בקשה לאישור תובענה ייצוגית: אי תשלום הפרשי ריבית על השבת תשלומי חובה

זאת עקב אי הצמדת חיובי הארנונה המשולמים בהסדר תשלומים, לפי חוק הרשויות המקומיות (הפרישי ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, למדדים שליליים (להלן: "בקשת האישור" ו"חוק הרשויות המקומיות" בהתאמה).

בהחלטת האישור קבעתי כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא: כל הנישומים המחזיקים נכסים ומחויבים בגינם בארנונה בתחום המוניציפלי של העיר פתח תקווה, המשולמת בהסדר תשלומים, ואשר שילמו ארנונה בתקופת שתחילתה שנתיים קודם למועד הגשת בקשת האישור וסיומה במועד החדילה (ככל שתוכח כזו) או ביום מתן החלטה זו. (ההדגשה במקור, מ' נ') במסגרת החלטת האישור, ובהתאם להסכמת הצדדים, מונה מר מארק פיסחוב כמומחה מטעם בית המשפט לצורך כימות סכום ההשבה לחברי הקבוצה (להלן: "המומחה").

תקופת ההשבה בקשת האישור הראשונה שהוגשה כנגד הנתבעת, בטענה כי סכומי הארנונה שהיא גובה בהסדר תשלומים לא עודכנו בהתאם למדדים שליליים, הייתה בעיניין גרטנר.

עם פסיקת בית המשפט העליון בעיניין ציונה נחום הסכימו הצדדים בעיניין גרטנר על השבת הסכומים נושא תובענה זו. המחלוקת בין הצדדים הייתה אך לעניין תקופת ההשבה.

...

אני סבורה כי גם התנאי השני לחיוב הרשות בריבית לפי סעיף 6 – קרי שהנישום הודיע הודעה בכתב לרשות המקומית שהתשלום שנגבה ממנו הוא תשלום יתר – מתקיים.

נראה לי כי ניתן לראות בהגשת התביעה משום מתן הודעה בכתב לנתבעת בדבר היותם של תשלומי החובה ששולמו תשלומים ביתר, לא כל שכן בענייננו יש לראות בהגשת התביעה משום מתן הודעה, נוכח תביעת גרטנר שהוגשה ואף אושרה כבר בשנת 2014 (ר' תא (חי') 28877-07-12 דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, חדרה (נבו 16.8.2016) וההפניות שם לעניין הגשת כתב התביעה כהודעת ביטול ע"א 6018/03 אוליאור נ' מסא א.א ייזום ונהול נכסים בע"מ ( נבו 21.1.2007); ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533, 545 (1986); ע"א 81/89 גולן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 824, 829 (1991); גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 363 (2005); דוד קציר תרופות בשל הפרת חוזה חלק ב' 692-693 (1991); מיגל דויטש ביטול חוזה בעקבות הפרתו 263-264 (1993)).

אני סבורה שבנסיבות המקרה הנוכחי, עת מתקיימים התנאים שבסיפא של סעיף 6, עת הנתבעת המשיכה בגבייה למרות פסק הדין בעניין גרטנר ולמרות תביעת קופל, יש להורות כי שההשבה שתבצע הנתבעת תהיה בהתאם לסעיף 6 בחוק הרשויות המקומיות, וכך אני מורה למומחה לעשות את החישוב.

ביום 28.2.2019 הוגשה על ידי המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה אשר הנה רשות מקומית, בגין אי תשלום הפרישי ריבית לאחר השבה של תשלומי חובה אשר ניגבו ביתר, וזאת בנגוד לסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם- 1980 (להלן: "בקשת האישור" ו"חוק הריבית" בהתאמה).

דיון והכרעה הודעת החדילה עסקינן בתובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספים שנגבו ביתר בדרך של אי תשלום הפרישי ריבית על ידי המשיבה לכספים שהיא השיבה לנישומים.

...

נוכח האמור, מאחר ומתקיים האמור בסעיף 9 לחוק התובענות הייצוגית, הבקשה לאישור תובענה ייצוגית – נדחית.

סוף דבר נוכח כל המקובץ בקשת האישור נדחית.

המשיבה תשלם למבקשת גמול בסכום כולל של 2000 ₪ ושכר טרחה לבא כוח המייצג בסכום כולל של 12,000 ₪ .

רקע, השתלשלות ההליך ביום 7.8.2011 הגישו התובעים בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הנתבעת, עריית פתח תקוה, בגין הפרת הוראות סעיף 6 בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן: "חוק רשויות מקומיות - ריבית").

זאת בכך שבמקרה של חיובי יתר בגין ארנונה מחזירה המשיבה לזכאים את תשלום היתר בצרוף הפרישי הצמדה בלבד וללא ריבית חרף האמור בסיפא של סעיף 6 הנ"ל. ביום 6.6.2013 קבלתי את בקשת האישור, דחיתי את פרשנות המשיבה לסעיף 6 בחוק רשויות מקומיות – ריבית לעניין ההודעה בכתב של הנישום, וקבעתי כי התובעים עמדו בתנאי הראשון של סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") והרימו את הנטל הראשוני המוטל עליהם בשלב זה (להלן: "החלטת האישור").

בהחלטתי מיום 22.4.2015 דנתי בשאלה האם התובענה נכנסת בגדרי פרט 11 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, קרי – האם אי תשלום הריבית או אי השבת קרן הארנונה בצרוף ריבית הם בבחינת סכומים שנגבה הרשות שלא כדין כמס, אגרה או תשלום חובה אחר.

...

