בית המשפט קיבל באופן חלקי את התביעה שכנגד נגד המבקשת, וקבע שמתוך הסכום של 7,242,660 ₪, שבו חויבו המבקש והחברה, עליה לשלם למשיב 3,255,440 ₪, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית, משנמצא כי לפחות כ-3.2 מיליון ₪ מכספי המשיב שהועברו למבקש במירמה, שמשו לרכישת שתי דירות ברחוב התומר בחולון, שנרשמו על שם המבקשת.
באשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקשים
בחרו להיתמקד במכירת הדירות בעוד שכבר עוקלו כספים לטובת המשיב; כי לא הובאו אסמכתות לכך שלמבקשים אין נכסים נוספים מלבד ארבע הדירות שברשותם; כי אין בסיס לטענתם בדבר קשיים בהשבת הכספים אם יתקבל העירעור, שכן המשיב הנו איש עסקים אמיד (הובהר כי המשיב אינו מיתנגד לכך שהכספים יוחזקו בנאמנות עד הכרעה בעירעור); וכי עיכוב הבצוע עשוי לסייע למבקשים להסתיר נכסים נוספים שבבעלותם.
ההלכות הנוגעות ל"מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות לעיכוב ביצוע ידועות הן ולא מצאתי להרחיב עליהן כאן (ראו, בין היתר, ע"א 9630/17 יניב נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, בפיסקה 6 והאסמכתאות שם (28.1.2018) להלן: עניין יניב); ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח נ' לישכת סוכני ביטוח, בפיסקה 6 (8.6.2016)).
...
המשיב טען כי דין הבקשה להידחות.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.
סוף דבר, שהבקשה מתקבלת באופן חלקי כאמור בפסקאות 15-14 לעיל.
