בקשה לארכה להגשת ערעור על פסק דין בעניין עבודות פיתוח בחופי תל אביב

המערער הגיש לבית הדין ביום 22.2.2021 ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב מיום 23.1.2021 (כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי; סע"ש 52177-11-17) (להלן: פסק הדין ו- העירעור העקרי, בהתאמה).

לטענת המבקש, הבקשה "לקציבת מועד" להגשת העירעור שכנגד, היא למעשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, אלא שהמשיבה לא העלתה 'טעם מיוחד' כנדרש בדין להארכת מועד.

אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" (עא"ח (ארצי) 56/05 איתן – הילטון תל אביב בע"מ, 23.5.2005), וכן כי: ''יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם כשלעצמו אינו מהוה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד'' (עא''ח (ארצי) 1005/02 קובטי הישאם – מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת, 19.6.2002).

השאלה אם מדובר 'באותו עניין' נבחנת על-פי אמת מידה מחמירה, כאשר בדרך כלל אין להתיר הצגת עילה חדשה, או עניין שאינו תלוי ועומד בעירעור המקורי (ראו: ע"א 550/01 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, פ"ד נה (3) 486; בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל, 20.10.04).

בעירעור העקרי משיג המערער על העניינים הבאים: קביעת בית הדין האיזורי לפיה המשיבה וחברת ויולה הקטנה בע"מ לא שמשו מעסיקות במשותף של המערער; קביעת בית הדין האיזורי כי המשיבה אינה חבה בתשלום חובות חברת ויולה הקטנה בע"מ מכח סעיף 30 (א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958; שיעור הסכומים שנפסקו בפסק הדין ברכיבים הבאים: הפרישי פצויי פיטורים, סכומים שנוכו משכר המערער עבור הפרשות פנסיוניות ולא הועברו לקרן הפנסיה (חלק עובד), חלף הפרשות פנסיוניות (חלק מעסיק), גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה; שיעור שכר טירחת עו"ד שנפסק בפסק הדין; חיוב המערער בתשלום שכר טירחת ב"כ המשיבה בגין ביטול פסק דין שהורה על מחיקת התביעה בשל אי הגשת סיכומי התובע; החלטת בית הדין האיזורי מיום 23.7.2020 שלא לקבל ראיה נוספת בעיניין דיווח לרשם החברות.

...

מעבר לנדרש, ואף אם הייתי יוצאת מנקודת הנחה שהערעור שכנגד הוגש באיחור, ממילא היה מקום להיעתר לבקשתה החלופית של המשיבה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד.

סוף דבר – הערעור שכנגד מתקבל לרישום.

הרקע לבקשה והליכים קודמים ביום 19.6.2019, הוציאה היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבנייה במשרד האוצר (להלן: היחידה הארצית) צו הריסה מנהלי מכוח סעיף 221 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבנייה) לגבי עבודות בנייה שבוצעו במקרקעין בסמוך ליישוב עראבה, אשר ניתן לבנות בהם מבנים חקלאיים בלבד.

סמוך לאחר מתן פסק הדין עתר המבקש להארכת מועד ביצוע ההריסה העצמית.

טענות הצדדים בבקשה, חוזר המבקש על הטענות הבאות: המבנים לגביהם הוצא צו ההריסה אינם מהוים בנייה חדשה; היחידה הארצית נטלה את סמכויות הועדה המקומית לתיכנון ובנייה ללא הצדקה עניינית ובנגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה; וקיים אופק תיכנוני להכשרת הבנייה שכן עריית עראבה הגישה תכנית מפורטת אשר נימצאת בשלבים מתקדמים לדיון בה. בנוסף, לאחר שהמבקש קיבל רשות להגיש בקשת רשות ערעור מתוקנת, טוען המבקש בבקשתו המתוקנת כי פסק דינו של בית משפט המחוזי ניתן בחוסר סמכות המחייב את ביטולו משפסק הדין ניתן בדן יחיד.

מכיוון שערעורו של המבקש נדון בפני מותב בדן יחיד בבית המשפט המחוזי – טוען המבקש כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות.

המשיבה טוענת כי בכלל בתי המשפט המחוזיים, למעט בית המשפט המחוזי בירושלים, ערעורים על החלטות שניתנו בבקשות לביטול צוים מינהליים שהוציאה היחידה הארצית, נידונים הלכה למעשה בפני דן יחיד וכי ניתנו מספר הכרעות מנומקות בעיניין זה, בעתפ"ב (מחוזי באר שבע) 26085-09-18 מדינת ישראל נ' המועצה האזורית חוף אשקלון (31.10.2018) ובעתפ"ב 30671-12-18 (מחוזי תל אביב-יפו) אלפר נ' מדינת ישראל (15.4.2019), אשר קיבלו את פרשנות המשיבה הנ"ל משיקולים של פרשנות תכליתית והרמונית.