בנסיבות אלה ומאחר שנושא תובענה זו הוא תשלום ריבית בגין גבייה ביתר, בהתאם להוראת סעיף 6 בחוק רשויות מקומיות – ריבית, אני סבורה כי יש לנהוג בהתאם להוראה זו. דהיינו, לחשב את סכום ההשבה לפי חוק רשויות מקומיות-ריבית כפי שנעשה בחוות הדעת המשלימה.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, התובענה הייצוגית מתקבלת.

אני מקבלת את חוות הדעת המשלימה של מומחה התובעים וקובעת כי סכום ההשבה לחברי הקבוצה יעמוד על סך של 298,157.25 ₪.

הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור כ: "כל מי שהמשיבה השיבה לו ב-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה, תשלומי חובה שגבתה ביתר, מבלי לזכותו בהפרשי ריבית על סכום ההשבה, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הפרישי הצמדה וריבית על תשלומי חובה) התש"מ-1980 הגם שההשבה בוצעה בתום למעלה מ-30 ימים מיום שהודע למשיבה בכתב כי היא גובה תשלום יתר". ביום 7.12.2021 הודיעה המשיבה על חדילה ביחס לנטען בבקשת האישור בהתאם לסעיף 9(ב) בחוק תובעות ייצוגיות.

עניינה של בקשת האישור בהפרת הדין על ידי המשיבה (אי תשלום ריבית ממועד גביית תשלום היתר), בקרות שני תרחישים: האחד, כאשר הצדדים מגיעים להסדר פשרה מחוץ לועדת הערר לעינייני ארנונה, בגדריו המשיבה מסכימה לקבל חלק מטענות הנישום ונקבעת בהסכמה שומת ארנונה המגלמת הפחתה בתשלומי הארנונה; השני, כאשר המשיבה מודיעה ביוזמתה לועדת הערר/לעורר כי החליטה לקבל טענה מהטענות שהועלו בערר.

...

באשר לסיכון, אני סבורה כי המבקשת וב"כ נשאו בסיכון כבכל הליך ייצוגי, שהתובענה תידחה ושהתובעת תחויב בהוצאות נוכח אי הוודאות באשר לעילה.

בהתאמה אני מורה כי המשיבה תשלם למבקשת גמול בסך 5,500 ₪ ושכר טרחה לבא-כוחה בסך 63,688 ₪ (כולל מע"מ).

אני מורה כי המבקשת פטורה מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתאם לתקנה 7א(א)(4) בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

לטענת המבקשת היה על הרשות להעביר את יתרת המענקים בתוספת ריבית והצמדה בהתאם לסעיף 17 לחוק לסיוע כלכלי, ולכן פנתה למשיבה טרם הגשת הבקשה לאישור התובענה בטענה כי אי תשלום הפרישי הריבית וההצמדה מנוגד לחוק, ועליה להעביר את תוספת התשלום.

בנוסף לאמור ולגופם של דברים נכתב במכתב התשובה, כי "רשות המיסים שוקדת בימים אלו על תיקון מערכת המיחשוב שבאמצעותה משולמים המענקים, באופן שיבטיח תשלום הפרישי הצמדה וריבית. לאחר תיקון המערכת, ישולמו לזכאים הפרישי ההצמדה והריבית – גם למפרע". המבקשת אשר לא קיבלה את תוספת הריבית וההצמדה כפי שדרשה, הגישה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

בנוסף טוענת המשיבה, כי כפי שהודיעה למבקשת במכתב מתאריך 17.02.2022 היא שוקדת על עידכון מערכות המחשב לצורך הבטחת השבת הריבית וההצמדה, ובכלל זאת השבה למפרע לכלל הזכאים, ואכן ההליך האמור הושלם בתחילת אוגוסט 2022 וההפרשים שולמו בפועל לכלל הזכאים וביניהם המבקשת, ועל כן מבקשת המשיבה לדחות את הבקשה גם מטעם זה, תוך הפנייה לסעיף 9 לחוק חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, ובצרוף תצהיר מנהל קרן פיצויים מס רכוש.

כלשון הסעיף: "שולם לעוסק מענק בסכום הנמוך מסכום המענק שהוא זכאי לו לפי פרק זה, ישולם לעוסק ההפרש שבין סכומים אלה (בסעיף זה – סכום החסר), באמצעות רשות המסים בישראל, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית על סכום החסר, החל בתום 30 ימים מיום הגשת התביעה עד יום תשלום סכום החסר". הן מלשון הסעיף והן מתכליתו עולה כי לא רק במקרה של תשלום מראש בחסר יש לשלם ריבית והצמדה, אלא אף במקרה בו נתקבלה מקדמה ולאחריה נדחתה התביעה למענק, ורק לאחר השגה או ערר הבקשה למענק התקבלה, אף במקרה שכזה חל סעיף 17 המחייב בתשלום החסר בתוספת ריבית והצמדה.

התנאי השני דורש כאמור שזאת תהיה תביעת השבה, ויש לידון האם תביעה למענק או להפרשי הצמדה וריבית בגין מענק יוגדרו כתביעה השבה לעניין זה. התנאי השלישי דורש מהמבקש להוכיח שעילת התביעה היא גבייה שלא כדין של מס, אגרה, או תשלום חובה אחר.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי, כי אין התובענה נכנסת בשערי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק, וכן לאור העובדה כי הריבית וההצמדה שנדרשו, הועברו לבסוף לידי המבקשת, יש מקום לסילוק הבקשה על הסף.

סוף דבר משנוכחנו שהגדרת פרט 11 לתוספת השנייה לחוק אינה מתקיימת, נשמטת הקרקע מתחת לבקשה לאישור התובענה, ולנוכח האמור אני מורה על סילוק על הסף של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪ וזאת תוך 45 ימים מהיום.