בקשה לאישור ייצוגית: דמי ניהול מופרזים בקרנות פנסיה חדשות

כך למשל, בעיניין כלפון (ע"א 3139/05 כלפון נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה הרצליה (31.1.08)), הסביר כב' השופט סלים ג'ובראן: "במקרה שעילת התובענה הנה נזק שניגרם מדי יום ביומו על-ידי מעשה או מחדל נמשכים... נולדת עילת תובענה חדשה מדי יום כל עוד נמשך מצב העניינים הפוגע, ועל-כן יש לבצע חלוקה ברכיבי הנזק: התובע יהא רשאי להפרע בשל אותם חלקי העוולה הנמצאים בתוך התקופה שטרם היתיישנה, גם אם מעשה העוולה הראשון ארע מחוץ לתקופה זו. אולם, הוא לא יוכל להפרע על חלקי הנזק אשר ארעו במהלך התקופה שחלה לגביה היתיישנות". שלישית המשיבה טענה כאמור כי יש להתייחס להעלאת דמי הניהול במקרה שלפנינו כאל "ארוע חד-פעמי", להבדיל מארוע נמשך, ומטעם זה לקבוע כי עילת התביעה היתיישנה.

ברם, פסקי הדין שאליהם היפנתה בתמיכה בטענתה זו (ובין היתר: ע"א 1349/05 שוב נ' בנק ירושלים (18.3.09)), עסקו במובהק במקרים שבהם הטענות שנטענו היו לפגמים שהיו ידועים במועד כריתת החוזה – שאז אכן מועד הווצרות העילה הנו ככלל מועד כריתת החוזה – להבדיל מטענות בדבר הפרה מתמשכת שהחלה במהלך "חיי החוזה", כמו במקרה שלפנינו; רביעית קבלת טענת המשיבה, כאילו דין ההתיישנות חוסם את דרכו של המבקש (וחברי הקבוצה שהוא מייצג) מלתבוע החזר, היתה גורמת לתוצאה הבלתי-סבירה, עד כדי אבסורד, שבו חברה המנהלת קרנות פנסיה ובהן חיסכונות חיים שמיועדים להבטיח רמת חיים סבירה לעת פרישה לגימלאות (שבפסיקת בית-המשפט העליון הוגדרו כחסכונות ש"אין להפריז בחשיבותם" (ע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה נ' צולר (28.5.18, כב' השופטת ענת ברון)), תוכל לכרסם ולהקטין מאוד את הסך הנצבר בחשבונות העמיתים, באמצעות העלאה אסורה של דמי הניהול, או גביה אסורה של סכומים אחרים מתוך הסך הצבור, והכל מבלי שתצטרך אפילו להחזיר את הסך שנגבה ביתר בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה של העמית.

נקבע, כי כל עוד קיים "מכנה משותף" המתייחס לחובות קרן הפנסיה כלפי חברי הקבוצה הנטענת, יש לאשר את הקבוצה המבוקשת; שנית איננו מקבלים את טענת המשיבה, לפיה יש לאשר למבקש לייצג רק את העמיתים בקופות הגמל בהן היה חבר, זאת, בהתאם להלכה הפסוקה לעניין המצבים שבהם יינתן אישור לניהול תובענה ייצוגית ללקוח שרכש מוצר אחד של הנתבעת, לייצג גם לקוחות שרכשו מוצרים אחרים של אותה הנתבעת (עא 8037/06 ברזילי נ' פריניר (4.9.14, כב' השופט חנן מלצר)); שלישית בעיניין פירט (ת"א 1792-09 פירט נ' אקסלנס נשואה ניהול השקעות (4.4.11)), שבו הוגשה כנגד המשיבה כאן בקשה לאישור תביעה ייצוגית בעיניין גביית סכומי עמלות הגבוהים מהמותרים על פי דין, דחתה כב' השופטת רות רונן טענה דומה שהעלתה המשיבה, לפיה יש לצמצם את הגדרת הקבוצה לנוכח הבדלים בתכנים של הסכמים שנכרתו עמה.

...

