בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד עיריית טייבה

רקע ביום 5.1.2020 הגיש המבקש הייצוגי דאז, מר אוסעמה עבד אל קאדר, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, עריית טייבה (להלן: "בקשת האישור").

לעניין שכר הטירחה בתביעות ייצוגיות, קבע בית המשפט העליון בין היתר בע"א 2046/10 עיזבון המנוח שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (2012) (להלן: "הילכת רייכרט") כך: "אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטירחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטירחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטירחה קטן". בעע"מ 9237/12 עריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ [פורסם בנבו] (18.5.14) קבע בית המשפט העליון בהתייחס לתביעת השבה נגד רשות, כי: "הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טירחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט [פורסם בנבו] (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטירחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך היתחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת. ... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובילבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטירחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטירחה והגמול". (ההדגשות שלי – מ' נ').

...

אני סבורה כי הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן בהגשת בקשת האישור ובניהול ההליך.

באשר לסיכון, אני סבורה כי התובע וב"כ נשאו בסיכון כבכל הליך ייצוגי, שהתובענה תידחה ושהתובע יחויב בהוצאות נוכח אי הוודאות באשר לעילה.

נוכח שיקולי התפוקה, התשומה וההכוונה הציבורית, כפי שפורטו לעיל, ובדגש על התנהלות הנתבעת, ולאחר שקלול טענות הצדדים, אני מורה כי שכר הטרחה לב"כ התובע יעמוד על 20% מסכום התביעה דהיינו סכום של 87,611 ₪ (כולל מע"מ) והגמול יעמוד על 37,440 ש"ח. ניתנה היום, י"ב אדר א' תשפ"ב, 13 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.

השתלשלות ההליך ותמצית בקשת האישור ביום 3.9.12 הגישו התובעים בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד התובעות, בגין הפרת הוראות צו פקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מירביים בתחנות תידלוק), התשס"ב-2002 (להלן: "בקשת האישור" ו"צו הפיקוח", בהתאמה).

גמול ושכר טירחה - דיון סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע: "אישר בית המשפט הסדר פשרה, יקבע גמול למבקש או לתובע המייצג, לפי העניין, בהתאם להוראות סעיף 22, ושכר טירחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23, ורשאי בית המשפט להיתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה". סעיף 22 בחוק תובענות ייצוגיות דן בגמול לתובע המייצג וסעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר טירחתו של בא כוח מייצג.

בעיניין עע"מ 9237/12 עירית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי בע"מ (18.5.14) נפסק: "הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טירחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטירחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך היתחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו" (ההדגשות שלי – מ' נ').

...

נראה לי כי "מקדם פשרה" של 70%, הוא סביר בהתחשב בסיכויי התביעה ובטענות הנתבעת.

הנתבעת תשלם לתובע גמול בסכום של 5,000 ₪ ככל שיחויב התובע בתשלום מע"מ על הגמול שישולם לו, תישא בו הנתבעת, וזאת כנגד חשבונית ערוכה כדין.

כן תשלם הנתבעת שכ"ט לב"כ התובע 122,598 ₪ (כולל מע"מ).

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה.

גם במסגרת תביעה ייצוגית בהליך ת"צ (מחוזי תל-אביב) 18274-07-16 שהוגשה כנגד עריית תל-אביב בנושא זה, הושג הסכם פשרה בו התחייבה הערייה לזכות את התובעים בגין תקופת השינוי, ולחזור לחייבם בהתאם לתעריף הקודם.

כך, למועצה אין שיקול דעת בנושא, לאור פסיקת בית המשפט העליון בעע"מ 1214/06 המועצה האזורית דרום השרון נ' מחצבות חצץ ואבן טייבה בע"מ, פסקה 7 לפסק דינו של השופט י' אלון (נבו 13.1.2008)(להלן- עניין מחצבות חצץ).

וכך נקבע בעיניין מחצבות חצץ: "... מכאן שהתאמת צו הארנונה של המועצה לתקנות ההסדרים אינה מהווה שינוי סיווג אסור. אדרבא, על המועצה היתה מוטלת החובה מכוח תקנות הארנונה לעשות כן, ולתקן בכך את טעויותיה בשנים הקודמות בהן קבעה את חיובי הארנונה שלא כדין וכנדרש ממנה... לא יתכן כי בשל הטעות שבפעולתה של המועצה ימנעו הוראות ההקפאה את התיקון בהתאם לתקנות ההסדרים." [עניין מחצבות חצץ, פס' 7 לפסק דינו של השופט י' אלון.

