בקשה לאישור תובענה ייצוגית: הנגשת תחנות רכבת לאנשים עם מוגבלות

מונחת בפניי בקשה מוסכמת להסתלקותו של המבקש, מר זיו שחתות (להלן: "המבקש") מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית כנגד חברת רכבת ישראל בע"מ (להלן: "בקשת האישור" ו-"המשיבה" בהתאמה) וזאת בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

חברי הקבוצה הוגדרו כ: "אנשים עם מוגבלות שלטובת עניינם או לטובת מימוש זכויותיהם ובכלל זה גם עפ"י חוק שויון זכויות, חלות על המשיבה חובות לספק התאמות נגישות למתקנים אוטומאטיים ובכללם מיתקני מים לשתייה קרה בין היתר גם מכוחו של חוק מים צוננים שאותן או חלק מהן המשיבה לא סיפקה או שאותן או את חלק מהן המשיבה לא סיפקה או שאותן או את חלק מהן המשיבה לא סיפקה עפ"י עקרונות חוק שויון זכויות או תקנות נגישות השרות מכוחו ועקרונות חוק מים צוננים". לטענת המבקש היתנהלות המשיבה עולה כדי הפרה של סעיף 19נא לחוק שויון, הפרת תקנות הנגישות, רשלנות בהתאם לאמור בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, וכן הפרת חוק מים צוננים.

לטענת המשיבה, בעוד שבתקן קיימת היתייחסות לברז מסוג מיזרקה בלבד, הרי שמתקני השתייה שמוצבים בתחנות הרכבת הנם מידגם הכולל שני ברזים, באחד מסוג מיזרקה (לשתייה ישירה) והשני ברז למילוי בקבוק אישי, כאשר גובה אמצעי ההפעלה של הברזים הוא בתוך הטווח הקבוע בתקן (110-85 ס"מ) ובדרך המאפשרת שתייה גם על ידי אנשים עם מוגבלויות לרבות כאלה הנעזרים בכסא גלגלים.

...

בנסיבות העניין, ומבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי טוב עשו הצדדים משבאו ביניהם בדברים והגיעו להסכמה המדוברת.

סוף דבר בקשת ההסתלקות המוסכמת מתקבלת.

הנני מורה על דחיית תביעתו האישית של המבקש ועל מחיקת בקשת האישור.

המבקש עותר לאשר תובענה ייצוגית שעוסקת בהפרת ההוראות הנוגעות להנגשת מכונות לממכר שתיה ומזון לאנשים עם מוגבלויות.

קבלת עמדת המשיבה היתה מרוקנת מתוכן כוונה חשובה זו. עילת התביעה המבקש צריך היה להניח תשתית עובדתית לכך שהמכונות שהציבה המשיבה בתחנות הרכבת אינן מותאמות לבעלי מוגבלות.

...

אני סבורה כי ענייננו אינו עומד בדרישת סעיף 8(א)(3), שלפיו בית המשפט צריך להניח כי ענינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת.

סיכום מן הסיבות שנכתבו לעיל החלטתי לדחות את בקשת המבקש לאשר את התובענה הייצוגית.

לאור העובדה שבקשת האישור העלתה שאלה עובדתית ומשפטית ראויה ולנוכח תשובותיה החלקיות של המשיבה, החלטתי לחייב את המבקש לשלם למשיבה רק הוצאות חלקיות, בסכום של 10,000 ₪.

עוד נטען כי: "על רקע בקשת האישור, ובניסיון להקדים בירורה המקיף על ידי בית המשפט, על המנגנונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות שנועדו לשמור על האינטרסים של כלל חברי הקבוצה, הזדרזה רכבת ישראל להציע מנגנון פיצוי חלקי ולנסות לקבוע עובדות בשטח, בבחינת "מעשה עשוי"" (סעיף 39 לסיכומי המבקשים).

דוגמה נוספת היא החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לאשר נהולה של תובענה ייצוגית נגד רכבת ישראל בטענות של אי הנגשת תחנות הרכבת לאנשים עם מוגבלות (ת"צ (מרכז) ברון נ' רכבת ישראל בע"מ (22.5.2017)).

...

אני סבורה כי אין מקום לדון בעילות של עשיית עושר ולא במשפט כשהרכבת אך מיישמת את הוראות הממשלה והרגולטור, בלי שניתן לה שיקול דעת כלשהו בשאלה האם וכיצד ליישם את מדיניות הפיצוי שפורסמה על ידי השר הממונה, וכאמור, רכבת ישראל מחויבת מכח הדין לפעול בעניינים אלה בהתאם להוראות השר.