וכך הסבירה זאת כב' השופטת רונן, ואנחנו מסכימים: "המשיבה טוענת, כי ישנם סוגים שונים של לקוחות, אשר כל אחד מהם חתם עימה על הסכם שונה. לטענתה, ישנם לקוחות שונים אשר כלל לא מתקבל החזר עמלות בגינם. [...] אכן, אם התביעה של הקבוצה תתקבל בשלב הבא של הדיון, יתכן כי הנזק שהמשיבה תחויב לשלם לכל אחד מחברי הקבוצה המיוצגת לא יהיה אחיד, ויהיה תלוי בהחזרי העמלות שהתקבלו בגין כל לקוח ולקוח. יחד עם זאת, השאלה המשפטית העומדת לדיון – האם החזרי העמלות התקבלו על ידי המשיבה שלא כדין – משותפת לכלל חברי הקבוצה, והנזק שנגרם לכל אחד מהם ניתן לחישוב אריתמטי פשוט". רביעית חיזוק למסקנתנו כי יש לאפשר כאן הגדרה רחבה של הקבוצה, מצאנו גם בפסק דין באג מולטיסיסטם שניתן ממש בימים האחרונים (ע"ע 33793-12-16 אביגל נ' באג מולטיסיסטם (6.12.20)).

סיכום והוראות להמשך ההתדיינות טענת התיישנות שהעלתה המשיבה נדחית.

המשיבה תשלם למבקש הוצאותיו בבקשה זו בסך 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ביום 7.8.17 הגיש המשיב בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המבקשת, זאת מכוח שתי טענות: הטענה הראשונה - על פי הנטען, המבקשת לא שלחה לעמיתים הודעה מוקדמת כדין בדבר כוונתה להעלות את דמי הניהול ובכך הפרה ביחס אליו וביחס למספר גדול מהעמיתים בקופות הגמל שהיא מנהלת את הוראות תקנה 53, שאסרו עליה להעלות את דמי הניהול מבלי לשלוח אליהם מראש הודעה מוקדמת כדין בדבר כוונתה להעלותם.

רביעית, "כי בתי-המשפט הכירו בעילות תביעה עצמאיות הנסמכות על הפרת הוראות המאסדר". ולבסוף, "במסגרת טענותיה בפנינו, המשיבה אינה כופרת בסמכות שהוקנתה למאסדר לפרסם את החוזר העומד במוקד ההיתדיינות בתיק זה, ובחובה שהיתה מוטלת עליה לקיים ככתבן וכלשונן את כל הוראותיו. נהפוך הוא, היא מדגישה (ראו למשל בסעיפים 167 לתגובתה לבקשה ובסעיף 92 לסיכומיה), כי היא ביצעה את הוראות חוזר המאסדר, ואף השיבה לעמיתים מסוימים כספים בהתאם להוראותיו, אלא שלטענתה המבקש לא נימנה עם העמיתים שנמצאו זכאים להשבה. אף מטעם זה, ואפילו אם נניח לטובת המשיבה כי חוזר המאסדר לא הקים למבקש עילות תביעה עצמאיות, הרי שלאור פירסומו (ומחויבות המשיבה לקיימו), המשיבה היתה מנועה מלטעון כי בשל היתיישנות אין היא חייבת להשיב את אותם דמי ניהול שגבתה ביתר, הכל כמפורט באותו חוזר (ולא מיותר לציין בקשר לכך כי חוזר המאסדר הטיל על המשיבה חובת השבה עד לסוף אוגוסט 2015 בגין העלאות דמי ניהול שביצעה שלא כדין מאז תחילת 2006, דהיינו המדובר בחובת השבה בגין דמי ניהול ביתר שניגבו במהלך תקופה של תשע וחצי שנים, יותר מתקופת ההתיישנות הרגילה בת שבע השנים הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958)". אף ביחס לטענה להפרת תקנה 53, דחה בית הדין האיזורי (סעיף 14 להחלטה) את עמדת המבקשת וקבע כי לא חלה היתיישנות, מנימוקים אלו: ראשית, בהתבסס על פסק דינו של השופט גרוסקופף בת"צ 30028-04-11 יצחקי נ' מגדל חברה לביטוח (21.11.16), לפיו "הסיטואציה בה עסקינן היא זו בה צד מפר את החוזה באופן שיטתי לאורך זמן, במצב דברים זה דין ההתיישנות יקנה למפר הגנה מפני כל אותן הפרות שבוצעו מעל לשבע שנים קודם להגשת התובענה. ואולם, דין ההתיישנות לא יחול על הפרות מאוחרות יותר, אף אם הן זהות בטיבן להפרשות שהתיישנו". בית הדין האיזורי דחה הבחנה שניסתה המבקשת לעשות בינה לבין מקרה זה. שנית, בהתבסס על "הילכות מוכרות ומושרשות" לפיהן "במקרה שעילת התובענה הנה נזק שניגרם מדי יום ביומו על-ידי מעשה או מחדל נמשכים... נולדת עילת תובענה חדשה מדי יום כל עוד נמשך מצב העניינים הפוגע". שלישית, דחיית ההשוואה לפסקי הדין שאליהם הפניתה המבקשת בתמיכה בטענתה שמדובר בארוע חד-פעמי.

