בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות מקומית בגין יתרות זכות

תמצית בקשת האישור ביום 17.2.2022 הגיש המבקש, מר אוריאל בילצקי, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, עריית לוד, בטענה כי זו גובה מנישומים שלא כדין בגין יתרות חובה ברשומי המשיבה – בשיטת "ריבית דריבית" על בסיס צבירה שנתי.

בתי המשפט קבעו בשורה ארוכה של פסקי דין כי המונח "ריבית צמודה" בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980 אינו מאפשר לרשות לגבות בשיטה של ריבית דריבית.

המשיבה שומרת לעצמה הזכות להשלים טיעון בעיניין זה, עם השלמת הבדיקה.

על כן, חל על ענייננו סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, הקובע כדלקמן: "(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

...

ביום 11.8.2022 נשלחה לב"כ המשיבה חוות דעתו של הכלכלן מרק פסחוב, במסגרתה נכתב כדלקמן: "לסיכום ולדעתי המקצועית, לאחר ניתוח חשבונאי וכלכלי שערכתי כמפורט לעיל, על העירייה למחוק מיתרות חובות פיגורים שטרם נגבו למועד החדילה סך של 3,556,462 ₪, שהינו הפרש 100% בין שיטת "ריבית דריבית" ל"ריבית רגילה", וזוהי ההטבה שמגיעה לחברי הקבוצה.

סוף דבר מאחר שמתקיים בענייננו האמור בסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, אין לאשר את בקשת האישור.

על כן, בקשת האישור - נדחית.

רקע בבקשת האישור טענה המבקשת כי עריית אור עקיבא גובה מנישומים סכומים שלא כדין במספר רכיבים; הראשון, גבייה בשיטה של ריבית דריבית בנגוד לחוק הרשויות המקומיות; השני, אי הצמדת יתרות זכות של נישומים לריבית תוך התעשרות שלא כדין על חשבון הנישומים; ושלישי, אי השבת יתרות הזכות לנישומים.

ברע"א 6340/07 הנ"ל מבהירה השופטת חיות: על פי הוראה זו משהוגשה תביעת השבה נגד רשות ועמה בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית, ניתנת לרשות תקופת חסד בת תשעים ימים שתחילת מניינה ביום הגשת הבקשה לאישור, על מנת לאפשר לה לפשפש במעשיה ולחדול בתוך פרק הזמן האמור מן הגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור.

סעיף 7א(ב)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 קובע, כי במקרים שבהם הודיעה רשות כי היא תחדל מהגבייה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור, בהתאם לסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, ינוכה מן האגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום הנקוב בפרט 33 בתוספת, כערכו במועד התשלום, ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרישי הצמדה על היתרה, כאמור בתקנה 17.

...

בהתאם, אני מורה כי העירייה תשלם למבקשת גמול בסך של10,000 ₪ ושכר טרחה לבאת כוחה בסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. ומכאן לבקשה להחזר אגרת התביעה ששולמה.

לנוכח האמור, אני מקבל את הבקשה ומורה על החזר האגרה כאמור בתקנה.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מורה על קבלת הודעת החדילה.

רקע והעובדות הדרושות בתמצית: המבקשת הגישה נגד המשיבה בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור").

המשיבה, בתשובתה, כפרה במיוחס לה וטענה, כי היא מיידעת נישומים בגין יתרות זכות ומבצעת את ההשבה בהתאם להוראות הדין.

בתגובתה לתשובת המשיבה, חזרה המבקשת על טענותיה והסבירה, כי המשיבה מאשרת קיום יתרות זכות רק לאחר פנייה יזומה של נישום וכן במקרים של שינוי מחזיק בנכס.

כמו כן, מפנה המבקשת לכך שהמשיבה היא רשות מקומית ומשכך, חלה עליה חובת גילוי מוגברת.

בהמשך לתקנה 49(ז) נקבע, כי: "רשות כאמור לא תנתן, אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי לא היה ניתן לציין את הבקשה ברשימת הבקשות או כי לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; אישר בית המשפט הגשת בקשה במועד מאוחר יותר, רשאי הוא להורות על דרך הדיון בה." כלומר, תקנה 49(ז) לתסד"א מורה לנו, כי על מגיש הבקשה לנמק מדוע לא ניתן היה להגיש את הבקשה במסגרת רשימת הבקשות וכן לתת הסבר סביר למחדל.

...

תשובת המשיבה: דין הבקשה דחיה, שכן זו הוגשה באיחור ניכר.

המבקשת תשלם הוצאות המשיבה בסך של 3,000 ₪ (כולל מע"מ).

