בקשה לאישור פסק בוררות בעניין עבודות בנייה

יצוין כי בשלב מאוחר יותר נחתמו בין המבקשת למשיבה הסכמים נוספים בהם, בין היתר, הוגדלה התמורה למבקשת לשעור של 5% בתוספת מע"מ. לאחר שהחלה המשיבה בבצוע עבודות הבניה נתגלעו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לסכומים שקוזזו על ידי המבקשת מתוך הכספים שהועברו לה על ידי חכ"ל. במקביל לכך חכ"ל העלתה טענות בנוגע לאי-עמידה בזמנים שנקבעו בהסכם המסגרת, ובעקבות זאת המבקשת נכנסה בנעליה של המשיבה ובצעה את המשך עבודות הבניה בעצמה.

בין היתר נטען כי הבורר חרג מסמכותו עת קבע קביעות הנוגעות לחכ"ל אשר לא הייתה צד להליך הבוררות, ותוך היתעלמות מהמערכת ההסכמית בין המבקשת למשיבה בגדרה הסכימה המשיבה שכל קביעה של חכ"ל בנוגע למבקשת תחייב גם אותה; כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור וקביעותיו מהוות פגיעה בכללי הצדק הטבעי; כי הבורר לא הכריע בעניינים מהותיים שנמסרו להכרעתו; וכי קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין שאין עליו ערעור עוד, והיא היתעלמות הבורר מחומר הראיות שהונח לפניו ומן המערכת ההסכמית שבין הצדדים.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לא שוכנעתי שנפלה טעות בקביעת בית המשפט לפיה אין ממש בטענות המבקשת בדבר התקיימותן של עילות שונות לביטול פסק הבוררות.

הבקשה נדחית אפוא.

גב' אייזנטל הגישה בקשה לאישור פסק בורר שעניינה החלטת בית הדין לממונות שליד הרבנות הראשית [להלן – בית הדין] לבטל את צו המניעה הזמני, שניתן במעמד אייזנטל בלבד ובהיעדר התייצבות של יתר הצדדים (הפ"ב 7901-09-15).

בית המשפט הוסיף והסתמך על החלטת בית הדין מיום 5.7.18 בה נקבע כי "בנוגע להפרש שבין ה-45% מהקף בניית הבית שניבנה בשעת פרישת [עינות] מההתקשרות ובין הסכום ששילמה בפועל מישפחת אייזנטל, קבע ביה"ד כי מחמת טענות נגדיות של משפ' אייזנטל נגד החברה, ביה"ד לא ידון בכך אלא באם יצטרפו לדיון [עינות] או מי שיבוא מכוחם". מהחלטה זו הסיק כי עינות, ומי שבא מכוחה, היא המשיבה, אינם צדדים להליך הבוררות.

יוער כי בעניינינו המשיבה לא היתה משיבה פורמאלית אשר אין לה כל ענין מעשי בהליך, שכן הסעד האופרטיבי לו עתרה האגודה היה מתן צו המורה לאייזנטל לבצע את עבודות הבניה במיגרשים באמצעות המשיבה.

...

מכאן, כי אין בהחלטת בית הדין או בעמדת המבקש כמתואר לעיל כדי לסתור את המסקנה כי המשיבה היתה צד להליך הבוררות שהתנהל בכל המתייחס לתביעת האגודה.

הערעור מתקבל אפוא, ופסק הבורר (החלטה ו"אישור") יאושר גם בעניינה של המשיבה.

המשיבה תשלם למבקש את הוצאות ההליך בשתי הערכאות בסך 10,000 ₪.

הבקשות לפניי בקשה לאישור פסק בוררות (ת"א 25075-04-23) ובקשה לביטול פסק בוררות (ת"א 13025-05-23) שעניינן פסק בוררות משלים שניתן ביום 19.3.2023, על ידי כב' הבורר, השופט (בדימוס), י' שמעוני (להלן: "פסק הבוררות" ו - "הבורר").

הצדדים ורקע עובדתי הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה על ידי ינושבסקי א. הנדסה ובניין בע"מ, חברה קבלנית שעוסקת בבצוע עבודות בנייה ברחבי הארץ (להלן: "הבקשה לביטול" ו-"ינושבסקי" או "המבקשת").