הדברים שנקבעו ברע"א 6774/19 אפרידר החברה לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עריית ראש העין, פסקה 8 וההפניות שם (21.6.2020) (להלן: עניין אפרידר), יפים לענייננו: "משכך, ניסיונן של המשיבות לעתור כעת לביטול פסק הדין, לאחר שתוצאתו אינה מקובלת עליהן, עולה לכדי חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים, ועל כן ראויה להדחות גם מחמת טענת מניעות (להלכה לפיה אין לשעות לטענת חוסר סמכות עניינית המועלית באיחור, לא כל שכן לאחר שניתנה הכרעה לגופו של עניין, ראו, בין השאר, ע"א 1094/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן, פ"ד נ(5) 820, 829 (1997); ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669, 675 (1997); רע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי (1.2.2004); ע"א 693/04 אל קימרי נ' אל קימרי, פסקות 18-16 (28.9.2007)). הלכה זו הופעלה גם במצבים כדוגמת זה בו עסקינן, בהם רק לאחר מתן החלטה בדן יחיד הועלתה הטענה כי היה צורך לידון בעיניין במותב תלתא (ראו רע"א 5061/11 פלוני נ' פלוני, פסקה ט"ו (27.11.2011))" (ההדגשות הוספו).

...

הדברים שנקבעו בעניין אפרידר, לפיהם "ניסיונן של המשיבות לעתור כעת לביטול פסק הדין, לאחר שתוצאתו אינה מקובלת עליהן, עולה לכדי חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים, ועל כן ראויה להידחות גם מחמת טענת מניעות... הלכה זו הופעלה גם במצבים כדוגמת זה בו עסקינן, בהם רק לאחר מתן החלטה בדן יחיד הועלתה הטענה כי היה צורך לדון בעניין במותב תלתא" – יפים גם לענייננו.

סוף דבר הבקשה נדחית וממילא נדחית הבקשה ברע"פ 3017/20.

אני מורה על ביטולו של צו הארעי לעיכוב ביצוע שניתן בגדר רע"פ 3017/20.

השופטת לאה גליקסמן: לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית דין האיזורי בתל אביב (השופטת חופית גרשון יזרעאלי; סע"ש 46341-06-15): החלטה מיום 8.5.2016 לחייב כל אחד מהמבקשים בתשלום הוצאות למשיב בסך של 5,000 ₪, שניתנה במעמד ב"כ המבקשים בדיון שהתקיים ביום 8.5.2016; החלטה מיום 28.5.2016 למחוק את כתב ההגנה, בשל אי קיום החלטת בית הדין מיום 8.5.2016, ובהיעדר תגובה לבקשה למחיקת כתב הגנה.

נוכח האמור, קבע בית הדין האיזורי בהחלטתו כי המבקשים ימציאו לבית הדין ולמשיב פרטים נוספים ברורים המגובים במסמכים בעניינים שונים (תקופת עבודה, זהות המעסיק לטענת המבקשים, שכרו של המבקש והקף עבודתו לרבות מסמכים (תלושי שכר, פנקס חופשה, דו"חות נוכחות וכל מיסמך רלוואנטי נוסף), עמדת המבקשים לגבי תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון, כל מיסמך הנוגע לסיום עבודתו של המשיב, הסכם הההתקשרות בין המבקשות 1 ו- 4).

לאמור לעיל יש להוסיף כי ככלל פסיקת הוצאות היא עניין הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת העירעור אינה נוהגת להתערב בשקול דעתה [עע (ארצי) 140/05 סילביה שטינמץ ואח' – נאגו מריאטה (9.9.2005); דב"ע (ארצי) נד/43 – 3 ארגוב – "סחף" חברה ישראלית לעבודות פיתוח בע"מ, פד"ע כז 175].

ראשית, המבקשים לא פירטו בבקשת רשות העירעור כל נימוק בהקשר לבקשה זו, למעט טענה כי מחיקת כתב ההגנה "אינה מוצדקת". בכלל זאת, המבקשים גם לא התייחסו לכך שלא הגיבו לבקשה למחיקת כתב הגנה על פי החלטת בית הדין האיזורי מיום 19.5.2016, וכן לא נתנו בבקשת רשות העירעור הסבר למחדלם לקיים את החלטת בית הדין מיום 8.5.2016; שנית, כפי העולה מהחומר שבתיק, לאחר מתן ההחלטה, ובתגובה לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, הגישו המבקשים לבית הדין האיזורי בקשה להארכת מועד לבצוע פעולות והחלטות, במסגרתה עתרו שלא ליתן פסק דין בהיעדר הגנה ולהאריך את המועד לבצוע החלטות בית הדין.

נוכח האמור, סדר הדברים הנכון הוא שבית הדין האיזורי ידון תחילה בעיניין מתן פסק הדין בהיעדר הגנה, בטרם תדרש לכך ערכאת העירעור.

...

גם לגופו של עניין דין בקשת רשות הערעור בעניין החיוב בהוצאות להידחות.

