בקשה לאיסור פרסום שם של חשוד שהוא עורך דין

עוד נקבע, כי בכל הנוגע לאיסור פירסום שמו של חשוד, מופקד בית המשפט על שמירת האיזון בין עניינו של מבקש הצוו לבין העניין הצבורי שבפרסום, וממילא משקלה של הסכמת הצדדים איננו מכריע.

לצד האמור טוען המבקש, כי אף לגופו של עניין מכלול השיקולים תומך באיסור הפירסום: הארוע מינורי; המצוי בשלבי בדיקה ראשוניים וקיימת סבירות גבוהה שלא יוגש כתב אישום לבסוף; אם יוחלט לבסוף להגיש כתב אישום נגד המבקש ממילא יפורסמו פרטיו, כך שראוי להמתין להתבהרות התמונה; לא ניתן להצביע על עניין צבורי מיוחד בארוע; המבקש הוא עורך-דין ולכן הנזק שייגרם לו, אם יפורסמו פרטיו כמי שחשוד בתקיפת חייל, יהיה חמור ובלתי הפיך.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

החלטתי מיום 12.10.2021 לעניין עיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת בזאת.

המבקש עורך דין במקצועו חושש שפרסום שמו כבעל דין בהליך יפגע בשמו הטוב ובפרנסתו.

וכך ברע"פ 7276/13 ישראל פינטו נ' מדינת ישראל (12.11.13): "ודוק: אין הליך פלילי שלא כרוכה בו מעצם טיבו וטבעו פגיעה בכל מישורי חייו של מי שכנגדו מכוון ההליך הפלילי, לרבות: פגיעה בשמו הטוב, פגיעה במשפחתו ופגיעה בעבודתו ובמשלח ידו. לפיכך, על חשוד המבקש לפגוע בעיקרון פומביות הדיון על דרך של איסור פירסום שמו, מוטל הנטל להראות כי עלול להגרם לו "נזק חמור" מהרגיל באם יותר הפירסום – ונטל זה הוא משמעותי וכבד (ראו: עניין תורג'מן, בפסקה 12; בש"פ 4231/07 גורליק נ' מדינת ישראל – משטרת נהריה [פורסם בנבו] (20.5.2007)).

המבקש הוא עורך דין מוערך ועצם הגשת התביעה נגדו והפגיעה בשמו הטוב, ממילא תביא בעקבותיה גם פגיעה בפרנסתו.

כב' הש' זירבלטל ברע"א 482/13 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' פלונית (ניתן ביום 24.4.13), היתייחס לטענות בדבר פגיעה בשם הטוב ופרנסה בפירסום שמו של בעל דין: "בית משפט קמא הדגיש, כי המשיב, עורך-דין במקצועו, תלוי לצורך פרנסתו במניעת פרסומים שליליים אודותיו, גם בעיניין מצבו הבריאותי. בית משפט קמא סבר כי פגיעה פוטנציאלית זו בהכנסתו של המשיב עולה כדי פגיעה חמורה בפרטיותו. דא עקא, שפגיעה פוטנציאלית בפרנסה, תהא חומרתה אשר תהא, אינה מובילה בהכרח לפגיעה חמורה בפרטיות, ומכאן שאין היא בבחינת השיקול העקרי הרלוואנטי במלאכת האיזונים הנדרשת בגדרי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט (עניין ידיעות אחרונות, פסקה 12; ע"א 2763/09 לוי נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 4 [פורסם בנבו] (החלטה מיום 21.2.2013)). האנטרס המרכזי הניצב אל מול עיקרון פומביות הדיון, בשאלה האם יש להורות על איסור פירסום אם לאו, הוא – כמוסבר – הפגיעה החמורה בפרטיות, ולא פגיעות אחרות כמו פגיעה בפרנסה או פגיעה בשם הטוב, גם אם לא אחת מיתקיים קשר הדוק בין אלה. פגיעה בפרנסה (או בזכות לשם טוב) עלולה להתרחש גם מקום שבו כלל לא היתה פגיעה בפרטיות, לא כל שכן פגיעה חמורה, ומכאן שאין היא בבחינת השיקול העקרי הרלוואנטי. כך למשל, כאשר התביעה סבה על טענה הנוגעת לשמו הטוב של בעל הדין, כמו איחור בתשלומים בהם חייב אותו בעל דין. בעניינינו, כאמור, ההצדקה לאיסור פירסום שמו ופרטיו של המשיב נעוצה בפגיעה החמורה בזכותו לפרטיות. מכאן, שאף אם פגיעה זו לא הייתה מובילה לפגיעה בפרנסתו של המשיב, ברי כי עדיין היה מקום לאסור את הפירסום, וההיפך – מקום בו נפגעת פרנסת בעל דין מחמת הפירסום, אך אין מדובר בפגיעה בפרטיות, אין עילה לאסור פירסום." לא מצאתי, כי המבקש העלה טעם מיוחד לכך שדוקא פירסום שמו בהליך דנן יביא לפגיעה חמורה מעבר לזו הנגרמת לכל בעל דין בניהול ההליך.

...

ערה אני לטענתו של המבקש, כי עיקר הטענות בהליך זה אינן מופנות כלפיו והן מופנות כלפי כונסת הנכסים האחרת, כך שייתכן ובסופו של דבר, יימצא, ככל שתתקבלנה טענות המבקש, כי לא נפל רבב בעבודתו.

