העידר הייצוג או סיבה אחרת גרמו לכך שבבקשה לאישור פסק הבוררות נטען כי מדובר בפסק שניתן ב-21.4.20, ובהמשך התברר כי מדובר בשכתוב חלקי של פסק הבורר שניתן בכתב יד שתים עשרה שנים וחצי קודם לכן (נספח ב' לתגובת המשיב, מקור המסמך כשהוא קריא הוצג בפניי בדיון, להלן: "הפסק בכתב יד").
פסק הבורר לקוי בכך שהוא חלקי ולא כולל את בן דוד, אין לאשרו ללא השלמת כל ההליך וההתחשבנות הכוללת בין הצדדים.
במקרה הנ"ל הוגשה בקשה לאישור פסק בורר שקבע כי זכויות הבניה על הגג יהיו של בית הכנסת, 30 שנים לאחר שניתן פסק הבורר.
מדובר בסכסוך כספי בסכום נמוך, המשיב אולי ציפה כי גם טענותיו הכספיות הנגדיות בנוגע לפרויקטים אחרים ולתובע נוסף יידונו, אולם משלא ניתן פסק בורר נוסף, פסק הבורר החלקי הפך לפסק סופי, כאשר שני הצדדים זנחו את המשך ההליך בפני הבורר.
...
הבקשה לפסוק גם ריבית וקנסות על מלוא התקופה נדחית משתי סיבות: האחת, הצדדים כמי שהחילו עליהם את הדין העברי מודעים לאיסור לגבות ריבית, ומכל מקום אין כל התייחסות לכך בפסק הבורר, ושנית, השיהוי בהגשת הבקשה לבירור אינו מצדיק פסיקת ריבית חוקית שעולה על כל תשואה שיכולה היתה להתקבל מהשקעה שמרנית של הסכום בבנק, ואין בכוונתי להיטיב עם המבקש יותר ממה שאמור היה לקבל, לו פסק הבוררות היה מבוצע סמוך לאחר שניתן.
בפסיקה נקבע, כי: הבחינה כולה נעשית במסגרת שיקולי הצדק, והגורם הקובע, בסופו של דבר, הוא ההתרשמות של בית המשפט ממכלול העובדות, ובשים לב לשיקולי צדק יחסי בין הצדדים בהתאם להתנהגותם.
אשר על כן אני קובעת כי על סכום הקרן שפסק הבורר – 11,640 ₪ יצטברו הפרשי הצמדה מיום מתן הפסק, ואילו ריבית כחוק תצטרף, מיום הגשת הבקשה לאישור הפסק – 23.4.20 ועד התשלום בפועל.