הטענות של המשיב הן טענות שאין לקבלן ממספר טעמים;
הטעם הראשון הוא, איחור מהותי וניכר במועד הגשת הבקשה לביטול פסק הבורר; חוק הבוררות קובע סד זמנים לפיו, על המשיב להגיש תוך 45 יום היתנגדות, או 15 יום, המוקדם מביניהם.
תקנה 9 לתקנות הבוררות קובעת כי בקשת ביטול פסק בוררות "תוגש בדרך המרצה". אין חולק כי המבקש לא הגיש בשום שלב בקשה לביטול פסק הבוררות, אלא הסתפק, כאמור, בהגשת תגובה לבקשת אישור פסק הבוררות.
...
יש לציין לסיכום, מרבית טענות המשיב, הן במהותן טענות שיש בפיו של מערער, ואשר מקומן אינו במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות (ראו והשוו - רע"א 3268/09 אורן נ' רבינסקי (17.8.2009), כבוד השופט י' דנציגר, פסקאות 26-24).
כפי שהובא לעיל, טענת הכפייה לא הוכחה; מעבר לצורך - לא נפל פגם בפסק-הבורר; הבורר שמע את טענות הצדדים, הוגשו בפניו מסמכים, וכפי שטענה המבקשת והדבר לא נסתר על-ידי המשיב – הבורר נעתר להגשת מסמכים נוספים מטעם המשיב; הוגשו סיכומים, ניתן פסק-מנומק, המתייחס לטענות הצדדים, לרבות בעניין ההוצאות, והדברים מצאו ביטויים במסגרת פסק הבוררות שיצא תחת ידו.
גם אם פסק הבורר ניתן תוך זמן קצר – אין בכך פגם;
סוף דבר
לאור המקובץ לעיל, הנני להורות על אישור פסק-הבוררות, כמבוקש.
