לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"), שהגישו המבקשים נגד עריית כפר סבא (להלן: "המשיבה" או "העיריה") בטענה לאי הנגשה של מערך התחבורה הציבורית בעיר, בכל הנוגע להעדר הנמכת מדרכות וגישה בקירבת תחנות אוטובוסים (להלן: "הבקשה לאישור ההסדר").
במקרה דנן, התובענה עוסקת בנושאי נגישות הניתנים לתקיפה באמצעות תובענה ייצוגית, כמפורט בסעיף 9 בתוספת השניה; אין מחלוקת כי המבקשים, כתושבי העיר כפר סבא הסובלים ממוגבלות, היו רשאים להגישה, ומדובר בתובענה המתאימה להידון כתובענה ייצוגית; זאת כיוון שהיא מעוררת שאלות משותפות לכל בעלי מוגבלויות התנועה בעיר כפר סבא, אשר יעיל והוגן כי יידונו במשותף, כמו גם מצאתי כי הקבוצה יוצגה באופן הולם ובתום לב.
ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בעיניינם של חברי הקבוצה, כמו גם סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין
כפי שהבהיר בית המשפט העליון, הסדר פשרה ראוי הוא כזה שמציע לקבוצה הטבה או פיצוי המשקפים נאמנה את הסכויים והסיכונים הגלומים בהליך מבחינת כל אחד מהצדדים [ע"א 7122/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' ממן (11.4.2022), פסקה 20, וההפניה שם; וכן לאחרונה רע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' שוורצמן (17.3.2024) (להלן: "עניין סופרגז"), בפיסקה 25].
...
סבורני כי בעניינים אלו, די בהבהרות הצדדים האמורות.
סבורני, כפי שכבר פרטתי לעיל, כי בנסיבות דנן, בהן בלתי אפשרי לאתר את כלל חברי הקבוצה, הטבה בדמות גן משחקים אשר ישרת בראש ובראשונה את בעלי המוגבלות בעיר כפר סבא, כמו גם בעלי מוגבלות מחוצה לה, שיוכלו לעשות בו שימוש, כמו גם הציבור בכללותו, היא הטבה יצירתית ראויה והולמת.
שנית, וזאת עיקר - סבורני כי בשים לב לחשיבות הציבורית של התובענה העוסקת בנגישות תחבורה ציבורית, ואף בשים לב לתועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה, שהיא כמעט בבחינת קבלת הסעד המלא שנתבקש ואף מעבר לכך, ראוי לכבד את הסכמת הצדדים כפי שהיא, וליתן למבקשים ולבאי כוחם פיצוי הולם על הטרחה שהייתה כרוכה בניהול ההליך, כמו גם בשים לב לתועלת הרבה בעידוד הסדרי פשרה בהליכים ייצוגיים [ראו: עניין שסטוביץ, פסקה 17].