שכן אלו "עסקו במובהק במקרים שבהם הטענות שנטענו היו לפגמים שהיו ידועים במועד כריתת החוזה... להבדיל מטענות בדבר הפרה מתמשכת שהחלה במהלך 'חיי החוזה', כמו במקרה שלפנינו". רביעית, "קבלת טענת המשיבה [המבקשת כאן - ח.א.ג], כאילו דין ההתיישנות חוסם את דרכו של המבקש [המשיב כאן - ח.א.ג] (וחברי הקבוצה שהוא מייצג) מלתבוע החזר, היתה גורמת לתוצאה הבלתי-סבירה, עד כדי אבסורד, שבו חברה המנהלת קרנות פנסיה ובהן חיסכונות חיים שמיועדים להבטיח רמת חיים סבירה לעת פרישה לגימלאות (שבפסיקת בית-המשפט העליון הוגדרו כחסכונות ש"אין להפריז בחשיבותם" (ע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה נ' צולר (28.5.18, כב' השופטת ענת ברון)), תוכל לכרסם ולהקטין מאוד את הסך הנצבר בחשבונות העמיתים, באמצעות העלאה אסורה של דמי הניהול, או גביה אסורה של סכומים אחרים מתוך הסך הצבור, והכל מבלי שתצטרך אפילו להחזיר את הסך שנגבה ביתר בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה של העמית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין האזורי, בטענות הצדדים וכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן רשות ערעור מיידית בגין ההחלטה נשוא הבקשה, ולכן דינה להידחות מבלי שאביע עמדה לגבי הכרעת בית הדין לגופה, וטענות הצדדים שמורות להם.

וכלשונו (סעיף 11, הדגשה שלי – ח.א.ג.): "ראשית כפי שהדגשנו בפתח שלב הדיון בשאלת ההתיישנות, על פי ההסדר הדיוני בין הצדדים, שקיבל תוקף של פסק דין בבית-הדין הארצי, אין אנו נדרשים בשלב זה לקבוע האם קיימת אפשרות סבירה שנכריע בעילות הפרת חוזר המאסדר לטובת המבקש ושאר חברי הקבוצה. מכאן, שאיננו צריכים לקבוע מסמרות בשאלה האם צודקת המשיבה בטענתה שחוזר המאסדר לא הקים למבקש עילות תביעה עצמאיות. בפלוגתא זו נכריע רק בהמשך, בשלב הדיון בבקשה לאישור לגופה. בשלב זה של הדיון, כל שאנו נדרשים להכריע בו הוא באשר למועד שבו נוצרו העילות הנטענות, אם אכן נוצרו, ובהינתן שלפי חוזר המאסדר היה על המשיבה לבצע שורה של פעולות אופרטיביות, לרבות השבה, ולהשלימן עד ליום 31.8.15, המסקנה המתבקשת הינה שמועד היווצרות עילות אלה היה יום 1.9.15". בהעדר הכרעה לגבי מהות חוזר המאסדר, לא מיצה בית הדין האזורי את ההכרעה בשאלה אם זה מהווה "עילות תביעה עצמאיות" וכפועל יוצא מכך לא מוצתה ההכרעה בשאלת השלכתו על מרוץ ההתיישנות.

סוף דבר – בקשה רשות הערעור נדחית, במובן זה שלא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור מיידית, מבלי שבית דין זה מביע עמדתו על הסוגיות לגופן, וטענות הצדדים בהיבט זה שמורות להן במלואן.

דיון והכרעה התשתית הנורמאטיבית לגביית דמי ניהול ע"י חברות המנהלות קרנות פנסיה בעיניין צולר (ע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה נ' צולר (28.5.18)) עמדה כב' השופטת ענת ברון על חשיבותן של קרנות הפנסיה: "אין להפריז בחשיבותו של החסכון הפנסיוני לעת פרישה לגימלאות, מבחינה אישית וציבורית כאחת. קרנות הפנסיה נוסדו במטרה להבטיח כי עובד שהגיע לגיל פרישה יזכה לחיות ברמת חיים שאינה נופלת באופן קצוני מרמת החיים שניהל לפני שפרש 'שזקנתו של אדם לא תבייש את צעירותו' כלשונות של המשנה לנשיא מ' חשין בבג"צ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה... ובבחינת 'מקור הכנסה עקרי לאחר גיל פרישה ומשענת לערוב יום'...". ומיד בהמשך פסק דינה עמדה, בהקשר זה, על הצורך התמידי להיתמודד, במסגרת הסדרת פעילותן של הקרנות אל מול עמיתיהם, עם פערי הכוחות בין הצדדים: "כידוע מערכת היחסים שבין קרן פנסיה לבין המבוטחים בה מתאפיינת בפערי מידע וכוח ניכרים, שמעצם טיבם וטבעם מקימים חשש לניצול לרעה של יחסי הכוחות לטובתו של הצד "החזק". החשש מתגבר לנוכח העובדה שהנכס המנוהל על ידי הקרן הוא אותם כספים שהעמיתים חסכו "שקל לשקל" משך כל חייהם, על מנת שמשו אותם לעת שיבה".

בהנתן שעניינה של הבקשה לאישור שבפנינו בקרן פנסיה חדשה, נזכיר כאן את מאפייניה העקריים של קרן פנסיה שכזו, כפי שהסבירם כב' השופט יצחק עמית בפרשת פורום החוסכים לפנסיה (בג"ץ 6925/14 פורום החוסכים לפנסיה בישראל נ' שר האוצר (24.12.17)): "קרנות הפנסיה שבהן נדון כאן הן קרנות פנסיה חדשות, הפועלות במודל של פנסיה צוברת (Defined Contribution) להבדיל מקרנות פנסיה ותיקות אשר פועלות במודל של פנסיה תקציבית (Defined Benefits). החסכון באמצעות קרן פנסיה חדשה נעשה כך שהעבודה והמעסיק מפרישים במשך השנים חלק מהשכר החודשי, וההפקדות מיצטברות לקרן שמתוכי יזכה העמית לקיצבה חודשית לאחר פרישתו לגימלאות. בארץ פועלות קרנות שונות אשר מתחרות על ניהול כספם של העמיתים והבחירה ביניהם נתונה לשיקול דעתו של החוסך. הקרנות גובות דמי ניהול בשיעורים שונים עד לגובה דמי הניהול המקסימאליים כפי שנקבעו על-ידי הממונה על שוק ההון...

לסיכום לאור כל המפורט לעיל, יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, אך זאת רק ביחס למחלוקת הראשונה מבין השתיים שנותרו להכרעתנו, בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: כל עמית של המשיבה, שבמהלך התקופה שמיום 12.12.09 ועד ליום 30.4.19 (יום אישור בקשה זו) ניפתחה עבורו קרן פנסיה כללית, לאחר שחצה את תיקרת ההפקדות הסטאטוטורית בקרן הפנסיה המקיפה, ושחויב, באופן אוטומאטי ובלא שנמסרה לו הודעה על כך, בדמי הניהול המקסימאליים האפשריים על פי דין בגין הפקדותיו לקרן הכללית, זאת, אף שבהתאם להסדר הנחות שהיה בתוקף בעיניינו הוא היה זכאי להנחה בדמי הניהול בקרן המקיפה.

...

אף שמוסכם עלינו כי אכן יש ליתן לחריג פרשנות מצמצמת – אף בלא להביא בחשבון את העובדה שהחריג בוטל לחלוטין החל מיום 1.4.18 – הרי שאף המבקש אינו טוען כי לא היה תוקף לחריג בתקופה שבה היה בתוקף – מיום 1.3.13 עד ליום 1.4.18 – וכאמור לא מצאנו כי המשיבה פעלה בניגוד להוראות החריג.

נוכח כל האמור, משהגענו לכלל מסקנה שלמבקש לא עומדת עילת תביעה אישית, דין חלק זה מבקשתו לאישור תובענתו כייצוגית להידחות.

