בקשה לאישור תובענה ייצוגית: הפרת חובת גילוי, הטעיה ודיני צרכנות

ביום 25.3.2018 הגיש המשיב בקשה לאישור תובענה כייצוגית לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) שעניינו "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו", ולפי פרט 4 שעניינו "תביעה בעילה לפי חוק התחרות הכלכלית" (להלן: הבקשה לאישור).

בהמשך לכך נקבע כי ההפרות המתוארות עולות כדי הטעה כמשמעה בחוק הגנת הצרכן, ועל כן מקימות עילת תביעה בגין הפרת חובת הגילוי לפי סעיף 2(א) לחוק זה. בנוסף, נקבע כי פעולות אלה מהוות אי-עמידה בתנאי ההסכם וכי הדבר מקים עילה גם לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט.

לאמור, גם אם הדרישות שהוצבו למפעילה במסגרת המיכרז מחייבות אותה, ברמה החוזית, רק כלפי שב"ס, עדיין ניתן לקבוע כי חריגה מדרישות אלה מהוה בסיס לקיומה של היתנהגות עוולתית כלפי האסירים במישור דיני הגנת הצרכן (הטעה צרכנית) או במישור דיני עשיית עושר ולא במשפט (גביה שלא כדין) (והשוו עופר גרוסקופף הגנה על כללי תחרות באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט 299-298 (ובמיוחד הערה 273) (2002)).

...

בחינת מכלול הנסיבות מובילה למסקנה כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור.

ראשית, לא שוכנעתי כי קבלת התובענה תגרום לפגיעה חמורה במפעילה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

כמו כן קיימות לכאורה שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, האם היתנהלות המשיבה עולה כדי הטעה והפרת חובת גילוי הקבועים בדיני הגנת הצרכן, כלפי לקוחותיה שלא הגישו בקשה לקבל לידם את דמי השמוש, בהנתן שלא ניתן לשלול כי מדובר בדמי פקדון (ואינני ניכנס לליבה של סוגיה זו בשלב זה), כמו גם קיומם של לקוחות אשר בעת התשלום באמצעות המענה הטלפוני האנושי, נגבו מהם דמי שימוש ביתר, וזאת בגין התקלה הטכנית.

נוסף על האמור, הרי שתנאי הסכם הפשרה הנם נגזרת של העובדה כי הסדר פשרה מגלם מעצם טיבו את האיזון שבין סכויי וסכוני המשך ניהול התביעה, כאשר בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי קיימת וודאות כיצד היה מוגדר מעמדם המשפטי של דמי השמוש בהנתן טענות כל צד, כמו גם ספק האם הטענה כי העדר התיזכורת למילוי טופס הבקשה להשבת דמי השמוש עולה כדי הטעה צרכנית והפרת חובת גילוי אכן הייתה מתקבלת בסופו של יום מבחינה משפטית, בפרט בהנתן טענות המשיבה בדבר הדרכים בהן פעלה לתזכר את לקוחותיה לעניין זה. זאת ועוד, מדברי המשיבה עולה כי ספק אם קמה למבקשים עילת תובענה אישית, שכן לדבריה, המשיבה הסכימה להשיב למבקשים את דמי השמוש עם בקשתם לעשות כן, חרף חלוף הזמן, וזאת עוד טרם הוגשה בקשת האישור, אולם המשיבים הם אלו שנמנעו מלהעביר את פרטיהם לשם קבלת דמי השמוש, ונחפזו להגיש תובענה זו. טענה זו לא נתבררה, וכנגדה עומדת טענת המשיבים כי מדובר בבדיקת באי כוחם טרם הגשת התובענה הייצוגית, אולם גם קיומה של מחלוקת זו יש בה להטיות את הכף לקבלת הסדר הפשרה.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסדר הפשרה המתוקן ונותן לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם למבקשים את הגמול בסכום של 25,000 ₪ לכל מבקש ושכר טרחה לבאי כוחם בסכום של 277,500 ש"ח בצירוף מע"מ. הגמול ישולם למבקשים עם מתן פסק הדין המאשר את ההסדר.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

נוסף על האמור נטען להפרה של איסור הטעה וחובת גילוי על פי דיני הגנת הצרכן, כמו גם לקיומם של עוולות מתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט, דיני הנזיקין, ודיני החוזים.

