עקרי טענות הצדדים בסיכומיהם
עקרי טענות התובעת
על בית המשפט לדחות את הבקשה למחיקה ודחיה על הסף של התביעה מחמת מעשה בית דין ומיצוי עילה; אין להחיל הכרה אגבית של פסק הדין הזר שניתן במיאמי לפי סעיף 11 (ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ" ו/או "החוק").
על מנת לסבר את האוזן, סעיף 1 לחוק אכיפת פסקי חוץ מגדיר "פסק חוץ": "פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בענין אזרחי, לרבות פסק דין לתשלום פיצויים או נזקים לצד שניפגע, אף כשלא ניתן בענין אזרחי".
סעיף 2 לחוק, קובע ב"רחל בתך הקטנה", כי "לא ייאכף בישראל פסק חוץ אלא לפי חוק זה".
סעיף 3 לחוק קובע "תנאים לאכיפה", על פיהם רשאי בית המשפט להכריז על פסק חוץ כאכיף בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים:
"(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתיתו;
...
בתוך כך, נקבע, שיש לקבל את הערעור ולקבוע, שככל שתדחה טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, יש לקבלה לגופה, בכל הנוגע לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה, וליתן פסק דין משלים ביחס לרכיבי התביעה האחרים, תוך שמירת טענות הנתבע לקיזוז.
בתוך כך, נקבע, שיש לקבל את הערעור, ולקבוע, שככל שתדחה טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, יש לקבלה לגופה, בכל הנוגע לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה, וליתן פסק-דין משלים ביחס לרכיבי התביעה האחרים, תוך שמירת טענות הנתבע לקיזוז.
סוף דבר
מן המקובץ עולה, שבענייננו, לא היה הליך קליטה של פסק החוץ בישראל, לא הוגשה בקשה לאכיפה, או להכרה בפסק הדין הזר.
יוצא אפוא, כי הנושא לדיון בענייננו, אינו אכיפת פסק חוץ, אלא הכרה אגבית, לפי סעיף 11(ב) לחוק.
לאור האמור, טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף נדחית, אין בפנינו מעשה בית דין ומיצוי עילה, ועל כן יש להורות לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה.