לסיכום לאור כל המפורט לעיל, יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, אך זאת רק ביחס למחלוקת הראשונה מבין השתיים שנותרו להכרעתנו, בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: כל עמית של המשיבה, שבמהלך התקופה שמיום 12.12.09 ועד ליום 30.4.19 (יום אישור בקשה זו) נפתחה עבורו קרן פנסיה כללית, לאחר שחצה את תקרת ההפקדות הסטטוטורית בקרן הפנסיה המקיפה, ושחויב, באופן אוטומטי ובלא שנמסרה לו הודעה על כך, בדמי הניהול המקסימליים האפשריים על פי דין בגין הפקדותיו לקרן הכללית, זאת, אף שבהתאם להסדר הנחות שהיה בתוקף בעניינו הוא היה זכאי להנחה בדמי הניהול בקרן המקיפה.

רקע עניינה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), בטענה, כי סוכנויות הביטוח הגדולות אשר טיפלו עבור המעסיקים בהסדרת נושא ההפרשות הסוציאליות פנסיוניות (להלן "המשיבות" או "מנהלות הסדר פנסיוני") וסיפקו למעסיקים ולעובדיהם (המועסקים) את מלוא סל השירותים הדרוש בקשר לבצוע אותן ההפרשות אלא שאת התמורה עבור שירותים אלו שילמו העובדים בלבד.

הפרת החובה לקיום חוזה בתום לב בהתאם לסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"); עשיית עושר ולא במשפט בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"); עוולת הפרה חובה חקוקה הנובעת מהפרת החוקים דלעיל כמשמעותה בסימן י' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"); עוולת הרשלנות, כמשמעותה בסימן ד' (בסעיפים הרלוואנטיים שבו לענייננו) לפקודת הנזיקין; הטעה כמשמעותה בסימן ז' לפקודת הנזיקין או על פי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

כפועל יוצא של היתנהלות זו, גובים סוכני הביטוח דמי ניהול מופרזים אשר אינם קשורים לחברות בקופת הגמל.

(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת שכר תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקיצבה הנובעת מיחסי עבודה; (הדגשה שלי צ.צ) הגדרת "קופת גמל" החוק הגנת שכר, תשי"ח -1958: "קופת גמל" – קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעסיק והעובד או המעסיק בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעסיק שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963; הינה כי כן, אין ספק כי ההפרשה הסוציאלית/ פנסיונית עבור המבקשים מוגדרת כקופת גמל.

" ראו עוד בעיניין זה: ת.צ 35374-10-16 אסולין נ. פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ (מיום 13/11/17 ) וכן בת"צ (מרכז) 35969-11-16 אריה רהב נ' אנליסט קופות גמל בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 09.03.17) שעניינה בטענה כי המשיבה גובה מלקוחותיה בנגוד להוראות התקנון והדין גם תשלום הוצאות ניהול והשקעות בנוסך לדמי ניהול, ביהמ"ש מצא כי מדובר בעיניין הנוגע לבטחון סוצאלי והורה על העברת הדיון לביה"ד לעבודה לאור "המגמה הבולטת מפסקי הדין שנימנו לעיל היא רכוז ההיתדיינות הנוגעת לבטחון הסוצאלי, ובכללו התביעות נגד קופות הגמל, בסמכותו של בית הדין לעבודה" (פסקה 6 להחלטה).

...

סוף דבר אור האמור לעיל, בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט מועבר הדיון בתובענה ובבקשת האישור בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