לסיכום לאור המסקנה שהובאה בהחלטה דנא, כי ניהול הליך ייצוגי אינו הדרך היעילה וההוגנת לבירור טענות המבקשים וכי נכון היה לפנות להליך המתאים חלף הגשת הליך זה, מתייתר הצורך לדון בטענות הרבות שהעלו הצדדים להליך זה. מכיוון שמסקנתי היא כי לבית משפט זה לא מסורה הסמכות לדון לגופה בשאלת הפיצוי לקבוצה הנטענת לאחר שמשרד התחבורה קבע את מדיניות הפיצוי, והורה כיצד ליישם אותה, הרי שבירור הטענות האחרות של המבקשים יוותר להליך מתאים, אם יוגש.

בכפוף לאמור לעיל, אני דוחה את בקשת האישור.

התשובה שניתנה לכך בשלב אישור התובענה הייצוגית היא שהרכבת פעלה להנגיש את התחנות למען קבוצת האנשים עם עיוורון או עם לקות ראיה, אך לא באופן מלא.

הנחיה נוספת בדבר הסכום שראוי לפסוק, מלבד ההנחיה בפסיקה, היא זו של הפצוי הסטאטוטורי בחוק השויון, שמציב פיצוי מאקסימאלי של 50,000 ₪ לפגיעה בו. חוק תובענות ייצוגיות אסר בסעיף 20(ה) על פסיקת פיצויים לדוגמה או פיצויים ללא הוכחת נזק, "למעט כמפורט במפורש בפרט 9 בתוספת השניה", שכולל תביעה "בעילה לפי פרקים ד', ה' או ה'1 לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות". המחוקק ודאי בקש להעניק יתר תוקף ומשמעות לתביעות בגין הפרת חוקי נגישות ואפליה, ועל כן התיר לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בעילות לפי פרקים אלו בחוק השויון, כמו התביעה שלפניי.

...

בשים לב לסוג ההפרה, לנזק שנגרם לחברי הקבוצה, להנחיית הפסיקה וגם לפיצוי, החלטתי להעמיד את נזקו של כל אחד מחברי הקבוצה על 500 ₪.

לנוכח השיקולים הנ"ל החלטתי לקבוע לתובע גמול בסכום של 360,000 ₪ בצירוף מע"מ כנגד חשבונית, ולבאי כוחו שכ"ט בסכום של 2 מיליון ₪ בצרוף מע"מ, סכום שעולה בקנה אחד עם אמות המידה שהוצבו בענין ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט, פ"ד ס"ה(2) 681 (23.5.2012).

לסיכום התובע הראה כי הרכבת לא עמדה במלוא הוראות הדין בדבר הנגשת תחנות הרכבת לאנשים עם עוורון או עם לקות ראיה.

ביום 18.5.2022 הגישו המבקשים, מר אורן גנור ומר שי עוזרי (להלן: המבקשים), בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה, מ.א אוטומאטים בע"מ, חברה המפעילה מכונות אוטומאטיות לממכר משקאות ואוכל במקומות צבוריים (להלן: המשיבה ו-המכונות, בהתאמה), וזאת בהתאם לפרט 9(1) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006: "תביעה בעילה לפי פרקים ד', ה' או ה'1 לחוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות" (להלן: בקשת האישור או בקשת האישור המתוקנת).

עניינה של בקשת האישור בטענה כי המשיבה אינה מנגישה את המכונות לאנשים המתניידים בכסא גלגלים, לנמוכי קומה, לעיוורים ולבעלי מוגבלות אחרת בראייה ובכך היא מפרה את חובותיה לפי חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 ולפי תקנה 25 לתקנות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013, הקובעת כי על מכונות אוטומאטיות לעמוד בדרישות סעיף 2.4 לתקן ישראלי 1918 חלק 4 (להלן: התקן).

עם זאת, אין די בטעם זה בלבד על מנת לדחות את בקשת התיקון – ובעניינינו קיימים שני טעמים מצטברים המצדיקים את קבלתה: ראשית, בקשת התיקון מהוה מענה ישיר לטענות שהעלתה המשיבה בתשובתה לבקשת האישור ובמהלך הדיון, וכן להערות בית המשפט קמא במהלך דיון זה. זאת בפרט ביחס לתיקון עילת התביעה האישית של המבקש 1 – תיקון שנידרש לאחר שהמשיבה הבהירה כי היא אינה פועלת בתחנת הרכבת יצחק נבון בירושלים.

...

לפיכך, בהינתן עמדת המשיבה, המותירה את ההכרעה בבקשת רשות הערעור לשיקול דעת בית משפט זה (סעיף 10 לתשובתה מיום 26.12.2023), ברוח החלטתי ברע"א 141/23 ברנר נ' סאני תקשורת בע"מ (20.4.2023), ובשים לב לצורך לאפשר בירור מלא ושלם של המחלוקת בין הצדדים – אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור כך שבקשת האישור תתוקן כמבוקש על ידי המבקשים, תוך שתינתן למשיבה האפשרות להגיש כתב תשובה מתוקן, והכול בכפוף לחיוב המבקשים בהוצאות לטובת המשיבה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת.