בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין אגרת חנייה ששולמה בטעות

מונחת לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית שעניינה גביה עבור חניה בתחום עריית רמת גן. בתובענה ובבקשה לאשרה כתובענה ייצוגית נטען, כי המשיבה הפרה את הוראות הדין, ובראשן חוק עזר לעיר רמת גן (העמדת רכב וחנייתו), התש"ם-1980 (להלן: חוק עזר ערוני), וזאת כיוון שגבתה במקרים מסוימים תשלום כפול עבור חניה מבעלי רכבים, אשר חונים בתחום שיפוטה של המשיבה – הן אגרת חנייה, הן קנס.

תגובת המבקש להודעה לפי הוראת סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות לעניין טענת היועמ"ש, לפיה אין להשיב אגרת חניה למי מחברי הקבוצה שהוטל עליו קנס בטעות, אך שילם אגרת חניה כנדרש, טוען המבקש כי אי השבת אגרה כאמור, תותיר את חברי הקבוצה הרלוואנטיים במצב בו שילמו הן אגרת חניה, הן קנס בגין אותה חניה בדיוק, כשהיועמ"ש לא הבהיר מהו המקור הנורמאטיבי המאפשר למשיבה לגבות גביה כפולה כאמור.

  בית המשפט חזר על קביעתו לפיה אין מקום לערב בין המוסד הייצוגי לבין הליכים שמקורם במשפט הפלילי, בפסק דינו של כב' השופט ניל הנדל בעע"מ 995/18 מעוף בדיקת ארנונה והיטלים ערוניים בע"מ נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו, 2019), שעסק בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין הטלת קנסות תעבורה:  "כך, על פי לשון החוק אין לאפשר עירוב בין שני שדות משפט אלה. הדיון הפרטני יפה להם, ולא הקבוצתי, לנוכח המאפיינים הייחודיים של המשפט הפלילי שמתמקד בפרט. הרוצה להסתייג מקנס כאמור יתכבד ויצעד במסלול של המשפט הפלילי."   על כן, השבת קנס אינה נכללת בתוספת לחוק.

...

סעיף 8 לחוק, העוסק בתנאים לאישור תובענה כייצוגית, קובע בס"ק (ג)(2) כי: "מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג". היינו, לו היה מדובר באישור התובענה כייצוגית, היה מקום, במצב דברים זה להחליף את המבקש, התובע המייצג, במי שלו עילת תביעה אישית.

אני קובעת אפוא, כי התובענה והבקשה לאשרה כפי שהונחו לפניי, אכן מעוררות שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי ישנה סבירות כי השאלות הנדונות כפי שעלו, יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.

סוף דבר בשלב זה לא ניתן לאשר את הסכם הפשרה.

בנוסף, הכנת בקשת האישור הצריכה השקעת משאבים רבים וכוח אדם על מנת לערוך את התובענה, לרבות היתחקות אחר הוראות החוק ושינוי החוק, הצעת החוק במהלך השנים כמו גם עיון ואיתור של מסמכים רבים בשל היות בקשת האישור בקשה חדשנית; המבקשים שילמו אגרה בסך של כ-1,900 ₪; לאחר הגשת בקשת האישור הגישו המשיבות תגובה והמשיבה 2 אף הגישה בקשה לסילוק על הסף; באי-כוח המבקשים התייצבו לדיון ובעקבותיו פנו למפקח על התעבורה.

לפני הגשת בקשת האישור ציבור החונים שילם אגרה ונהנה מחנייה מוסדרת, וכך גם היום.

מסקנת בית המשפט בעיניין מרקיט הייתה: "הכלל הוא שאין לפסוק גמול ושכר טירחה לתובע המייצג ולבא הכוח המייצג במסגרת של הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית. דרך המלך שבה יש לתמרץ ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות וראויות, היא פסיקת גמול ושכר טירחה במקרים שבהם ההליך הייצוגי הוכרע לטובת הקבוצה (הסדר פשרה, קבלת בקשת האישור או התובענה הייצוגית). עם זאת הסתלקות מתוגמלת היא אפשרית – ואולם מדובר בחריג לכלל, ומשכך יש להעתר לבקשות בנידון רק במקרים מתאימים.

בעקבות הגשת בקשת האישור נודע כי אכן נפלה טעות סופר בפירוש תמרור 817 כפי שמופיע בתקנות והנחיות להצבת תמרורים 2018, וכי משרד התחבורה הודיע כי הטעות תתוקן במהדורה הקרובה.

...

אשר למבקש 2 ולמשיבה 2 – אני מקבלת את טענת המבקשים כי הסכומים שנקבעו בעניין פתח תקווה נקבעו כסכום גלובאלי ולא כאחוזים משיעור הגבייה בפועל.

התביעות האישיות של המבקשים נדחות.

