משהתגלה הדבר לתובעת, הגישה תביעתה זו, יחד עם בקשה למתן סעד זמני שיאסור על המשך ביצוע העבודות, בטענה כי במעשיו מבקש הנתבע לתפוס חזקה ייחודית בחלקה, אף על פי שמדובר בחלקה משותפת, שטרם נעשה לגביה הליך של פירוק שתוף.
ההסכם כולל הוראות שונות שעיקרן: רצון הצדדים לחלק את החלקה לפי התרשים של המודדת ופא אליאס; שטחה של כל חלקת משנה ועל שם מי תרשם; הצהרת הצדדים כי ההסכם מחייב אותם וכי אף צד לא יפריע לאחר "בעיבוד או בחזקה או ברשום או בבניה או לכל הנוגע לחלקו בחלקה הנ"ל והשמוש יהיה מידי ועד רישום החלוקה הנ"ל סופית בין הצדדים"; הסכמה כי הוצאות החלוקה והרישום תחולקנה על הצדדים באופן שווה; והסכמה כי צד שיפר את ההסכם ישלם לאחרים פיצוי קבוע מראש בסך 9,000 דולר.
נכון להיום, אמנם, הנתבע הוא בעלים של 822 מ"ר מהחלקה (כאשר על פי ההסכם חלקה של ג'והרה הוא 848 מ"ר); אלא שהחלוקה על פי ההסכם נעשתה, לכאורה, בטרם קיבל הנתבע לידיו עוד 320/15808 חלקים, שהם כ-56 מ"ר, שאותם קיבל מאחיו במסגרת עסקת חליפין לטענתו (ראה סעיף 7(ד) לעיל).
...
לטענת הנתבע, על פי אותו הסכם התחייבו השותפים שלא להפריע ליתר השותפים בשימושו בחלק שיוחד לו, ואילו הפרה של ההסכם תחייב את המפר בתשלום פיצויים בסך 9,000 דולר ארה"ב.
מכאן, לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות, שכן הוא מבקש לעשות שימוש בחלקו על פי ההסכם והתשריט, ואילו התובעת היא זו שמפרה את ההסכם בכך שהיא מפריעה לשימושו.
המסקנה העולה מהאמור, כי הנתבע אינו רשאי לקבוע את קו הגבול ולהציבו באמצעות בניית קיר/גדר בתוואי הגבול אשר מסומן בתשריט.
עוד עולה מהמקובץ, כי התובעת אינה מתנגדת לשימוש שעושה הנתבע בחלק "שלו" בחלקה, גם אם השימוש הוא לצרכי חנייה המושכרת לצדדים שלישיים, כל עוד אין בשימוש זה כדי לפגוע בחלק שבו היא מחזיקה ומשתמשת לאורך השנים, לקבוע את הגדול או לחסום גישה.
לאור המסקנה כי לא הוכחה חתימת המנוחה שפיקה על ההסכם, הרי שהתביעה שכנגד נדחית, בהיותה מבוססת על ההסכם ועל טענה להפרתו בידי התובעת.
