בקשה לאישור תביעה ייצוגית בגין אי הפרשת פנסיה ומס

זאת, בין השאר, משום שהתביעה היתיישנה בכל הנוגע לתביעות שקדמו ליום 6.1.2013 וביחס לחופשה שנתית היתיישנה התביעה שקדמה ליום 6.1.2017; צו ההרחבה פנסיה בתעשייה אינו חל על המשיבה אלא צו ההרחבה בענף האפייה (עובדי הכפיים) וגם אם צו ההרחבה פנסיה בתעשייה חל הרי שהוא החריג עובדים שונים מתחולתו (עובדים שטרם הגיעו לגיל 18, עובדים מעל גיל פרישה וכו'); לחלק מהעובדים בעת הכניסה לעבודה או כניסת הצוו לתוקף היו הסדרים פנסיוניים מתחילת העבודה או במועד סמוך לכך (קרי, גם בגין 6 החודשים הראשונים) ולחלקם היו אף הסדרים מיטיבים על ההסדר הקבוע בצו ההרחבה פנסיה בתעשייה; רכיבי התביעה לתשלום הפרישי זכויות סוציאליות בגין תוספת לילה והכללת שעות נוספות ושעות שבת בהקף המשרה לצורך תשלום הפנסיה, הם יציר הפסיקה ולא מכוח הוראת חוק מפורשת ולכן לא ניתן להגיש בעיניינם תובענה ייצוגית; פסקי הדין אליהם הפניתה המבקשת, על מנת לתמוך בתביעה שלה כי יש לכלול שעות שבת ושעות נוספות בהקף המשרה לעניין הפרשות פנסיונית, כלל לא מתייחסים לשעות נוספות אלא לשעות שבת וחג כהשלמה להקף משרה, ובכל מקרה אף אחד מהם אינו עוסק בהפרשי הפרשות פנסיוניות כתוצאה מחישוב הקף משרה גדול יותר (אלא לעניין הבראה וחופשה), ודבר זה לא נפסק עד היום.

לעניין מינוי בודק לטענת הצדדים, אין צורך במינוי בודק כאמור בסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, משום שבנסיבות העניין מינוי שכזה יהיה בלתי יעיל, יאריך את הליך אישור ההסכם שלא לצורך ויכביר על הצדדים עלויות לחינם.

...

לעניין רכיב זה הוגדרו חברי הקבוצה "כל עובדי המשמרות אשר הועסקו במשיבה מחודש 12/12 (ולגבי רכיב חופשה מחודש 12/16 לאור תקופת ההתיישנות) ועד מועד אישור הבקשה". [1: בהתאם לסעיף 7 לצו ההרחבה בענף האפייה "בעד עבודה בשעות לילה בין השעות 10 בערב עד 6 בבוקר – כולל הכנה שהותרה מכוח החוק, יקבלו הפועלים תוספת שכר של 50% מהשכר הכולל". ] המשיבה טענה מנגד כי דין הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, להידחות, בין השאר, מהטעמים הבאים: הבקשה אינה עומדת בכללים הקבועים בחוק ובפסיקה ואינה מקימה עילה אישית להכרה בתביעת המבקשת כבתובענה ייצוגית.

בהלכת רייכרט הובהר כאמור כי "שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק". זאת בשל הפער, שעשוי להיות משמעותי, בין הסכום אותו קבע בית המשפט או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום ששולם לחברי הקבוצה בסופו של דבר, וכן על מנת לתמרץ את ב"כ המייצג לפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו.

משכך אנו סבורים כי התשלום הכולל בסך 100,000 ₪ בצירוף 15% מהסכום שישולם בפועל לחברי הקבוצה יהיה בו כדי לתמרץ את בא כוח הקבוצה לפקח על ההסכם על מנת להשיא את הפיצוי עבור חברי הקבוצה.

סוף דבר הסכם הפשרה מאושר בכפוף לתיקונים לעניין רכיב הפרשי הפנסיה כמפורט לעיל בהרחבה (הן לעניין ההסתלקות של המבקשת כאמור בהודעה מיום 4.11.21 והן לעניין השינוי בעקבות עמדת המדינה).

בקשת אישור התובענה כייצוגית הוגשה בטענה כי המשיבה לא ביצעה הפרשות של חלק המעסיק לגמל ולפיצויים וקרן הישתלמות בהתאם להסכמים הקבוציים או צוי ההרחבה בענף השמירה ולחלופין לא ביצעה הפרשות מעסיק לגמל ולפיצויים על פי צו ההרחבה פנסיה חובה במשק.

