בקשה לאכיפת פסקי חוץ שניתנו בנבדה

בע"א 1948/15 הנ"ל בעיניין JSC VTB BANK נ' ד"ר יבגני מרגוליס נקבע, כי "הליכי אכיפת פסק-חוץ אינם האכסניה המתאימה לבחינת טענות המשיב כלפי קביעותיו של בית המשפט הזר כי בוצעה למשיב המצאה כדין בהתאם לדיני המקום, שכן אלו הן טענות ערעוריות מובהקות, וכאמור, בגדרי הליך קליטת הפסק הזר, בית המשפט בישראל אינו פועל כערכאת ערעור על בית המשפט הזר." במקרה זה, בית המשפט בנאבדה בחן את טענות המבקשת בבקשה למתן פסק דין שהוגשה במעמד צד אחד בלבד, לעניין תקינות אישורי המסירה, אולם טרם עלה בידי בית המשפט בנאבדה לבחון את טענות המשיבים בסוגיה זו. מטעם זה, אין למעשה בפנינו קביעה של בית המשפט בנאבדה בעיניין האמור.

...

בפסק הדין בע"א 7884/15 יצחק רייטמן נ' Jiangsu Overseas Group Co Ltd (מיום 14.8.2017) נקבע, כי: "הנטל להוכיח היעדר הדדיות באכיפה מוטל על כתפיו של המתנגד לאכיפתו של פסק החוץ [כך נקבע בע"א 1268/07 גרינברג נ' במירה, פסקה 14 (9.3.2009) [פורסם בנבו] , וראו גם: ע"א 1948/15 JSC VTB BANK נ' מרגוליס, פסקה 21 (6.3.2017) [פורסם בנבו]. היינו, במצב שבו אין הוכחה דה-פקטו לאכיפה (או סירוב לאכיפתם) של פסקי דין ישראליים על ידי בית משפט סיני, על המערער מוטל הנטל להוכיח כי אין פוטנציאל סביר לאכיפה כאמור. אם לא עלה בידיו להרים נטל זה – אזי ייקבע כי מתקיימת דרישת ההדדיות." באותו עניין נקבע כי יש לאכוף פסק דין מסין, כאשר לא הורם הנטל להוכיח קיומה של מגמה שיפוטית ברורה בדבר אי-אכיפה שיטתית של פסקי דין ממדינות עמן אין לסין אמנה בינלאומית; כאשר לא הוצג פסק דין סיני המתייחס לאכיפתו (או אי אכיפתו) של פסק דין ישראלי; ובהינתן העקרונות המשפטיים העומדים ביסוד עקרון ההדדיות והרצון להימנע מ"מעגל שוטה" ולעודד עזרה הדדית של מערכות משפט זרות, ובפרט נוכח קיומם של יחסי מסחר ענפים בין המדינות – עלתה המסקנה כי המערער לא הרים את הנטל להראות כי עיקרון ההדדיות אינו מתקיים.

אישורים אלו נמצאו תקינים על ידי בית המשפט בנבדה, שעה שהוא דן בבקשה במעמד צד אחד על יסוד טענות המבקשת.

על כן מצא בית המשפט להורות על מתן פסק דין נגד המשיבים, בהעדר הגנה.

לבקשה צורף מיסמך בערבית מיום 27.7.20, וכן תירגום המסמך בעריכת ב"כ התובע, הנושא את הכותרת: "מדינת פלסטין, בתי הדין השרעיים, בית הדין השרעי טולכרם- צו ירושה". הנתבעת היתנגדה לבקשה, מן הנימוקים העקריים הבאים: בהתאם לפסיקה לא ניתן לאכוף או להכיר בצו ירושה או בצו קיום צוואה זר, באשר מדובר בפסק חוץ.

