לבסוף ציינה ועדת הערר כי על אף שתוספת השטח המבוקשת ידועה כהקלה ל"שיפור דיור" וברגיל מאושרת על ידי הועדה המקומית כדבר שבשיגרה, הרי שבמקרה זה היא לא שוכנעה כי קיים צורך בשיפור דיור או כי קיים הצדק לחרוג ממדיניות הוועדה המקומית ולהתיר תוספת בניה למגורים בקומה נוספת ונפרדת מעבר לשתי הקומות הקיימות, במיוחד כאשר הבקשה נועדה לצורך הכשרת בניה שלגביה הוצאו צוי הריסה שפוטיים שלא קוימו, בדיעבד, תוך דגש על החובה לשקול שיקולים של מניעת עבריינות בנייה.
...
בפניי עתירה המכוונת כנגד החלטת המשיבה 1, ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה במחוז מרכז (להלן "ועדת הערר"), מיום 07.03.2021, בה נדחה הערר שהגישו העותרים על החלטת המשיבה 2, הועדה המקומית לתכנון ולבניה גני תקווה מיום 20.11.2019, שדחתה את בקשתם להיתר להרחבת הקומה העליונה בביתם ולפיצול הבית לשתי יחידות דיור.
העותרים הגישו ערר לוועדת הערר המחוזית (ערר 294/13), וביום 12.5.2014 נדחה הערר (בדעת רוב).
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את החלטת ועדת הערר עליה נסובה העתירה, עיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, עמדתי היא כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר.
העתירה נדחית.
העותרים ישלמו לכל אחד מהמשיבים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.