מכאן שהפרת הוראות המאסדר הקימה למבקש עילת תביעה חוזית כלפי המשיבה; שנית לעניין עצם סמכות המאסדר ליתן הוראת השבה כמו זו שלפנינו, במסגרת סמכותו הכללית להגן על ציבור המבוטחים, יפים דבריו הבאים של כב' השופט יצחק זמיר באחת הפרשות (בג"ץ 7721-96 איגוד שמאי הביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח (15.4.02, בפסקה 25 לחוות-דעתו)): "פירוש רחב של סמכות המפקחת מתבקש גם מתכלית החוק. התכלית של חוק הפיקוח היא, בראש ובראשונה, להגן על המבוטחים. ראו להלן פיסקה 25. לאור תכלית זאת, לא יהיה זה ראוי לתת לסמכות המפקחת פירוש צר, דהיינו להגביל את סמכות המפקחת לבירור תלונה שהוגשה על-ידי מבוטח, להבדיל מתלונה שהוגשה על-ידי אדם אחר או גוף אחר, או למנוע בעד המפקחת להורות על תיקון ליקוי באופן כללי ולחייב אותה לטפל באותו ליקוי באופן פרטני, פעם אחר פעם, כל פעם על יסוד תלונה חדשה, במאות ואלפי תלונות של מבוטחים. פירוש צר כזה ימנע הגנה נאותה מציבור המבוטחים בנגוד לתכלית החוק. לכן גם מטעם זה הפירוש הצר אינו פירוש ראוי."; לפרשנות רחבה של סמכויות המאסדר ליתן הוראות לחברות מנהלות בתחום הפנסיה, שבו עסקינן, נוכח כובד האחריות המוטלת עליו להגן על זכויות האדם לעת זקנה, יפים דבריו של כב' השופט אליקים רובינשטיין בפרשת היתאחדות חברות לביטוח חיים (בג"ץ 3430/16 היתאחדות חברות לביטוח חיים נ' הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון משרד האוצר (30.6.16)): "הסוגיה שלפנינו חורגת מדל"ת אמותיה של פרשנות סמכות וכיוצא בזה; היא יורדת לשורש קיומו של האדם בישראל לעת זקנה. דעת לנכון נקל, כי עם התארכות תוחלת החיים והישגי הרפואי, על החיוב הרבה שבהם, מקננת גם דאגה גדולה באשר לגורל הכלכלי של תקופת הזיקנה אצל רבים, שכירים ועצמאיים כאחד, גם מן המעמד הבינוני. דומה כי אין צורך בשפעת ראיות להוכיח, כי עובדים רבים, מהם משכילים, אינם מודעים כראוי לנושא הפנסיה, ובמיוחד בגיל צערי כשהזקנה נראית רחוקה... על כתפי הרגולטור, הממונה בנדון דידן, רובצת אחריות כבדה, שיש להביאה בחשבון בהתייחסות לנושא שבפנינו. על בית משפט זה לשקול בקפידה ובזהירות בטרם 'ימשוך את השטיח' מתחת לצעדים שגם אם הפיתרון שבהם מעלה שאלות לגיטימיות מסוימות, שאלה היא האם להקפיאו ולהותירו לחלל ריק, וכמאמר הפיתגם, 'הטוב מאוד הוא אויב הטוב'...

בהחלטה מיום 7.12.20 קבענו כי הגדרת הקבוצה לצורך בקשת אישור זו תהיה כדלקמן: "כל מי שהמשיבה העלתה את שיעור דמי הניהול בהם חייבה אותו, מבלי לשלוח אליו הודעה מוקדמת כדרישת הדין על כוונתה להעלות את שיעור דמי הניהול; זאת בנוגע לכל העלאה שבוצעה החל ממועד היותו של כל חבר הקבוצה לעמית של המשיבה, ואחת היא איזה מוצר פינאנסי (קופת גמל, קרן הישתלמות, קרן פנסיה, או כל מוצר רלוואנטי אחר), המשיבה ניהלה עבורו ('המשיבה' – לרבות כל מי שהמשיבה היא חליפות/פתה)"; כאשר בתוך הקבוצה שלעיל יבואו גם: "כל מי שהמשיבה לא השיבה לו את מלוא הכספים שהוא היה זכאי להם מכוח ההכרעה העקרונית, שהממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר פירסם ב- 27.8.13 (חוזר הכרעות עקרוניות 2013-4-1), כתיקוניה וכהבהרותיה, והוא זכאי להשבה זו". להלן נחזור על הנימוקים לאישור הקבוצה כפי שכבר נקבעו באותה החלטה (שעליה בחרה המשיבה, ונימוקיה עמה, שלא להגיש בקשת רשות ערעור), תוך שאנו מוסיפים עליהם גם היתייחסות לטענות נוספות בעיניין זה שהועלו על ידי הצדדים בסיכומיהם בבקשת האישור עצמה: ראשית, בפרשת פסגות (2282/15 פסגות קופות גמל ופנסיה נ' לוי (8.7.15)) דנה כב' השופטת (כתוארה אז) אסתר חיות בשאלת הקף הקבוצה בתביעה ייצוגית כנגד קרן פנסיה, שבה נטענה טענה להפרת חובת-יידוע לעמיתים, בדומה למקרה שלבפנינו.