בבקשת האישור נטען כי יש להרים את מסך ההיתאגדות בין מר פרידמן לבין המשיבה וכן לחייב את מר סרולוביץ כמנהל של המשיבה, עקב אי העברת נכויים להסדר הפנסיוני.

...

המשיבים טענו מנגד כי יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מהטעמים העיקריים הבאים: לטענתם, בניגוד לנטען, המשיבה העניקה לעובדיה, בכל הזמנים הנדרשים שי לחג כנדרש בצו הרחבה בענף השמירה והאבטחה 2014 (לתמיכה צירפה הצהרות של מספר עובדים בעניין, כנספח 1 לתשובה לבקשת האישור).

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועמדת היועמ"ש הגענו לכלל מסקנה כי אכן צודקת היועמ"ש שאין מקום לאשר דבר זה וכי מן הדין כי הסדר הפשרה יחול גם על המבקשים.

עם זאת, בהתחשב בכלל השיקולים כאמור בסעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות – התועלת לחברי הקבוצה; הטרחה שטרחו ב"כ המבקשים והסיכון שנטלו על עצמם כי ההליך יסתיים ללא קבלת שכר כלשהו או החזר הוצאות (או אף חיוב בהוצאות על ידי בית הדין לו הבקשה הייתה נדחית); החשיבות הציבורית של התובענה לעניין ההשלכות שלה על המשיבה ואופן התנהלותה, הרי ששכר הטרחה למבקשים הייצוגיים כאמור בהסדר הפשרה הוא סביר.

סוף דבר לאחר שבחנו את הסדר הפשרה, מצאנו כי הוא סביר, הוגן וראוי בכפוף לשינויים כאמור לעיל.

בתקופת עבודתו חלק ניכר משכרו של המבקש (למעלה מ 30% מהשכר) חושב כ"עמלות מכירה", וכתשלומים בגין עמידה ביעדי מכירות "עמלת יעד" ו/או "יעד חנות". הבקשה דנן הוגשה בחודש ינואר 20' לאישור תביעה ייצוגית כנגד הנתבעת בגין שלוש עילות תביעה, אשר לטענת המבקש משותפות לכל קבוצת העובדים שהועסקו על ידי הנתבעת בתפקיד אנשי מכירות: הפרשות חסרות לקרן פנסיה – לטענת המבקש הפרשות לפנסיה בוצעו משכר הבסיס בלבד ולא בוצעו הפרשות לפנסיה מרכיבי העמלות.

במסגרת הפשרה הוסכם בין הצדדים כי ישולמו לחברי הקבוצה פיצויים בגין אי הכללת רכיב עמלות המכירה במסגרת ההפרשות לפנסיה רטרואקטיבית מחודש 1/13 (בהתאם לשעורי ההפרשה שפורטו בהסכם), ובנוסף ישולם לחברי הקבוצה פיצוי בסך 4% מסך תשלומי העמלות בגין דמי חופשה, רטרואקטיבית מחודש 1/17.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בעמדת היועץ המשפטי החלטתי לדחות את הבקשה לאישור הסכם פשרה וטעמי הם כדלקמן: עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: הנתבעת מנהלת רשת חנויות למכירת ריהוט, חיפויים ופרטי עיצוב לבית.

בהקשר זה אציין כי על מנת ליצור תמריץ לאתר את חברי הקבוצה אני סבורה כי יש לזכות את ב"כ הקבוצה בשכר טרחה בגין הפיצוי הרטרואקטיבי אך ביחס לעובדים שקיבלו את הפיצוי בפועל ואשר לא הודיעו על רצונם לצאת מהקבוצה.

לצד ההערות עליהן עמדתי לעיל בגינן אני סבורה כי אין מקום לאשר את ההסכם אציין כי בהליכי פרט שענינם הפרשות חסרות לקרן פנסיה אין זה דבר נדיר שהסעד שנפסק (בין במסגרת אישור פשרה ובין במסגרת פס"ד) מבוצע בדרך של תשלום פיצוי לעובד חלף הפרשה רטרואקטיבית לקרן פנסיה, אשר במרבית המקרים ממילא איננה אפשרית.

מכל הטעמים שפורטו לעיל הבקשה לאישור הסכם פשרה נדחית.

