המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
תנ"ג 39471-10-12 יוסף ברוך שטרן, נחמה שטרן, אבירם סביר ורונית סביר נ' אלרן (ד.ד) נדל"ן בע"מ (בהסדר נושים) באמצעות עו"ד ויקטור תשובה כבעל תפקיד, אלרן (ד.ד) השקעות בע"מ (בפרוק), גד דנקנר, דורי דנקנר, דורון זנדר, שרצקי אייל, ערן רייניש, רון לובש, בועז סוקול, רחל תורגמן, קרן אייל קוטליצקי וגדעון קוטלר
מספר בקשה:55
לפני
כבוד השופט מגן אלטוביה
המבקשים:
אלרן (ד.ד) נדל"ן בע"מ (בהסדר נושים) באמצעות עו"ד ויקטור תשובה ו – 11 אחרים
ע"י בא כח עוה"ד עפר פירט, דני בלנקין, גבריאל ספרן, יעקב שרביט, טל אייל – בוגר ואורי מילשטיין
המשיבים:
1. יוסף ברוך שטרן
2. נחמה שטרן
3. אבירם סביר
4. רונית סביר
ע"י בא כח עוה"ד איל רז, ירון ובר ואורנה רוסו-בירו
פסק דין
הסדר פשרה השקול "למעשה לסכום 0" – מלמד כי ניגוד העניינים לא פג וקיים חשש שאינטרסים זרים לכאורה מעורבים בעיניין, למרות "חילוף המימשל התאגידי".
טענת המבקשים, לפיה בית המשפט לא יתערב בשקול הדעת העיסקי לאישור הסדר הפשרה, אינה יכולה להיתקבל ואין להחיל את כלל שיקול הדעת העיסקי, מקום שכבר ניתנה החלטת בית המשפט המאשרת תביעה נגזרת ונוכח "הסדר הפשרה השערורייתי והבלתי מתקבל על הדעת".
החלטת בעלי אגרות החוב לקדם הסדר פשרה התקבלו על ידי מי שמחזיקים כ – 65% מכלל זכויות ההצבעה של מחזיקי אגרות החוב.
דהיינו קולם של 35% מהמחזיקים באגרות חוב של החברה, כלל לא נשמע.
יפים לעניין זה , בכל הכבוד, דברים שנקבעו ברע"א 729/17 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (פורסם באתר בית המשפט העליון) (שם, פסקה 24 לפסק הדין של כבוד השופט נ' סולברג):
"מטבע הדברים, התובע הנגזר אינו טורד עצמו בעניינים הקשורים לפעילות השוטפת של החברה; כל מעייניו נתונים – ובצדק – להצלחתה של התביעה הנגזרת. בנסיבות אלו יש טעם בטענת החברה כי התובע הנגזר רואה את מצב הדברים בפריזמה מצומצמת, אינו לוקח בחשבון את מכלול האינטרסים של החברה, ולפיכך עלול, גם בלי כוונת זדון, להסב לה נזק. טובתה של החברה, כמו גם טובתם של בעלי המניות, מחייבות איפוא ליתן את הדעת בעת ניהול התביעה הנגזרת גם על טענותיה של החברה, ככל שהיא סבורה כי אופן ניהול התביעה על-ידי התובע הנגזר פוגע באינטרסים שלה".
עוד נקבע (בפיסקה 2 לפסק הדין של כבוד השופט י' עמית):
"במישור העקרוני, החשש לקיומו של מתח פוטנציאלי בין מטרותיו של תובע נגזר לבין טובתה של החברה, אינו חשש בעלמא. כפי שתיאר חברי, הפריזמה של החברה והפריזמה של התובע הנגזר – אינן בהכרח זהות. תובע נגזר עשוי להעמיד לנגד עיניו את תוצאות התביעה הנגזרת כתכלית אחת שאין בלתה, שכל האמצעים כשרים להגשמתה. דא עקא, ש"טובת התביעה" ו"טובת החברה" לאו דוקא טובה אחת היא, ויש להישמר מפני מצב בו טובת החברה תסוג מפני טובת התביעה".
...
טענה זו של המשיבים אינה מקובלת עליי, ועם כל הכבוד, בעניין זה אני מצטרף לדברים אלה שנקבעו בתנ"ג 10466-09-12 חברת השקעות דיסקונט בע"מ נ' נוחי דנקנר ואח' (פורסם בתקדין):
"בחינת הסכם הפשרה במסגרת סעיף 202 לחוק החברות צריכה להיעשות בהתאם לטובת החברה, ולא על פי שיקולים אחרים, כגון חשיבותו הציבורית של התיק, או האינטרס החברתי בבירור הסוגיה המשפטית שבה הוא עוסק. כפי שכבר צוין, תביעה נגזרת היא תביעה אזרחית למימוש זכויותיה של החברה. תביעה כזו יש לנהל כל עוד היא משרתת את החברה בשמה מנוהלת התביעה, ואין מקום להמשיך בניהולה בניגוד לרצונה ולטובתה של החברה בשם אינטרס אחר, חשוב ככל שיהיה".
לבסוף אוסיף, כי לא מצאתי בטענות המשיבים הצדקה להתעקשותם להמשיך ולנהל את התביעה הנגזרת בניגוד לעמדתם של הנאמן ובעלי אגרות החוב.
סוף דבר
נוכח כל אלה, יש מקום לאשר את הסדר הפשרה המצורף כנספח 1 לבקשה וכך נקבע.
התביעה הנגזרת, נדחית.