בהקשר דומה נפסק לאחרונה בעיניין ת"א (מחוזי ירושלים) 73092-01-20 לוי נ' מזכרת חכם יצק כהן (4.9.20) (להלן: "ענין לוי"), ביחס לצוו ירושה שניתן בבית משפט אמריקאי בקליפורניה, כי: "כידוע, צוים זרים בהיותם פסק חוץ אינם נקלטים באופן אוטומאטי בישראל. נקודת המוצא היא כי הם כשלעצמם אינם מוכרים בישראל, אלא עליהם לעבור הליך של קליטה אם מבוקש להכיר בהם בארץ, אחרת – הם נעדרי מעמד בישראל ולא ניתן לראות בהם כמעשה בית דין (ראו: רע"א 9296/16 Rosenberg נ' יד ושם, [פורסם בנבו] פס' 4 (4.12.2017)).

וראו גם: ע"ע 970/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' איריס אגם פד"י כט(1) 561, שם נפסק, בהתייחס לצוו ירושה שניתן במדינת נבדה בארה"ב, כך: "לפסק-חוץ אין כל כוח משל עצמו בארץ, אף אם כשר הוא מכל הבחינות ובית המשפט שיבחו"ל מוסמך היה לתיתו. על הפסק הזר לעבור הליך קליטה על-ידי בית המשפט בארץ, אם לצורך אכיפתו ואם להכרה בו (ע"א 490/88 המוטראן הקופטי של הכיסא הקדוש של ירושלים והמזרח הקרוב נ' עדילה ואח' [2], בעמ' 404, וכן ס' וסרשטיין פסברג, "על סופיות בפסקים זרים" משפטים יח (תשמ"ח-מ"ט) 35, 52).

...

אפשר שמסקנה זו מצדיקה את תיקון סעיף 11(ב) לחוק האכיפה, באופן שתתאפשר הכרה בפסקי-חוץ אף כשההכרה היא עיקר הדיון.

מאידך גיסא, אין להתעלם מיתרונה של המסקנה שאליה הגענו, שכן מביאה היא לכך שההליך של צו ירושה או של קיום צוואה יהיה גם במקרה כזה "הליך מסודר, אשר נועד להביא לידיעת הציבור דבר מותו של אדם ודבר קיומו של טוען לזכות בעיזבון" (ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' גלבוע [8] , בעמ' 641), ו"בעיקר לאפשר לכל מעוניין בדבר, לרבות לטוענים נוספים בזכות ירושה או לנושים, להגיש התנגדויות, לבקש מינוי מנהל עיזבון וכיוצא באלה" (ע"א 297/91 ניסמן נ' היועץ המשפטי לממשלה [9], בעמ' 691-692)"/

תוצאת הדברים היא כי הבקשה לנהל את התביעה בנעלי המנוח נדחית.

בהחלטה מיום 28.1.21 ביקש בית הדין שהצדדים יגישו עמדתם הן ביחס לשאלה האם הורי המנוח באו בנעליו לאור העובדה שעל פי דין מעמדו של צו ירושה הוא פסק חוץ, וככזה אין הוא נקלט בישראל באופן אוטומאטי, והן ביחס לשאלה האם די בייפוי הכח של מר HAGOS לעו"ד מסדה על מנת לקבוע כי הורי המנוח אכן ייפו את כוחו לנהל את ההליך בשמם.

(1) חל עליו הסכם עם מדינת חוץ; (2) ישראל התחייבה באותו הסכם להכיר בפסקי חוץ מאותו סוג; (3) ההיתחייבות אינה חלה אלא על פסקי חוץ הניתנים לאכיפה על פי חוק בישראל; (4) נתמלאו בו תנאי ההסכם.

אף בע"א 970/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' איריס אגם פד"י כט(1) 561 (להלן- עניין אגם), נפסק, בהתייחס לצוו ירושה שניתן במדינת נבדה בארה"ב, כי: "לפסק-חוץ אין כל כוח משל עצמו בארץ, אף אם כשר הוא מכל הבחינות ובית המשפט שיבחו"ל מוסמך היה לתיתו. על הפסק הזר לעבור הליך קליטה על-ידי בית המשפט בארץ, אם לצורך אכיפתו ואם להכרה בו (ע"א 490/88 המוטראן הקופטי של הכיסא הקדוש של ירושלים והמזרח הקרוב נ' עדילה ואח' [2], בעמ' 404, וכן ס' וסרשטיין פסברג, "על סופיות בפסקים זרים" משפטים יח (תשמ"ח-מ"ט) 35, 52).