אשר להחלטה מיום 28.5.2016 למחוק את כתב ההגנה: גם בקשה זו דינה להידחות.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

העירעור הוגש על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב מיום 19.5.2019 (כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר ונציגי הציבור מר חיים בצלאל ומר בעז קמר, סע"ש 27113-02-15).

רקע הבקשות בבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב התבררה תביעתו של המערער למתן סעדים שונים בעיניין פיטוריו מעבודתו כמציל בחופי המשיבה.

לחלופין, ביקש המערער הארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין, תוך שטען, כי מדובר בעירעור עיקרוני אשר קיימת חשיבות ציבורית לבירור הטענות המועלות בו. המשיבה היתנגדה לבקשה החלופית להארכת מועד מן הטעם, שהמערער לא העלה 'טעם מיוחד' כנדרש בדין ונוכח סכויי העירעור הנמוכים לטעמה.

הכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשות ועיון בכלל החומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לסילוק העירעור על הסף להדחות, וכי יש לקבל את העירעור לרישום, כמפורט מטה: האם בוצעה המצאה כדין של פסק הדין למערער? תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה) קובעת, כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין איזורי הוא 30 ימים מיום שימוע פסק הדין, או מיום שבו הומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהיעדר הצדדים.

בעיניין זה יוער, כי בהתאם להלכה הרווחת, קיימת תחולה להוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט גם מקום בו מדובר בתיקון "טכני" של פסק הדין, אשר אין לו השפעה על העניינים שהם מושא ההליך הערעורי (ראו: ע"א 9357/09 ‏חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אילנה עמיר, 10.3.2010, ע"א 7143/99 רשות הפיתוח נ' יורשי עלי תאופיק עאצי, 3.7.2000, בש"א (עליון) 7102/01 חב' קוביק בע''מ נ' מיקרוסופט קופוריישן, 7.4.2000).

...

הבקשה החלופית להארכת מועד למעלה מהנדרש יצויין, כי אף לוּ הייתי מגיעה למסקנה שיש להחיל בנסיבות העניין את החריג של 'כלל הידיעה' ולמנות את הימים להגשת הערעור מיום 4.6.2019, היה מקום להיעתר לבקשתו החלופית של המערער להארכת מועד להגשת הערעור.

במקרה שלפני, וכאמור מעבר לנדרש שוכנעתי, כי מתקיימים טעמים אשר משקלם המצטבר מצדיק היעתרות לבקשה החלופית להארכת מועד.

כללם של דברים - על יסוד כל האמור, הבקשה לסילוק הערעור על הסף נדחית והערעור מתקבל לרישום.

בבית המשפט העליון בר"ם 3728/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: ציקורל המרה בינלאומית בע"מ נ ג ד המשיבה: רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 26.4.2021 בעת"ם 2331-04-21 שניתנה על-ידי כבוד השופטת צ' צפת בשם המבקשת: עו"ד אדוה מגנזי, עו"ד אריה מוסקוביץ בשם המשיבה: עו"ד רנאד עיד, עו"ד אבי טוויג ][]החלטה

בבקשה נטען כי יש להאריך את המועד להגשת העתירה כך שזו תוגש, אם וככל שהדבר יידרש, בתוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין בעירעור שהגישה לבית משפט זה. המבקשת ציינה כי הבקשה מוגשת "למען הזהירות בלבד", נוכח העובדה כי לא ידוע לה האם פסק הדין שיינתן בעירעור יתייחס גם למתווה המוצע.

בהקשר זה ציינה המבקשת כי לשיטתה בית משפט זה מוסמך לידון במסגרת העירעור שהוגש לו אף בהחלטה בעיניין המתוה, שכן הדבר מהוה המשך ישיר לפסק הדין מושא העירעור.

זאת, אף בהיתחשב באמת המידה המרוככת החלה על הענקת רשות ערעור על החלטות מהסוג דנן, בשים לב לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות (ראו: בר"ם 3802/16 ארלט יזמות בנין והשקעות בע"מ נ' ועדת הערר מחוז דרום, פסקה 13 (12.9.2016); בר"ם 5777/20 אופיר כהן - עבודות פיתוח גינון ואחזקה נ' מכון ויצמן למדע, פסקה 8 (25.8.2020)).

בנסיבות העניין, נתתי דעתי לכך שהלכה למעשה, במקרה זה אין בדחיית הבקשה כדי לנעול את שערי בית המשפט (ראו והשוו: בר"ם 403/20 עמותת שומרי הבית נ' ראש המועצה האזורית חוף הכרמל, פסקה 16 (11.2.2020)).

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, אני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אף-על-פי-כן, אין בטעם זה לבדו לשנות מן המסקנה אליה הגעתי, בשים לב לנימוקים שפורטו לעיל.

זאת ועוד, בענייננו, יצוין אף כי קיים קושי מסוים בעובדה שהמבקשת בחרה להמתין עד למועד האחרון להגשת העתירה טרם הגשת הבקשה האמורה, וזאת כאשר חלפו כחודשיים ממועד דחיית הצעת המתווה ולמעלה מחודש לאחר הגשת ערעורה לבית משפט זה. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.