד, כי הנושה אינה זכאית למזונות שכן מאז חודש ינואר 2019, שני הילדים המשותפים הוצאו ממשמורת הנושה למסגרת חוץ ביתית ולכן היא אינה זכאית לדמי מזונות בגין תקופה זו. על כן, בעקבות תביעה אותה הגיש היחיד לביטול המזונות, הרי שהחל מחודש ינואר 2019, הגיעו הצדדים לפשרה לפיה החל מחודש יולי 2019 דמי המזונות יבוטלו ולגבי התקופה המוקדמת יותר, הדבר יוכרע על ידי בית הדין השרעי.

תקנה 120 לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ט-2019 (להלן: "התקנות") קובעת, כי: "נושה המבקש להגיש לנאמן תביעת חוב או בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יגישה לנאמן באמצעות מערכת הממונט או מערכת המיחשוב של ההוצאה לפועל, לפי העניין; נושה שאינו מיוצג רשאי להגיש תביעת חוב שלא באופן מקוון, במשרדי הממונה במחוז שבו מיתנהל ההליך, או בלישכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה." תקנה 122(א) לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי קובעת, כי : "בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תוגש בטופס שנוסחו יופיע באתר האנטרנט של הממונה ותאומת בתצהיר; הבקשה תיכלול את תביעת החוב ויפורטו בה הנסיבות שבשלהן הנושה לא היה יכול להגיש את תביעת החוב במועד." לעניין המבחנים והשיקולים שיש לשקול לשם הכרעה בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, יש להדרש להלכה שנקבעה ברע"א 9802/08 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה עריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) (בפרוק) [פורסם בנבו] (21.8.12)(להלן: "הילכת רותם").

...

בתאריך 8.5.2023 נעתר הנאמן לבקשה להארכת מועד להגשת תביעות החוב של הנושה וזאת ממספר טעמים, שפורטו בהכרעתו: ראשית, בשל אופי החובות אשר נתבעו ונבעו מגירושיהם של היחיד והנושה, שכן מדובר בתביעות חוב בגין חוב מזונות וחוב בגין מוהר.

לפיכך, כאשר החייב נוהג בחוסר תום לב כגון שאינו מגיש דוח על מצב עסקיו כנדרש או מסתיר את חובו לנושה מסוים, עשוי בית המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד.

שביעית, החובות עצמם אינם באמת שנויים במחלוקת, חרף ניסיונו של היחיד להתכחש להם במסגרת ערעור זה. ודוק, החלטת בית הדין השרעי מיום 4.7.23 לפיה היחיד לא יישא בדמי מזונות החל מיום 1.7.19 ואילך ושתיקתה של ההחלטה ביחס לתקופה הקודמת למועד זה, מלמדת לכשעצמה, כי חבותו של היחיד לשאת במזונות בגין החודשים ינואר ועד יולי 2019 עומדת על כנה, ואין כל שינוי בעניין זה. אשר לעתירת היחיד לדחות את הכרעותיו של הנאמן בתביעות החוב לגופן- דינה גם היא להידחות.

לפיכך, הערעור נדחה.