יצוין עוד כי במסגרת הדיון הועלתה מטעם בית המשפט הצעה לגיבוש תכנית פרעון, ובהמשך להצעה זו הגישו הצדדים ביום 11.1.2022 בקשה מוסכמת לאישור תכנית פרעון.
בכל הנוגע למסגרת הנורמאטיבית שבגדרה אנו מצויים, יובאו דבריו הממצים של בית המשפט העליון בע"א 4619/15 עו"ד יניב אינסל - נאמן על נכסי שמואל ינקוביץ נ' שמואל ינקוביץ ואח' (14.8.2017), (להלן: "הילכת ינקוביץ") כדלקמן:
"תכליתו של סעיף 96 לפקודה היא הגנה על נושי החייב באמצעות הפקעה, בתנאים מסוימים, של נכסים שהעניק ללא תמורה או בתמורה מופחתת לפני תחילת פשיטת הרגל, וזאת משום שהענקות אלה גורעות ממצבת נכסיו של החייב על חשבון נושיו (ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' גיצלטר, פסקה 20 (8.11.2015) [פורסם בנבו] (להלן: עניין גרנות); ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל 317 (מהדורה שלישית, 2010; להלן: לוין וגרוניס)) ... ברוח הראציונלים הללו הגדיר המחוקק תקופה שאם במהלכה העניק אדם נכס לאחר, תהא ההענקה בתנאים מסוימים בת ביטול. כך, סעיף 96(א) לפקודה קובע כי אם המעניק הפך פושט רגל לפני שחלפו שנתיים מיום ההענקה, יהא דין ההענקה בטלות; וסעיף 96(ב) קובע כי אם המעניק נעשה פושט רגל בין שנתיים לעשר שנים מיום ההענקה, קרי מהזמן שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל שבעטיו ניתן צו הכנוס (לוין וגרוניס, בעמוד 319), תהא ההענקה בטלה – אלא אם כן הוכיחו מקבלי הנכס מכוח ההענקה כי בזמן ההענקה היה המעניק כשר פרעון של כל חובותיו מבלי להזקק לנכס הכלול בהענקה, וכי הנכס עבר לנהנה מיידית ולא בעתיד. בחינת כושר הפרעון נעשית על בסיס חשבונאי עובדתי, וצריך שתהא נסמכת על נתונים אובייקטיביים (ראו: עניין שילר, בפיסקה 22). על הנאמן הנטל הראשוני להוכיח את מהות ההענקה; את מוועדה; את טיבו של הנכס; ואת העובדה שהמעניק הפך פושט רגל בתוך פרק הזמן שצוין לעיל. ואולם משעה שעשה כן, הנטל להוכיח שהמעניק היה כשר פרעון בעת ההענקה, מוטל כאמור על המקבלים מכוחה (עניין שילר, בפיסקה 21; עניין סדן, בפיסקה 10; לוין וגרוניס, בעמוד 325)."
במקרה הנידון, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי הנאמן הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי המשיב העביר הזכויות בדירה למשיבה וכי עשה כן חודשים ספורים לפני שניתן צו הכנוס לנכסיו, לבקשתו, לה צורף תצהיר המבהיר כי חובותיו מגיעים לסך של 811,500 ₪, וערבויותיו לסך של למעלה מ-10 מיליון ₪, כאשר בשנת 2017 בעיותיו הכלכליות גרמו להתפרקות נישואיו.
אולם בהיתחשב בעובדה שמדובר בדירת בני זוג בה מתגוררות המשיבה ובנותיה, ולצורך ייעול ההליכים וחסכון בהוצאות ובצורך לנקוט בהליכים נוספים לרבות הליכי פירוק שתוף, אני מורה כי היה ותהיה נכונה המשיבה לפדות את זכויות החייב בדירה הרשומה כעת על שמה, ולהפקיד בקופת הכנוס סך נוסף של 400,000 ₪, בתוך אותה תקופת תכנית פרעון שנקבעה לחייב, ייוותרו הזכויות בדירה של המשיבה.
...
לאחר שבחנתי את טענות המשיבה בהודעתה, אין בדעתי להיעתר לבקשתה לארכה נוספת להמצאת מסמכים נוספים.
"
אני סבורה שצודק הנאמן כי המשיבה לא הוכיחה כי ויתור המשיבה על:
זכויות בעסק שקרס כלכלית והתנהל על הלוואות וחובות;
ויתור על זכות במוניטין שלא הוכחו;
ויתור על כתוּבה שסכומה לא הוכח;
מהווה תמורה סבירה והולמת לחייב שהתחייב בהסכם הגירושין:
א. לוותר ללא תמורה על זכויותיו בדירה שבמועד רכישת הזכויות בה הייתה שווה כ-1,220,000 ₪.
סיכום
לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, ויש מקום לבטל הענקת הזכויות של החייב בדירה בהסכם הגירושין למשיבה.
אולם בהתחשב בעובדה שמדובר בדירת בני זוג בה מתגוררות המשיבה ובנותיה, ולצורך ייעול ההליכים וחיסכון בהוצאות ובצורך לנקוט בהליכים נוספים לרבות הליכי פירוק שיתוף, אני מורה כי היה ותהיה נכונה המשיבה לפדות את זכויות החייב בדירה הרשומה כעת על שמה, ולהפקיד בקופת הכינוס סך נוסף של 400,000 ₪, בתוך אותה תקופת תכנית פירעון שנקבעה לחייב, ייוותרו הזכויות בדירה של המשיבה.