לפני בקשת מר פנחס שמילוביץ (להלן: "המבקש") לאשר תובענה שהגיש נגד פז חברת הנפט בע"מ (להלן: "המשיבה" או "פז") כייצוגית, בגין תקלה בתחנת הדלק של המשיבה בקריית אונו, במסגרתה הוזרם למשאבות תחנת הדלק סולר במקום בנזין (להלן: "בקשת האישור").
לטענת המבקש אין מדובר בארוע נקודתי, ומשניסתה המשיבה להמנע מלפצות את הלקוחות בגין הנזקים העקיפים (אובדן שימוש ועוגמת נפש), ומשלא הציעה מתוה לפצוי נזקים עתידיים שיכולים להגרם לרכבים של חברי הקבוצות, יש לאשר את התובענה כייצוגית בעילות תביעה של הטעה צרכנית, הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת תום לב במשא ומתן, הפרת הסכם והטעיה חוזית, רשלנות, והכול כמפורט בסעיפים 37 – 74 בבקשת האישור.
...
בשים לב לכל האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית.
מעבר להעדר מנגנון לפסיקת גמול, שכר טרחה והוצאות במסגרת דחייתה של בקשת אישור, לא שוכנעתי כי הגשת התובענה הייצוגית היא שהובילה להחלטת המשיבה לחזור בה מנוסח כתב הוויתור.
כזכור, בקשת האישור הוגשה בתאריך 16.6.2022, כאשר האירוע התרחש כשבוע קודם לכן, וכיומיים לאחר תכתובות בין המבקש לבין המשיבה, מבלי שטרח להמתין לתשובת המשיבה לעניין זה. סבורני כי לו היה ממתין לתשובת המשיבה בעניין זה, כפי שנמסרה לו ב – 20.6.2022, לא מן הנמנע כי התובענה בכללותה הייתה מתייתרת [ראו והשוו: ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.8.2018), בסעיף 30].