פיצוי בגין אי עידכון שכר לפי טבלאות השכר של הות"ת. המבקש טען כי עילות התביעה נשוא ההליך משותפות לכל קבוצת המורים מן החוץ ולפיכך ביקש לאשר לו לנהל את ההליך דנן כתובענה ייצוגית.

בעניינינו מדובר בתביעה בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בגין דמי חופשה (4% מהשכר) דהיינו הקף הזכות הכספית של מי מחברי הקבוצה הוא מוגבל יחסית, ויש בכך כדי להשפיע על הנכונות של בית הדין לאשר פשרה במנגנון של הסכמה פסיבית (opt out).

...

לאחר שעיינתי בהסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים וכן בהתייחסות היועץ המשפטי לממשלה הגעתי לכלל דעה כי דין ההסכם להתאשר בכפוף למספר תיקונים ואלה טעמי: עיקר העובדות הצריכות לעניין המבקש הועסק על ידי המשיבה במשרת "מורה מן החוץ" בין השנים 2002-2018.

לאחר מספר ארכות והמתנה ארוכה, ביום 22/9/22 הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה אשר הביע הסתייגות מחלק מרכיבי ההסכם וניתנה לצדדים האפשרות להשיב להערות היועמ"ש. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים להלן הכרעתי: עיקרי הסכם הפשרה בהתאם להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, מבלי להודות באיזו מטענות המבקש, המשיבה תפצה את חברי הקבוצה שעליה נמנים כל המורים מן החוץ שהועסקו בשבע השנים שקדמו לפתיחת ההליך בגין שני רכיבי התביעה הראשונים אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה (גמל+פ"פ) בגין רכיב דמי חופשה / פדיון חופשה – הוסכם כי הנתבעת תשלם לחברי הקבוצה פיצוי כספי אשר יחושב וישווה לחישוב ההפרשה שלטענת התובע היה על הנתבעת לבצע במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התובענה כמפורט בטבלה שבהסכם.

הכרעה לאחר שעיינתי בעמדת היועמ"ש ובטענות הצדדים אני סבורה כי יש מקום לאשר את ההסכם בכפוף למספר תיקונים.

בשים לב לעילת התביעה של כל אחד מחברי הקבוצה בתיק זה שהיקפה הכספי מוגבל, ולגודלה של הקבוצה, אני סבורה כי ההגנה על זכויותיהם של חברי הקבוצה אף מתיישבת עם ההסכמה כי הפיצוי לעובד שלא אותר יועבר לקרן לרווחת העובדים ואולם אני סבורה כי יש למקום להאריך את התקופה בה יתאפשר לעובד לפנות ולקבל את הפיצוי בהתאם להסכם ולהעביר את התשלומים לקרן רק בתום תקופה משמעותית.

בהקשר זה אציין כי בעת שנקבע מנגנון מסוג Opt Out יש להקפיד על ידוע של חברי הקבוצה ולפיכך אני סבורה כי יש מקום להוסיף על משלוח דואר רשום גם הודעת SMS למספרי הטלפון של חברי הקבוצה וכן ליצור תמריץ לב"כ המבקש לאתר את חברי הקבוצה ולפיכך יש לזכות את ב"כ הקבוצה בשכר טרחה בגין הפיצוי הרטרואקטיבי אך ביחס לעובדים שקיבלו את הפיצוי בפועל, ואשר לא הודיעו על רצונם לצאת מהקבוצה.

בכלל זה התקבלו עילות התביעה בגין אי ביצוע הפרשות כדין לפנסיה בהתאם לצוו ההרחבה הענפי (מהיום הראשון לעבודה, ללא תיקרת שכר גיל ושכר) בכפוף לסייגים כאמור בסעיף 148 לאותה החלטה; אי תשלום בגין יום בחירה בהתאם לצוו ההרחבה הענפי; אי תשלום כדין בגין דמי החופשה השנתית ואי תשלום כדין של גמול שעות נוספות.

התובעת הייצוגית (להלן: "התובעת") מבקשת להרחיב את הגדרת הקבוצה כך שתכלול לא רק את מי שהועסק מחודש ינואר 2013 או חודש 2017 (בהתאם לעילת התביעה) "עד למועד אישור התובענה הייצוגית" אלא תיכלול גם את כל מי שהועסק מחודש ינואר 2013 או מחודש 2017 (בהתאם לעילת התביעה) "עד למתן פסק דין סופי בתובענה הייצוגית" (להלן – "הבקשה מושא החלטה זו").