עוד עמדה המבקשת בהרחבה על ההטעיה הצרכנית הנגרמת מכינוי המוצר כ'טבעי' שעה שכמחצית ממנו מכיל סוכר מעובד וכי מעיון בנספחים שצרפה המשיבה לתגובתה עולה, כי המשיבה ייבאה בזמנים הרלוואנטיים לבקשת האישור כמות לא מבוטלת של 136,605 יחידות מהמוצר תוך הפרת תקן 1145.

בנסיבות המקרה שלפני, בשים לב כי בשלב זה של ההליך- כאשר טרם נערך דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגיות- נידרש בית המשפט לבחון את קיומה של עילה לכאורה בלבד, כי התובענה אכן ראתה בשלב זה עילת תביעת לכאורה, נוכח הפרת הוראות תקן 1145 לעניין סימון מוצר כ'טבעי'.

...

הבקשה לאישור תימחק וכן נדחית בזאת תביעתם האישית של המבקשים כלפי המשיבה.

סוף דבר ההסתלקות מבקשת האישור שבכותרת מאושרת בזאת .

תביעתה האישית של המבקשת כנגד המשיבה נדחית .

עילות התביעה בבקשת ערמון הן הפרות מכוח דיני הגנת הצרכן, לרבות חוק הגנת הצרכן, וזאת בעילות של הטעה צרכנית, הפרת חובת גילוי.

אומנם בעניינינו הן בקשת הלפרין והן בקשת ערמון נרשמו בפנקס התובנות הייצוגיות, אולם המבקש בבקשת הלפרין לא מילא לכאורה את חובתו ולא ציין במסגרת בקשת האישור שהוגשה מטעמו האם ערך את הבדיקה הנדרשת לפי סעיף 5(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות ובכך למעשה העלים מעיניו של בית המשפט מידע בעל חשיבות.

...

לאחר שבחנתי את בקשת ערמון וכן את בקשת הלפרין וכן לאחר שבחנתי את טענות הצדדים במסגרת הבקשה שבפני הגעתי לכדי מסקנה כי יש להורות על מחיקתה של בקשת הלפרין והותרתה של בקשת ערמון.

זאת ועוד, אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש בבקשת הלפרין לעניין ריבוי הנתבעים בבקשת ערמון.

סוף דבר דין בקשת דקאתלון להתקבל במובן הזה שהנני מורה על מחיקת בקשת הלפרין (ת"צ 28238-02-20 פז הלפרין נ' דקאתלון ישראל בע"מ).

בבקשה שהגישה המבקשת לאישור הגשת תובענה כייצוגית כנגד המשיבה וכנגד נושאי משרה בה, נטען כי המשיבים הפרו את חובות הגילוי המוטלות עליהם על פי חוק ניירות ערך, התשכ"ח – 1968 ועל פי דינים נוספים.

לאחר הגשת בקשת אישור זו הוגשה בקשה לבית המשפט העליון על פי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 לאיחוד כל ארבע הבקשות לאישור העוסקות באותו ארוע (3 התביעות הצרכניות ובקשה זו) לדיון לפני מותב אחד.

המבקשת טענה כי לא ניתן להקיש מפסק הדין בעיניין ויזל לענייננו, שכן החובה שהופרה בעיניין ויזל (ובעניין טבע), חובת הזהירות, היא חובה המופנית כלפי החברה בלבד, בעוד שהחובה מושא בקשת האישור שלפני, חובת הגילוי ואיסור הטעייה, מוטלת על נושאי המשרה כלפי בעלי המניות - הם חברי הקבוצה בעניינינו.

ודוקו, במקרים רבים בהם התקבלו בקשות לאישור תובענות כייצוגיות בשל פרט מטעה בדווח היתרחשו אירועים ספציפיים שהובילו לעליה במחיר המניה או לרכישתה, כגון: פירסום שגוי בדבר גילוי מקורות נפט משמעותיים של חברה העוסקת בחיפושי נפט (ת"צ (תל אביב-יפו) 13948-08-15 נחמני נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ (24/5/2021), ערעור שהוגש על פסק הדין טרם הוכרע); הצגת מצג שוא ביחס לשווי נכסי החברה (ת"צ 14144-05-09 הנ"ל); הצגת נתונים מטעים ביחס ליתרות המזומנים הפנויים או המשועבדים של החברה (ת"צ 49602-11-11 הנ"ל).

...

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, ולאור מסקנתי כי מכתבי הטענות מתחייבת המסקנה כי לא עומדת לבעלי המניות עילות תביעה אישיות בשל האירועים מושא ההליך, אני מורה על סילוקה של בקשת האישור על הסף.

נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך לדון בבקשה החלופית לעיכוב ההליכים.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך כולל של 10,000 ₪.