מתקיימת בעניינינו עילת הביטול הקבועה בסעיף 24 (5) לחוק הבוררות שכן על אף שהבורר ציין בפסק הבוררות שבחן את כל העיכובים שנטענו בסעיפים 13 - 16 לסיכומים מטעם ינושבסקי הרי שהוא לא דן ולא הכריע ב-3 נושאים שנטענו בסיכומים לעניין העיכוב והאחריות לגביו, כדלקמן: הארכת משך הבצוע בגין הגדלת הקף העבודה - בגין שינויים שנדרשו במהלך העבודה גדל הקף העבודה והסכום הסופי לתשלום שבו חויבה זמיר לוי.

...

לאחר ששבתי ובחנתי את טענות הצדדים לרבות טיעוני ב"כ הצדדים בדיון במעמד הצדדים, לא מצאתי כי יש בטענות הבקשה כדי להקים עילה לביטול פסק הבוררות, כך שדין הבקשה לביטול, להידחות.

הבורר התייחס באריכות לטענות בדבר אחריות הצדדים לעיכוב בהשלמת העבודות בפרויקט וציין כי: "במצב הדברים לעיל, ולאחר שבחנתי את כל העיכובים שנטענו בסעיפים 4-17 לסיכומי חברת זמיר לוי ובסעיפים 13-16 לסיכומי חברת ינושבסקי אני קובע על דרך האומדנה כי חברת ינושבסקי הייתה זכאית להערכה של 100 יום במועד המסירה והייתה אחראית לבדה לאיחור של 22 יום המהווה שיעור של כ-18% מתקופת העיכוב הכולל של 122 יום" (סעיף 155 לפסק הבוררות).

כפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול אני מאשרת את פסק הבוררות המשלים שניתן על-ידי הבורר ביום 19.3.2023 ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 43513-04-23 א.ד.ם הנדסת בנין (2010) בע"מ נ' איי. טי. וואי. יזמות ובניה בע"מ לפני כבוד השופטת גלית ציגלר מבקשת א.ד.ם הנדסת בנין (2010) בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד עידן גולדנברג משיבה איי. טי. וואי. יזמות ובניה בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד זיו לוטן פסק דין

ביום 27.04.2021 נחתם בין הצדדים הסכם קבלנות לפיו הזמינה המשיבה מהמבקשת עבודות בנייה בנכס מקרקעין ברחוב חניתה 3 בחיפה, שנועדו לחזוק בית מגורים במסגרת תמ"א 38 (להלן: "הסכם הקבלנות").

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ונימוקיהם, הגעתי למסקנה כי יש לאשר את פסק הבוררות כפי שהוא ודינה של בקשת התיקון להדחות, הכל כפי שיוסבר להלן; אציין תחילה כי על פניו הבקשה מערבת שני מסלולים שונים, האחד – בקשה לאישור פסק הבוררות ולצידה בקשת תיקון בהתאם לסעיף 22 (ד) לחוק; והשני – בקשה לביטול פסק הבוררות, השלמתו או תקונו ע"פ סעיף 24 לחוק, תוך הפניה לסעיפים 24(3), 24(5) ו-24(6) לחוק.

מכאן, שבקשת התיקון להוספת הפצוי המוסכם אינה בגדר טעות טכנית או טעות בחישוב אריתמטי שניתן לגלותה על פני פסק הבוררות, אלא שהיא נוגעת לליבת שיקול דעתו של הבורר - ובכך אין להתערב.

...

בתגובתה טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף משום שהוגשה שלא כדין ובחוסר תום לב. לטענת המשיבה אמנם על פניו עתרה המבקשת לאשר את פסק הבוררות, אך בפועל אין מדובר באישור הפסק אלא בערעור על תוכנו ועל כך שלא נפסק לזכותה הפיצוי המוסכם, והדבר הוא בגדר ערעור על קביעות הבורר, הליך שאינו אפשרי ע"פ הסכמות הצדדים בשטר הבוררות.

אלא שגם בהקשר זה שקל הבורר את הטענות ש הועלו וקבע בסעיף 102.20 לפסק הבוררות: "אני קובע כי הקבלן והיזם גרמו לעיכובים בביצוע, כל צד וטענותיו עימו." בהבהרה מיום 28.03.2023, חזר על הכרעתו בעניין זה וקבע: "6. בהתייחס לסעיף מספר 5) בבקשה מטעם הקבלן – סעיף 104.5, בהתייחס לטענות הקבלן על כי הקבלן לא הפר את ההסכם, קיימות טענות היזם כי הקבלן הפר את ההסכם, ראו סעיף 102.20 בפסק הבורר. כל צד טוען שהצד השני הפר את ההסכם לכן קבעתי כי הפיצוי המדובר לא יחול, לא על הקבלן ולא על היזם." העולה מהאמור הוא שלנגד עיני הבורר עמדו הטענות הקשורות בפיצוי המוסכם והוא דחה אותן במפורש, משום שסבר ששני הצדדים אחראים ושניהם תרמו לעיכוב הביצוע, ובכך הכריע במחלוקות שעמדו בפניו.