...

עם זאת ייאמר, במאמר מוסגר, אף כי בבחינת למעלה מן הצריך, כי לכל היותר, יורשיו הנטענים של המנוח ייפו את כוחו של מר HAGOS לטפל בענייניהם, וספק בעיניי האם אכן ניתן לקבוע כי הם ייפו את כוחו של עו"ד מסדה לייצגם בהליך זה. אף ספק בעיניי אם די בייפוי הכח שניתן על ידי הורי המנוח כדי לקבוע שמר HAGOS , יכול לבוא בנעלי המנוח, בפרט בשים לב לכך שהוא לא התייצב לדיון המוקדם שהתקיים לפני ביום 18.1.21, ולכך שלדברי עו"ד מסדה, הסיבה לכך אינה ידועה לו. לסיכום, הורי המנוח לא הוכרו כיורשיו של המנוח, ואין לפניי טענה לפיה צו ירושה או צו קיום צוואה היא בהישג יד וצפוי להתקבל תוך פרק זמן קצר.

בעניין לוי נפסקו הדברים הבאים, שסבורני כי הם יפים אף לעניינו: "..., אין לפניי טענה מבוססת לפיה הוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה בישראל, היא בהישג יד וצפויה תוך זמן קצר: לגבי קבוצת התובעים הראשונה נטען באופן סתמי בלבד כי "אישור צוואתה של המנוחה [אשת המנוח-ד.כ.ל] נמצא בטיפול", כאשר לא נאמר דבר לגבי צו ירושה בישראל ביחס למנוח (פס' 6 לתגובה מיום 22.7.2020).

דבריי עולים בקנה אחד עם רוח תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 שצפויות להיכנס" נוכח כל האמור, אני מורה על עיכוב ההליך ל- 60 יום מהיום.

אוסיף, כי המבקשת צרפה חוות דעת מטעם עו"ד סקרצ'י המאשרת כי פסק הדין הוא בהתאם להוכחת הדין החל בניו יורק, וכי מדובר בפסק דין חלוט; החיוב שבפסק הדין ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנות הציבור - המשיב היתייחס לסעיף זה בסיכומיו, והפנה לע"א 970/93 יועמ"ש נגד אגם, מט(1), 561 (להלן: "עניין אגם"), וצרף ציטוט של השופט (כתוארו אז) חשין: "פסק-דין שניתן במדינה חוצה-לישראל אינו בן-פועל בתוככי ישראל משל היה פסק-דין שנתן בית-משפט בישראל. רשויות ההוצאה לפועל לא תאכופנה אותו, ורשם המקרקעין לא יכיר בו ולא ירשום אותו במירשם המקרקעין. לעשות בן-פועל בישראל, שומה על המעוניין בדבר להריק אותו פסק-דין מכלי-אל-כלי, משיטת המשפט הזרה אל משטל ישראל, ועל דרך זה לעשותו אבר במשפט ישראל. ההרקה מכלי-אל-כלי עושים אותה בית המשפט, ולעניין זה משמש אותנו חוק אכיפת פסקי-חוץ..." אולם, מקריאת פסק הדין עולה כי מדובר בפסק דין שעינינו צוי ירושה וצוואה, וכפי שצוין בעיניין אגם – החוק אינו מאפשר אכיפתו של פסק חוץ קינייני או מעין קינייני, אלא את אכיפתם של פסקים המטילים חיוב אישי בלבד (ראו 556 ז-567א).

עוד נקבע שם, כי בהעדר הסכם בין ישראל לבין מדינת נבדה (ארצות-הברית) בנושא הכרה, כדרישת סעיף 11(א) לחוק, לא ניתן להכיר בפסק הדין ( 567ד-ה), וכי סמכות ההכרה בפסק-חוץ על-פי סעיף 11(ב) לחוק קיימת כאשר ההכרה היא אגב דיון בעיניין הנמצא בסמכותו של בית המשפט ולצורך אותו עניין (ראו 568ד).