ברם, פסקי הדין שאליהם היפנתה בתמיכה בטענתה זו (ובין היתר: ע"א 1349/05 שוב נ' בנק ירושלים (18.3.09)), עסקו במובהק במקרים שבהם הטענות שנטענו היו לפגמים שהיו ידועים במועד כריתת החוזה – שאז אכן מועד הווצרות העילה הנו ככלל מועד כריתת החוזה – להבדיל מטענות בדבר הפרה מתמשכת שהחלה במהלך "חיי החוזה", כמו במקרה שלפנינו; חמישית קבלת טענת המשיבה, כאילו דין ההתיישנות חוסם את דרכו של המבקש (וחברי הקבוצה שהוא מייצג) מלתבוע החזר, היתה גורמת לתוצאה הקשה והבלתי-סבירה, עד כדי אבסורד, שבו חברה המנהלת קרנות פנסיה ובהן חיסכונות חיים שמיועדים להבטיח רמת חיים סבירה לעת פרישה לגימלאות (שבפסיקת בית-המשפט העליון הוגדרו כחסכונות ש"אין להפריז בחשיבותם" (ע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה נ' צולר (28.5.18, כב' השופטת ענת ברון)), תוכל לכרסם ולהקטין מאוד את הסך הנצבר בחשבונות העמיתים, באמצעות העלאה אסורה של דמי הניהול, או גביה אסורה של סכומים אחרים מתוך הסך הצבור, והכל מבלי שתצטרך אפילו להחזיר את הסך שנגבה ביתר בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה של העמית; שישית המקרה שלפנינו דומה למקרה שנידון על ידי בית-הדין הארצי בעיניין סלילים (ע"א 200016-97 סלילים נ' עיזבון המנוח פרידלנדר (26.6.01)).

...

תכלית של תקנה 53ב, ומכאן שתכליתה של ההודעה, הינה לדעתנו לגרום לכך שגם העמית הסביר, "הממוצע", זה שאיננו "בעל ידע ותחכום בתחום", ישים לב לייקור השירותים, ולפגיעה הלא מבוטלת הצפויה בפנסיה שלו עקב כך, ויוכל לקבל החלטות בהתאם; ולבסוף נבהיר, שאיננו מקבלים – כפי שהמאסדר עצמו לא קיבל – את טענת המשיבה כי המבקש (ושאר העמיתים) יכלו ללמוד על העלאת דמי הניהול מעיון בדוחות השנתיים.

כמו כן, נחה דעתנו כי הבקשה עומדת גם בתנאי סעיפים 8(א)3) ו- 8(א)(4) לחוק, דהיינו כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. זאת, בשים לב לכך שבאי כוח המבקשים הינם עורכי דין בעלי נסיון רב ומוצלח בניהול תובענות ייצוגיות, וממילא לא נטען בפנינו אחרת.

סיכום והוראות להמשך ההתדיינות לאור כל האמור, ניהול התובענה כייצוגית מאושר בזאת, בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: "כל מי שהמשיבה העלתה את שיעור דמי הניהול בהם חייבה אותו, מבלי לשלוח אליו הודעה מוקדמת כדרישת הדין על כוונתה להעלות את שיעור דמי הניהול; זאת בנוגע לכל העלאה שבוצעה החל ממועד היותו של כל חבר הקבוצה לעמית של המשיבה, ואחת היא איזה מוצר פיננסי (קופת גמל, קרן השתלמות, קרן פנסיה, או כל מוצר רלוונטי אחר), המשיבה ניהלה עבורו ('המשיבה' – לרבות כל מי שהמשיבה היא חליפות/פתה)"; כאשר בתוך הקבוצה שלעיל יבואו גם: "כל מי שהמשיבה לא השיבה לו את מלוא הכספים שהוא היה זכאי להם מכוח ההכרעה העקרונית, שהממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר פרסם ב- 27.8.13 (חוזר הכרעות עקרוניות 2013-4-1), כתיקוניה וכהבהרותיה, והוא זכאי להשבה זו". התובע המייצג: אשר סנדרס באי כוח המייצגים: עופר לוי ואורי מקובסקי עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה כייצוגית: כמפורט בהחלטה זו. השאלות המשותפות: כמפורט בהחלטה זו. הסעדים הנתבעים: השבת דמי ניהול שנגבו שלא כדין.

המשיבה תשלם לבאי כוח המבקש את הוצאותיהם בבקשה זו בסך של 100,000 ₪ (בפסיקת סכום ההוצאות הבאנו בחשבון את התארכות ההליכים עד כה, הן בפנינו והן במסגרת שלוש בקשות רשות הערעור שהוגשו והתבררו בבית הדין הארצי).