ביום 16.6.2020 גזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה נ' זלוצ'ובר והשופטים ש' פרידלנדר ו-ד' כהן) את דינו של המשיב ל-18 חודשי מאסר על תנאי; 200 שעות שירות לתועלת הציבור; צו מבחן לתקופה של 30 חודשים, שמתוכם ישהה המשיב במעון אחווה עד ליום 31.7.2022 וביתרת התקופה יהיה נתון בפקוח לפי הנחיות שירות המבחן; ותשלום פיצוי לטובת המבקש בסך 50,000 ש"ח.
על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המשיב ערעור לבית משפט זה, בגדריו השיג, בין היתר, על גובה הפצוי שנפסק לטובת המבקש בציינו כי סכום הפצוי שבו חויב אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות פסיקת הפיצויים הנוהגת ביחס לקטינים בעבירות דומות ואינו מתחשב באנטרס שבשיקומו.
נוכח מצבו הכלכלי הרעוע של המשיב ומשפחתו, ובהעדר כושר הישתכרות בזמן שהותו במעון, טען המשיב כי אין ביכולתו לעמוד בתשלום הפצוי בטווח הזמן הנראה לעין ובקש להפחית את גובה הפצוי שהושת עליו, ולחילופין להורות על פריסת הפצוי לתשלומים.
לגישת המבקש, קביעה זו עומדת בסתירה לפסיקתו של בית משפט זה, לפיה מצבו הכלכלי של הנאשם אינו מהוה שיקול רלוואנטי בעת השתת הפצוי האמור וכן לפסיקה לפיה קטינותו של נאשם כשלעצמה אינה יכולה לפטור אותו מתשלום פיצוי על הנזק שגרם לו.
לשיטת המבקש לפסק הדין השלכות רוחב קשות על זכויותיהם של נפגעי עבירה, שכן הוא מצמצם את יכולתם לזכות בפצוי בגין ניזקם, בנסיבות שבהן מבצע העבירה הוא קטין.
המשיב סבור עוד כי קביעותיו של בית המשפט ביחס לשיקולים המנחים בפסיקת פיצויים בהליכים פליליים המתנהלים נגד קטינים, עולות בקנה אחד עם ההסדר המעוגן בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול), התשל"א-1971, אשר מחייב, כך המשיב, את בית המשפט לנוער לשקול במסגרת בחינת הפצוי הראוי לנפגע העבירה את השלכותיו על אינטרס שקומו של הנאשם הקטין ועל מצבו הכלכלי.
...
המשיב טוען מנגד כי יש לדחות את הבקשה לדיון נוסף, וכי לא נפסקה בפסק הדין כל הלכה חדשה, לא כל שכן הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת או הלכה שמצדיקה קיום דיון נוסף מפאת קשיותה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בפסק הדין, בבקשה לדיון נוסף ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
אשר לשיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לפסוק פיצויים בנסיבות שבהן מבצע העבירה הוא קטין, צוין בפסק הדין כי המסקנה בדבר הפחתת הפיצויים במקרה דנן נתמכת אף בתכלית שיקומו של הנאשם, נוכח חשיבותה של תכלית זו בהליכים פליליים המתנהלים נגד קטינים.
כך גם טענת המבקש בדבר השלכות הרוחב של פסק הדין על זכויותיהם של נפגעי עבירה דינה להידחות.
הבקשה נדחית, אפוא, מן הטעמים המפורטים לעיל.