נוכח האמור לעיל, בהעדר טעם מיוחד לאיסור הפרסום, הבקשה לאיסור פרסום שמו של המבקש נדחית.

בפניי בקשה לאסור פירסום שמו וזהותו של החשוד, אשר נעצר בחשד לבצוע עבירות מירמה כנגד לקוחותיו ומתוקף היותו עורך דינם, כאשר בא כוחו מבקש, שיוטל חיסיון כנדרש, בהיתחשב בשלב המוקדם בו נימצאת החקירה כנגדו ובנימוק, שפרסום זהותו יביא לפגיעה אנושה שאינה מידתית בשמו הטוב ובפרנסתו, כאשר יהיה קושי ממשי לשקם את הפגיעה החמורה שתגרם לו אם החקירה לא תוביל בסופו של יום להגשת כתב אישום.

...

מן הכלל אל הפרט: לאחר שבחנתי את הטענות ולאחר שעיינתי בחומר החקירה שהוצג לעיוני במהלך הדיון למעצרו של החשוד, לטעמי, במאזן בין שני אינטרסים אלו, לא מצאתי שהמבקש – החשוד הצביע על נזק חמור וחריג מעבר לפגיעה שבפרסום שמו של כל חשוד אחר (כמו גם אם מדובר בחשוד בעל מעמד ציבורי), ההפך הוא הנכון, במקרה זה שבו, על פי החשד, החשוד עשה במקצועו, תפקידו ומעמדו קרדום לחפור בהם, יש להעדיף את אינטרס הציבור, הלקוחות והחקירה על זה שלו.

אשר לגוף החשדות המיוחסים למבקש, נטען כי הם נוגעים לעסקה שביצע בחייו הפרטיים, ולא במסגרת עסוקו כעורך דין; וכי המעשים המיוחסים לו בוצעו בתום-לב. עוד נטען, כי לא יגרם כל נזק לאנטרס הצבורי כתוצאה מאי-פירסום שמו של המבקש עד לסיום החקירה שניפתחה בעיניינו.

לגבי הטענה בעיניין הייצוג המשפטי, המשיבה טוענת כי המבקש, שהוא עורך-דין במקצועו, ביקש לייצג את עצמו; וכי מכל מקום – הטענות בבקשה שלפנינו, שבמסגרתה המבקש מיוצג, הן בעיקרן חזרה על הטענות שהעלה המבקש בהליכים שהתקיימו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי.

לכלל זה נקבעו מספר חריגים, הרלוואנטי מהם לענייננו נקבע בסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט, אשר מורה כי "בית משפט רשאי לאסור פירסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הצבורי שבפרסום". איסור הפירסום, איפוא – הוא החריג, ויש לפרשו בצמצום (בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 663 (2004)).

...

המשיבה טוענת בתגובתה כי דין הבקשה להידחות על-הסף, משום שהיא אינה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

כמו כן, אני סבורה כי לא נגרם למבקש עיוות דין, אשר דורש מתן רשות לערער.

אין כמובן להקל ראש בנזק שעלול להיגרם לפרנסתו של המבקש ולשמו הטוב, אולם לא שוכנעתי, כאמור, כי מדובר בנזק החורג בחומרתו מהנזק הרגיל שמאפיין פרסום שמו של חשוד בפלילים.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

מכאן עבר השופט הנכבד קמא לידון בסוגיית איסור הפירסום – "בעיניין איסור פירסום שמו של החשוד, גם לאור כך כי מדובר בהארכת מעצר ראשונה, יש מקום לאסור את פירסום שמו בלבד. יתר הדברים לרבות מקצועו, וכן גם תפקידו מותרים לפירסום. שמו יפורסם בראשי תיבות בלבד". בכך נעתר לבקשת ההגנה בעיניין זה שהתבססה על הנימוקים הבאים – "1. מדובר בעורך דין מזה 25 שנה שיש לו המון לקוחות, בין היתר יהודים כאשר בשלב זה החשד בראשיתו, הדבר עלול לפגוע בתדמיתו ושמו הטוב באופן קצוני ולא מוצדק.

תפגע פרנסתו (חלק מלקוחותיו יהודים ויסלדו מהבעת דעת תומכות - טירור); ייפגע שמו הטוב ושמו המקצועי (הוא עורך דין ידוע ומוערך המופיע בבתי המשפט השכם והערב); ייפגעו בני משפחתו, אשר אין כל עוול בכפם פועל יוצא של קשירתם לאקטים של אבי המשפחה אשר הביע שבח, עדוד ואולי אף הסתה לטרור; הוא עצמו ובני משפחתו עלולים להיות יעד ללחצים, איומים ואלימות מצד קצוניים, אשר יסלדו סלידה קשה מהדברים שפורסמו ויבקשו "לנקום" עליהם או להביע דעתם עליהם באורח פוגעני ואולי אף אלים.

...

משמצאנו שהאינטרס הציבורי בפרסום במקרה שלפנינו הוא מובהק ושהנזק הצפוי לחשוד כתוצאה מהפרסום איננו יוצא דופן והוא כזה שהחשוד עצמו גרם, ברור שעל אינטרס פומביות הדיון לגבור.

צר לי על שלא אוכל להיעתר לסנגורים ולפנים משורת הדין לעכב את פרסום שמו של המשיב.

התוצאה היא שהערר מתקבל ואיסור פרסום שם המשיב מבוטל.