במקרה דנן, אין חולק, גם לטענת הנתבעת, כי כל זמן שלא יקבע באופן סופי כי צו ההרחבה הענפי חל על הנתבעת, אין בכוונתה לשנות את המדיניות שלה – ובכלל זה לעניין הדרישה לתשלום בגין ימי בחירה ובצוע ההפרשות הפנסיוניות על פי האמור בו. על כן, הרחבת הקבוצה עד למתן מתן פסק דין בתובענה הייצוגית עשויה לחסוך במשאבים שפוטיים ולמנוע ריבוי תביעות - בין אם תביעות אישיות או הגשת תובענה ייצוגית נוספת על התקופה שממועד אישור התובענה כייצוגית ועד מועד מתן פסק דין בה, וכן ימנע פסיקות סותרות.

...

מנגד, הנתבעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה להרחבת חברי הקבוצה מהטעמים הבאים: התובעת הסתירה בחוסר תום לב את כוונתה להגיש בקשה זו במסגרת הדיון שהתנהל בבית הדין הארצי ביום 2.1.24 במסגרתו הושגו ההסכמות בין הצדדים, וזאת על בסיס המצב הקיים כפי שהוגדר בהחלטת בית הדין מיום 15.2.22.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה לתיקון "הגדרת הקבוצה" בהחלטה לאישור התובענה כייצוגית מיום 15.2.2022 – דינה, להתקבל.

במקרה דנן, כאמור לעיל, הסוגיה מושא החלטה זו היא מה קורה ביחס לתקופה לאחר שמתקבלת הבקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית, כלומר במהלך ניהול התובענה הייצוגית ועד למועד מתן פסק דין סופי.

כאמור בפסק הדין בעניין מנירב, פסקה 44 לפסק הדין: "סוף דבר, לו תישמע דעתי, נקבל את הדיון הנוסף, ונקבע כי סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות אינו שולל חיוב בהשבה – במסגרת תובענה ייצוגית נגד רשות, בעילה לפי פרט 11 לתוספת השנייה – ביחס לתקופה שלאחר הגשת בקשת האישור. משכך, יחולו לגבי תקופה זו ההוראות הכלליות של חוק תובענות ייצוגיות בנוגע להרחבת הקבוצה, כך שבית המשפט יוכל לכלול בקבוצה, לפי שיקול דעתו, גם בני אדם שעילת התביעה שלהם נולדה לאחר הגשת בקשת האישור – ובנסיבות חריגות, אף לאחר אישור התובענה, בהתאם לסעיף 10 לחוק..." (ההדגשה הוספה) כך למשל, בפסק הדין בעניין קידישמן בית המשפט העליון הרחיב בשלב הערעור על פסק הדין המשלים של בית המשפט המחוזי בתובענה הייצוגית את תחולת פסק הדין המשלים על התקופה שעד למתן פסק הדין המשלים, מהטעמים הבאים: " בענייננו, סבורני כי מתקיימים מצבור של טעמים המצדיקים להיעתר לבקשת המשיבה להרחיב את הגדרת הקבוצה כלפי העתיד עד למועד מתן פסק הדין המשלים. לאורך כל ההליך מנורה חזרה ושנתה כי היא ממשיכה לפצות את מבוטחיה, בהתאם להוראת הסעיף הנדונה, על פי מחירון משרד הבריאות. במצב דברים זה, ובהינתן שעיקרה של התובענה דנן במחלוקת פרשנית מובהקת, לא מצאתי טעם של ממש להחריג מבוטחים, אשר השוני היחיד ביניהם לבין חברי הקבוצה שהוגדרה הוא המועד שבו נולדה עילת תביעתם, באמצעות ניתובם להגשת הליך נפרד (בין אם אישי ובין אם ייצוגי). זאת ועוד, בין הסעדים שנתבקשו בבקשת האישור, נמנה גם סעד הצופה פני עתיד המחייב את מנורה לפעול על פי הפרשנות לה טוענת המשיבה "מעתה ואילך". בהתחשב במשך הזמן הממושך בו נוהל ההליך (למעלה מ-13 שנים), ובשים לב לכך שמנורה שינתה את נוסח הפוליסה בשנת 2007, דומה, איפוא, כי מוצדק ויעיל יותר לרכז את כלל המקרים תחת הליך אחד ולהביא את ההתדיינות בסוגיה זו לכדי סיום.