בתאור ה"סיכום עם עריית קריית מלאכי" צוין, בין היתר, כי "ביום 15 ביוני 2021 נחתם סיכום בין החברה לבין עריית קריית מלאכי לקידום תב"ע לפרויקט פינוי ובינוי במיתחם קבוץ גלויות...". לאחר מכן פורטו "עקרי הסיכום" האמור המהוים למעשה חזרה, כימעט מילה במילה, על "עקרי הסיכום" כפי שהובאו בדוח המיידי מ-16.6.21, ובכלל זה, שהחברה בשיתוף הערייה "יעשו כל שלאל ידם לקדם את הליכי התיכנון במהירות האפשרית תוך כדי הסרת חסמים ככל הניתן" וכן ש"הערייה תידאג להקצאת יתרת הזכויות ותפעל מול הגורמים הרלוואנטיים, באופן שיביא את יחס הדירות בפרויקט ליחס של 1:9 וזאת בקרקע משלימה במיתחם תימורים המשווק על ידי הרשות המקומית ומצוי בבעלות רמ"י, ו/או בכל מיתחם אחר שניתן יהיה להקצות לטובת פרויקט קבוץ גלויות.

כל האסמכתאות עליהן התבססו המשיבים אינן רלוואנטיות לענייננו (למשל, עע"מ 6889/19 נוקראי נ' רשות המיסים, פס' 11 (24.5.2020; להלן: עניין "נוקראי"); בג"ץ 4203/22 שגב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 13 (7.7.2022)), שכן הן עסקו במקרים בהם נקבע כי למבקשים כלל לא עומדת עילת תביעה אישית, בעוד שבמקרה דנן קבעתי כי למבקשים כבעלי מניות בחברה עומדת עילת תביעה אישית נגד המשיבים בגין פרט מטעה והשאלה היא האם הם יכולים לייצג את מחזיקי האג"ח. למעלה מן הצורך יצוין, כי גם אם הייתי מגיע למסקנה כי לגבי מחזיקי האג"ח מתעוררות שאלות של עובדה או משפט, אשר אינן משותפות לבעלי המניות וכי המבקשים כבעלי מניות אינם יכולים לייצג בדרך הולמת את מחזיקי האג"ח לא הייתי דוחה את בקשת האישור לגבי מחזיקי האג"ח. במקרה כזה, בהתאם לסעיף 10(ג) לחוק תובענות ייצוגיות הייתי מקבל את בקשת האישור, מגדיר את מחזיקי האג"ח כתת-קבוצה ומורה על הוספת תובע מייצג הנמנה על קבוצת מחזיקי האג"ח. זאת ועוד, אף אילו הייתי מוצא כי לא מיתקיים לגבי המבקשים התנאי שבסעיף 4(א)(1) לחוק בדבר קיום עילת תביעה אישית, היה מקום לשקול אם אין מקום לעשות שימוש בסמכות מכח סעיף 8(ג)(2) לחוק, קרי לאשר את התובענה הייצוגית אך להורות על החלפת התובע המייצג (ר' בג"ץ 62/13 תורג'מן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 9 (28.1.2013); עניין נוקראי, בפס' 13-12; עע"מ 4190/21 אסכאפי נ' הוועדה המקומית לתיכנון פרדס חנה, פס' 2 (7.7.2022); אביאל פלינט וחגי ויניצקי, תובענות ייצוגיות 125-112 (2017)).

...

ח.3 הגדרת הקבוצה בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה ככוללת "כל מי שהחזיק ביום 27.12.2021 ניירות ערך של המשיבה 1... ובכלל זאת מניות, ואגרות חוב מסדרות ב', ג', ד', למעט המשיבים". אני סבור שצודקים המשיבים בטענתם כי בחוות דעת המומחה מטעם המבקשים חושב הנזק למי שהחזיק בניירות הערך של החברה ביום 26.12.2021 לאחר סיום המסחר, ולא למי שהחזיקו בניירות הערך של החברה בסוף יום המסחר של יום 27.12.2021.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשר את בקשת האישור כתביעה ייצוגית נגד המשיבים בתנאים המפורטים להלן: הקבוצה תכלול את כל מי שרכשו מניות של המשיבה 1 וכן אגרות חוב מסדרות ג' ו-ד' של המשיבה 1 (להלן ביחד: "ניירות הערך") החל ממועד פרסום הדוח המיידי מ-16.6.21 ועד למועד פרסום הדוח המיידי מ-26.12.21, למעט מי מהם שמכרו את כל ניירות הערך שבידם עוד לפני פרסום הדוח המיידי מ-26.12.21, והכל למעט המשיבים.

אני דוחה את הבקשה ביחס לכל שאר עילות התביעה שבבקשת האישור.

עוד טענה המבקשת לאיסור גביית ריבית פיגורים והוצאות אכיפה בגין יתרות חוב מנישומים אשר על שמם רשומות באותה עת יתרות זכות, וכי על המשיבה להשיב או לקזז את יתרות הזכות כשהן כוללות הפרישי ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הפרישי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות ריבית והפרשי הצמדה").

על כן, חל בעניינינו סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות הקובע: "(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

...

משמתקיים בענייננו האמור בסעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות – בקשת האישור נדחית בזאת.

אני סבורה כי הגשת התובענה הצריכה איתור והגשת בקשת האישור וניהול ההליך.

נוכח סכום יתרות הזכות, התועלת שהביאה התובענה אני מקבלת את המלצת הצדדים לעניין שכר הטרחה והגמול (המהווים כ-5% מסכום יתרות הזכות שבקופת המשיבה) ומורה כי התשלום יבוצע באופן הבא: הגמול למבקשת, בסך 16,000 ₪, ישולם לה בתוך 30 ימים מיום פסק הדין.