אני מורה כי המבקשים פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתאם לתקנה 7א(א)(4)(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישו המבקשים בתיק זה, נטען כי המשיבות גבו דמי חניה בסכום העולה על השעור המירבי הקבוע בדין ועל כן עתרו לחייב את המשיבות להשיב את הסכומים שנגבו ביתר.

המשיבות הוסיפו וטענו כי יש להביא בחשבון גם את העובדה שלא בוצעה אליהן כל פניה מוקדמת (הגם שלא חלקו על כך שאין חובה לעשות כן); כי מדובר בתקיפה עקיפה של החלטה מינהלית, אותה אין להתיר במסגרת של הליך יצוגי; כי לא שולמה אגרה כדין ועוד.

הגנה זו נועדה להגן על הציבור הרחב, שלא ייפגע כך בשל טעות או מחדל של הרשות שהביא לגביית יתר (ראו ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ פ"ד ס(4) 545 (2006); דנ"א 7398/09 עריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (14.4.2015)).

...

עמדת המשיבות בעניין זה מקובלת עלי.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת האישור.

המבקשים ישלמו לכל אחת מן המשיבות הוצאות ההליך בסך של 2,500 ₪.

עניינה האישי של המבקשת ביום 18.9.2022 חנתה המבקשת במקום בשבו סברה, בטעות, כי מדובר באיזור מותר לחניה בכפוף לתשלום אגרת חניה כדין.

הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור: "כל מי ששילם ו/או ישלם למשיבה אגרת חניה לא לצורך בעבור חניית רכב שאינה דורשת תשלום אגרה ע"פ דין וכספי אגרת החניה לא הושבו לו בתוספת הפרישי הצמדה וריבית." תמצית הודעת החדילה ביום 22.11.2023 הגישה המשיבה הודעת חדילה מוסכמת מטעמה.

גמול ושכר טירחה הצדדים ממליצים על תשלום גמול למבקשת בסך 6,000 ₪ (סכום זה כולל גם החזר בגין האגרה ששולמה בסך 1,944 ₪ ) ושכר טירחה לבא-כוחה בסך 33,000 ₪ כולל מע"מ. סעיף 9(ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע: "החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא –

'בגדרן של אמות המידה לבחינת ענין זה יש לומר, ראשית, כי ראוי לתת משקל לעובדה כי בעקבות הגשת התובענה הייצוגית, או לאחריה, החליטה הרשות לשנות את מהלכיה, והודיעה כי לא תוסיף עוד לגבות כספים שבעטיים הוגשה התובענה הייצוגית להשבה, והיא אף יישמה הודעה זו. ככל שהגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הולידה שינוי בהתנהלות הרשות הציבורית, ותרמה להשגת התכלית שלשמה הוגשה בהפסקת גביית תשלומים מהאזרחים שלא נמצא להם בסיס מוצק בדין, כך היא תרמה להגשמת האנטרס הטמון בה, גם אם לא הושקעו בכך משאבים דיוניים רבים.

...

משמתקיים בענייננו האמור בסעיף 9(ב) בחוק תובענות ייצוגיות – בקשת האישור נדחית בזאת.

51נוכח האמור עד כאן, אני מקבלת את המלצת הצדדים לעניין שכר הטרחה והגמול (ר' לעניין גובה הסכומים גם ת"צ 34965-05-20 עמנואל דיין נ' עיריית רחובות (8.2.2021).

על כן אני מורה כי שכר הטרחה לב"כ המבקשת יעמוד על 33,000 ₪ (כולל מע"מ) והגמול יעמוד על 6,000 ₪.

המבקשת פנתה לעירייה שתתקן את הטעות באפליקציות, ואולם בתשובתה מיום 29.11.21 טענה המשיבה כי בשל שיקולים פנימיים החליטה לא לבצע אכיפה.

מאחר שנושא בקשת האישור עניינו אי חסימת תשלומים מקוונים של אגרת חניה, הרי שאין מדובר בגבייה שלא כדין לצורך פרט 11 בחוק תובענות ייצוגיות.

בעניינינו מדובר בשאלה משפטית הנוגעת לכל חברי הקבוצה בקשר עם גביית אגרה בגין חניה שעתית באיזורי כחול לבן ברחבי המשיבה, בנגוד להחלטתה של המשיבה מחודש מרץ 2020.

...

התקיימות התנאי שבסעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות אני סבורה כי בנסיבות העניין כפי שהן מתוארות לעיל, ניהול תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

טענת המשיבה דינה להידחות.

התקיימות התנאים שבסעיפים 8(א)(3) ו-(4) בחוק תובענות ייצוגיות לא הוכח כי עניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בדרך הולמת או בחוסר תום לב. סוף דבר אני מאשרת את בקשת האישור כנגד המשיבה.