להמחשת חוסר התקינות של שינוי הסווג ופיצולו, אציין כי בצו הארנונה הסטורי לשנת 1999 [מוצג ג בעקרי הטיעון של העותרת] שובץ תת הסווג "חניה בשטח מסחרי, מקורה או פתוחה, לצרכי הציבור שלא בתשלום" תחת הסווג הכללי של "משרדים שירותים ומסחר". התעריף שנגבה בגינו היה 6.45 ₪ למ"ר, בהשוואה לסך 108.09 ₪ למ"ר עבור שימושים עקריים של חנויות, משרדים ובתי קפה וכיו"ב. באותה שנה ביקשה המועצה, וקיבלה, אישור של השרים להעלאת התעריף ב – 2.2%.

...

מטעמים אלה דין העתירה להתקבל.

אני קובע כי החיוב שהושת על העותרת בגין סיווג של חניון מקורה בשטח מסחרי לא בתשלום או לשימוש פרטי (807) – בטל.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בכך שהתקיימו שני דיונים בעתירה וכן השלמות טיעון בכתב, אני מחייב את המועצה בשכר טרחת באי-כוח העותרת בסך 30,000 ₪.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 26526-03-20 עזב ואח' נ' עירית טייבה ואח' לפני כבוד השופטת מיכל נד"ב המבקשים 1. זוהריה עזב 2. מחמוד פרוג'ה ע"י ב"כ עו"ד חוסיין אבו חוסיין המשיבה 3. עירית אל-טירה ע"י ב"כ עו"ד מיה זיסמן שנצר החלטה

(בעיניין משיבה 3) לפניי בקשה לאישור תובענה כייצוגית, כנגד מספר רשויות מקומיות, בטענה לאפליית חברי הקבוצה, ציבור עם מוגבלויות שונות, במספר אופנים: אי מינוי רכז נגישות ופירסום פרטי הקשר עימו; אי הנגשת אתר האנטרנט של המשיבות; ואי פירסום התאמות נגישות שנעשו בשירות הצבורי ובמבני הציבור.

הקבוצה הוגדרה בבקשת האישור כ: "כלל בעלי המוגבלויות תושבי הערים ו/או הכפרים דלעיל וכל בעלי המוגבלויות תושבי המדינה שביקרו בערים ו/או בכפרים דלעיל בשבע השנים האחרונות, לרבות אלו אשר נימנעה ו/או צומצמה מהם האפשרות לדעת מי הוא רכז הנגישות ופרטי הקשר עמו של אחת מהעיריות ו/או המועצות המקומיות דלעיל ומה הן התאמות הנגישות שנעשו בכל אחת מהעיריות ו/או המועצות המקומיות בשירות הצבורי ובמבני הציבור שברשותן ו/או בחזקתן, עת לא פירסמו את התאמות הנגישות בשירות ובמקומות הציבוריים באמצעות אתר האנטרנט של המשיבות ו/או בדרכי הפירסום המקובלות בשירות שהן נותנות ולבקשת אדם עם מוגבלות." עילות התביעה שנטענו בבקשת האישור: עוולות מכוח סעיפים 19נא ו-19נג בחוק השויון; הפרת חובה חקוקה; רשלנות; עשיית עושר ולא במשפט.

בתצהיר המבקש נטען כי לא מצא נתונים לגבי הסדרי נגישות שנעשו "בשירות ובבניינים שבבעלות ו/או בחזקת המשיבות...". סעיף 3(ב) בחוק תובענות ייצוגיות קובע: "הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט". סעיף 8 שבו קובע את התנאים אשר בהתקיימם יאשר בית המשפט את בירורה של תובענה כתובענה ייצוגית.

כמו כן נקבע בעיניין עמוסי לעניין שאלת ההערכה האם קיימת אפשרות סבירה שהשאלות הנדונות יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה כך: "בשלב המקדמי של אישור התובענה כייצוגית, נידרש בית המשפט להעריך אם יש אפשרות סבירה כי השאלות העובדתיות והמשפטיות הנדונות יוכרעו לטובת קבוצת התובעים. הרציונל המנחה העומד בבסיסה של דרישה זו הוא שתובענה ייצוגית חושפת את הנתבע לסיכון כי יידרש לשלם את הסכומים הנתבעים בתובענה לקבוצה רחבה של תובעים, תוך שהוא נושא בנטל כלכלי רב (רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 10 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (26.4.2010) (להלן: פרשת קו מחשבה)). סיכון זה מלווה בעלויות נוספות לנתבע בדמות פגיעה במוניטין, הצורך בהתאמת הדו"חות החשבונאיים לסיכון אליו הוא חשוף, הוצאות משפטיות גבוהות וכדומה (אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 14 (2011)).

...

