על החלטה זו הוגשה על ידי המדינה בקשת רשות ערעור [בר"מ 7903/20] בגדרה הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית כדלקמן: "התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, שיורה על דחיית בקשת האישור לנוכח הודעת החדילה מיום 1.12.2020 ובהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. תנתן לצדדים זכות לטעון בעיניין פסיקת גמול ושכר טירחה כאמור בסעיף 9(ג) לחוק, ובהקשר זה יוכלו הצדדים גם להדרש לטענת המבקשים שלפיה לא היה מקום להגשת בקשת האישור משאינה באה בגדריו של פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות". הסכמת הצדדים למצות את הדיון בשאלת פרט 11, תדון בהמשך.
...
לקראת סיכום הדיון, דומני שמתכנסים השיקולים למסקנה, לפיה מול החשיבות הרבה שבתובענה זו, ניצבים מספר שיקולים מאזנים: הליך בו לא נכרכו סיכון ועלויות של ממש מצד התובעים, שיקולי הקופה הציבורית, והשהיית הגביה, כשיקול ממתן נוסף.
על רקע האמור, אף ברור, מפני מה, בין היתר, לא מצאתי לנכון ליישם בהליך זה את שיטת האחוזים.
לאחר ששקלתי בכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי נכון להעמיד את פסיקתי על אותם שיעורים שהיוו את הבסיס לפסיקת נטע הארץ, שהקשרה דומה למושא פרשתנו.