כלומר, אין מדובר במחלוקת שנותרה ללא הכרעה אלא טענות כנגד ההכרעה, ועל כן יש לדחות את טענת המבקשת בהקשר זה. סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה לתיקון טעות סופר, פליטת קולמוס או טעות חישוב ע"פ סעיפים 22(ד) ו- 22(א)(1) לחוק הבוררות – נדחית; כך גם הבקשה לביטול חלקי או תיקון פסק הבוררות ע"פ העילות שבסעיף 24 לחוק.

משנדחתה בקשת המבקשת לתיקון פסק הבוררות, נותרה על כנה הבקשה לאישור הפסק אשר מוסכמת גם על המשיבה, ולפיכך אני מאשרת את פסק הבוררות ואת הבהרות הבורר שניתנו ביום 27.03.2023 וביום 28.03.2023, ונותנת להם תוקף של פסק דין.

בגדריו של ההליך בבית משפט השלום התברר, כי ביום 8.9.2023 הודיע המשיב לגוילי על סיום ההיתקשרות עם המבקשים באמצעות הודעת דוא"ל. לבקשתו של המשיב, ניתן ביום 3.10.23 צו מניעה זמני נגד המבקשים, לפיו חויבו המבקשים, בין היתר, לעזוב את המקרקעין עליהם ניבנה הפרויקט, וכן נאסר עליהם ליטול חפצים מהמקרקעין, למעט משאית וטרקטור, בהם הותר להם לעשות שימוש, בכפוף לרישום שעבוד לטובת זר. בבקשה לעיון מחדש בהחלטה למתן צו מניעה זמני שהגישו המבקשים בהליך בבית משפט השלום (להלן: "הבקשה לעיון מחדש") העלו המבקשים לראשונה טענות בנוגע להליך הבוררות ותוצאותיו השונות באופן משמעותי מהטענות שהעלו המבקשים בעיניין במסגרת ההליך דנן.

כאשר עומת גוילי בחקירתו עם הפער כאמור טען גוילי בעיניין גובה הסכומים שנתבעו במסגרת הליך הבוררות, אך נימנע מלספק כל הסבר לפער האמור, כדלקמן (במענה לשאלה: "אותה הסכמה שדיברת עליה על פי המתמטיקה שמופיעה בבקשה שהגשם לשלום על תשלום 4.620,000 ש"ח. איך זה מסתדר עם פסק הבוררות על 5,014,000 ₪?"): "אני כל הזמן עבדתי עם הישראלי מספטמבר 20 עד שהוחל התפקיד עד אז לא התנהלתי מול זה. לאורך כל הדרך סוכם בטבלאות שהוא הביא שהוא בנה עבורי שכל סכום שאני מקבל ישלמו גם 23% מס חברות. אני יכול להוכיח את התשלומים מהשנים האחרונות הם התנהלו מולי. מדובר בישוב מול שכם אנשים לא רוצים לעבוד שם, יש פיגועים ולכן יש עלויות לדברים שצריך לשלם אותום (כך במקור) כדי שיהיה כדאי או משהו ריאלי" (עמ' 4, שורות 14 – 18).

פער ניכר זה, של כ- 400,000 ₪, בין הגרסאות השונות שנמסרו על ידי המבקשים אודות תוצאת הליך הבוררות – אומר דרשני, ומחזק את הספק אודות הגרסה שמסרו המבקשים במסגרת הליך זה על בסיסה אושר פסק הבוררות.

...

גם דין טענת המבקשים כי יש לראות בעדותו של המשיב על הליך הבוררות ותוצאותיו משום עדות שמועה – להידחות.

הצגת הדברים החלקית בבקשה להטלת עיקולים, תוך השמטת הגרסה שמסרו המבקשים בדבר הליך הבוררות ותוצאותיו במסגרת הבקשה לעיון מחדש ואי התייחסות להפרת הוראות צו המניעה שהושת עליהם מובילה אף היא למסקנה כי מתן הסעד אינו צודק וראוי בנסיבות העניין.

סוף דבר מהטעמים שפורטו, אני מורה על ביטול צו העיקול הזמני.