כמו כן מדובר באמצעי נפוץ וזול וגם באמצעי היעיל והנגיש ביותר לאנשים עם מוגבלות, אמצעי שאינו מצריך מהם פנייה או בקשה או הגעה למקום השירות על מנת לדעת את תנאי הנגישות בו. על כן אני קובעת כי יש אפשרות סבירה שהשאלה – האם פרסמה המשיבה כדין את התאמות הנגישות שבוצעו בשירות הציבורי ובמקומות ציבוריים שניתן בהם השירות – תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה.

נגישותם של שירותי הציבור ומבני הציבור בעיר טירה אינה עניינם של תושבי טירה בלבד אלא של כל מי שנזקק להם, לרבות אנשים עם מוגבלויות שאינם מתגוררים בה אך מבקשים לבקר בה. התקיימות התנאי שבסעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות אני סבורה כי בנסיבות העניין כפי שהן מתוארות לעיל, ניהול תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

התקיימות התנאים שבסעיפים 8(א)(3) ו-(4) בחוק תובענות ייצוגיות כמפורט לעיל, לא הוכח כי עניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג וינוהל בדרך הולמת או בחוסר תום לב. סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית – מתקבלת.

לעניין גמול ושכ"ט הסכימו הצדדים כי הגמול למבקש יעמוד על 6,000 ₪ ושכר טירחת באי כוחו יעמוד על 94,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסדר הפשרה הראשון פורסם להתנגדות ביום 6.10.19 ולבית המשפט הוגשה היתנגדות מטעם גב' בר לוי (להלן - המתנגדת 1) ומטעם היועהמ"ש. המתנגדת 1 טענה כי היא חברת הקבוצה וכי הגישה תביעה אישית בעילה זהה כנגד המסעדה (ת"א (שלום – ראשל"צ) 9841-09-17) עוד טרם שהוגשה בקשת האישור הנדונה.

אישור הסדר הפשרה - קיצורו של דין בעיניין בר"מ 2744/19 עריית עכו נ. בריל תעשיות נעליים (2021) הבהיר בית המשפט כי הסדר פשרה ראוי הוא כזה המציע לקבוצה הטבה או פיצוי המשקפים נאמנה את הסכויים והסיכונים הגלומים בהליך מבחינת כל אחד מהצדדים, ובלשונו – "...הסדר פשרה מעצם טיבו וטבעו נועד ל"קניית סיכון", ועל כן גם כאשר מדובר בהליך ייצוגי – אין ככלל הצדקה לדחייתו של הסדר מוצע רק משום שאינו מבטיח לחברי הקבוצה פיצוי בשיעור המירבי שהיה נפסק לטובתם אם התובענה הייצוגית היתה מתקבלת במלואה.

...

השיקולים שפורטו לעיל, יש בהם להביא למסקנה כי ראוי לאשר את הסדר הפשרה כמבוקש ולתת לו תוקף של פסק דין.

בנסיבותיו של הסכם פשרה זה, אני סבור כי ישנה הצדקה לפסיקת גמול ושכר טרחה כאמור לעיל, הואיל ובקשת האישור הביאה תועלת הן לגבי העבר (תשלום פיצוי לחברי הקבוצה בגין אירועי עבר) והן לגבי העתיד; כי בכל הנוגע לעתיד, בקשת האישור וכן בהסדר הפשרה, הוסדר השינוי במדיניות המסעדה לעתיד באופן המאפשר כניסתם של בגירים מעל גיל 18, וכפי שהובהר לעניין זה בת"צ (מחוזי תל אביב-יפו) 42526-03-12‏ אינטרדייט בע"מ נ' פלאפון תקשורת בע"מ (2014) - "להשקפתי, כאשר פסק דין בתביעה ייצוגית, לדין או לפשרה, כולל סעדים אקוויטביליים המסדירים את התנהלות הנתבע בעתיד, אין מניעה להביאם בחשבון בהקשר לפסיקת שכר הטרחה והגמול, שאם לא כן לא יהיה כל תמריץ לתובע או לבא כוחו לפעול להסדרת תקופת העתיד". בנסיבות אלו הריני מאשר את שכר הטרחה ואת התגמול המומלץ ע"י הצדדים.

סוף דבר לאור האמור הריני מאשר את הסדר הפשרה המתוקן, בהתאם למפורט בפסק דין זה. לצורך הנוחות אלו עיקרי ההסכם – הגדרת חברי הקבוצה – "כל מי שהיה בגיל 18 עד 25 בתקופה שבין 15/7/14 ועד למועד אישור ההסכם ככל שהוא יאושר, אשר לא יכול היה להיכנס למסעדת סוהו בשעות הלילה מחמת גילו"" ממועד אישור הסכם הפשרה מדיניות המסעדה תשתנה כך שתתאפשר כניסת לקוחות מגיל 18 גם בשעות הלילה ולמעשה בכל שעות פעילות המסעדה.