בתוך כך, גם שהות שהוענקה למבקשת על-ידי בית משפט קמא לצורך הפניית בירור טענותיה להליך אזרחי נפרד (במהלכה עוכבו הליכי הכנוס לפרק זמן של 30 ימים) – לא נוצלה על-ידה לשם כך.
וכאמור, משלא התקבלה עמדת המבקשת על-ידי בית משפט קמא, הוגשו על-ידה בקשות נוספות בנידון, לרבות בקשה לביטול הצוו לאכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים; וכן בקשה לעיון מחדש בהחלטה הדוחה את בקשתה לביטול הצוו.
...
למעשה, בית משפט קמא עמד, בעצמו, על טעות אפשרית זו בהחלטתו מיום 13.06.2022 בציינו, כי "ייתכן שהבנתי לא נכונה את כל הקשור בזהות הצדדים באותו הליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ואולם, אם אין הליך בין הצדדים הרלוונטיים, כי אז נכון שייפתח הליך כזה. מבחינת גולבד (המבקשת – ח' כ'), אין מכך כל מנוס".
בראי האמור, ולאחר ששקללתי את כל אלה, באתי לכלל מסקנה כי חרף העובדה שיש משום טעם לפגם בהתמהמהות המבקשת בנקיטת הליך כאמור – לזכותה עומדת אי-הבהירות אשר להליך אליו הופנתה.
מן הטעם הזה סבורני, כי התוצאה הצודקת בנסיבות העניין – עתה משהובהרו פני הדברים – היא לאפשר למבקשת להתנגד לצו לאכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים, במסגרת הליך נפרד וחדש, שם ידונו טעמי התנגדותה לגופם.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצידה.