...

המשיב הגיש ערעור והערעור נדחה ולא הוגש כל ערעור נוסף על פסק הדין של ערכאת הערעור .

משנדחו שתי טענותיו היסודיות של הנתבע, הן לעניין אישיותה המשפטית של התובעת – טענה שהיה עליו להעלות בהליך במדינת ניו יורק, ושבית משפט זה אינו נדרש לדון בה בשלב הכרזת פסק הדין הזר כבר-אכיפה; והן לעניין תושבותו של הנתבע – אף זו טענה שאינה ממין העניין, בהעדר תנאי כזה בחוק אכיפת פסקי חוץ; ומשהוברר כי פסק הדין הזר עומד בכל התנאים שנקבעו בחוק לשם הכרזתו כבר-אכיפה, אני קובע כי פסק הדין נושא הליך זה הוא בר-אכיפה בישראל.

מכאן שבין שיבוטל פסק הדין שניתן ע"י כב' סגן הנשיא חבקין ובין שלא, יש לקבל את התביעה להכרזת פסק הדין ממדינת ניו-יורק כבר-אכיפה.

הנתבעת טענה בבקשתה כי צו הירושה אשר הוגש בתיק הנו כפסק חוץ, אשר אינו מוכר בישראל אלא לאחר קליטתו בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן – החוק לאכיפת פסקי חוץ).

בע"א 970/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' איריס אגם (2.4.1995) קבע בית המשפט העליון כי חוק אכיפת פסק חוץ לא מאפשר אכיפה של פסק חוץ קינייני או מעין-קינייני, דהיינו פסקי דין הקובעים סטאטוס, אלא מאפשר אכיפה של פסקי דין המטילים חיוב אישי בלבד "וכיוון שצווי ירושה וקיום צוואה אינם מטילים חיוב אישי, טעה בית המשפט קמא כשקבע כי ניתן לאכוף את פסק החוץ במקרה דנא". באותו ענין דובר על צו ירושה שניתן בבית משפט במדינת נבדה שבארה"ב ולא הוכח כי קיים הסכם בין מדינה זו לבין ישראל, כדרישת סעיף 11(א)(1) לחוק אכיפת פסקי חוץ.

...

לבסוף קבע בית המשפט העליון כך: "המסקנה הבלתי נמנעת היא כי ענייני ירושה וצוואה דינם להתברר בהליך על-פי חוק הירושה. אפשר שמסקנה זו מצדיקה את תיקון סעיף 11(ב) לחוק האכיפה, באופן שתתאפשר הכרה בפסקי-חוץ אף כשההכרה היא עיקר הדיון. מאידך גיסא, אין להתעלם מיתרונה של המסקנה שאליה הגענו, שכן מביאה היא לכך שההליך של צו ירושה או של קיום צוואה יהיה גם במקרה כזה "הליך מסודר, אשר נועד להביא לידיעת הציבור דבר מותו של אדם ודבר קיומו של טוען לזכות בעיזבון" (ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' גלבוע, בעמ' 641), ו"בעיקר לאפשר לכל מעוניין בדבר, לרבות לטוענים נוספים בזכות ירושה או לנושים, להגיש התנגדויות, לבקש מינוי מנהל עיזבון וכיוצא באלה" (ע"א 297/91 ניסמן נ' היועץ המשפטי לממשלה [9], בעמ' 691-692)".

בית המשפט המחוזי בפסק דין סדקי הגיע למסקנה כי אישור הממונה לצו ירושה, הוא בגדר תעודה ציבורית המשמש כראיה להוכחת קיומו ואמיתותו בתור שכזה, אך לא כראיה לאמיתות תוכנו.

מכל המפורט אפוא מצאנו לקבל הבקשה ולהורות על מחיקת כתב התביעה.