בעת בחינת בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד רשות, אל מול התועלת שעשויה לנבוע מההליך הייצוגי לקבוצה אותה מתיימר המבקש לייצג, יש לשקול את הפגיעה שעלולה להגרם לציבור בכללותו כתוצאה משימוש בכלי עוצמתי זה. מיגוון רחב של שיקולים, כגון: חזקת התקינות המנהלית לפיה ניתן להניח לטובתה של הרשות שהיא נוהגת כדין, העידר כוונת זדון בפעולת הרשות, עצם היותה כפופה לכלי בקרה מינהליים ובהם הליכי השגה וערעור ייחודיים, והחשש מפגיעה בניהול התקציבי של הרשות - צריכים לשמש תמרורי אזהרה, בבואנו לידון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד רשות.
הגם שהבקשה לאישור תביעה כייצוגית היא בבחינת "הפרוזדור" שבאמצעותו ניתן להכנס ל"טרקלין", ואין להפכו לטרקלין עצמו ולברר בו את כל השאלות שבירורן יפה במהלך בירור התביעה עצמה, ראוי לעבור "פרוזדור" זה בזהירות מרובה ולדקדק בכל התנאים הדרושים מכוח חוק תובענות ייצוגיות (ראו: ת"צ (מחוזי מרכז) 3285-09-18 סמוחה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (27.6.2023); ת"צ (מחוזי מרכז) 21247-07-14 כהן נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (11.1.2017)).
...
המשיבה, מנגד, טוענת כי דין בקשת האישור להידחות משום שאין מדובר בגבייה שלא כדין, אלא בגבייה שנעשתה על פי מצב חוקי מפורש וברור.
לאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה לפיה המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה, הנדרש לצורך שלב מקדמי זה, כי בנסיבות העניין המדובר בגביית מס "שלא כדין" מצד המשיבה כך שקמה להם עילת תביעה, וכן לא הוכיחו כי קיימת אפשרות סבירה שהסוגיות העולות ממנה תוכרענה לטובת הקבוצה.
סוף דבר
לאור כל האמור, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית - נדחית.
נוכח דחיית הבקשה והקביעה כי מס הרכישה נגבה כדין – אף תביעתם האישית של המבקשים נדחית.