ובענין זה של שקילת עמדת שירות המבחן כתנאי ליישום חריג הגמילה בהליכי מעצר ר' בש"פ 608/23 שלומי אוחיון נגד מדינת ישראל (30.1.23):
"כידוע, תסקיר שירות המבחן הוא בבחינת 'כלי עזר' בלבד, ואין בו כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט (ראו, מני רבים: בש"פ 5840/22 התייר נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (12.9.2022)). יחד עם זאת, בסוגיה המיוחדת דנן, נשמר, כאמור, משקל מיוחד להמלצת שירות המבחן, המהוה גם תנאי- בלעדיו- אין לעצם שקילת האפשרות לחלופה טיפולית".
ומכאן שאף אם המשיב פנה למוסד גמילה כזה או אחר עובר למעצרו (ודוק, נטען על ידי המשיב בדיון שפנה – ולא שהחל בטיפול - לאותו מוסד טפולי "מספר ימים" לפני מעצרו), ובכך ביקשה באת כוחו להכניס את ענינו לחריג ההלכה הפסוקה בענין שיחרור לחלופה טיפולית, אין באקט זה כדי ליצלוח את התנאים הנדרשים, ובראשם המלצת שירות המבחן המשלבת בתוכה את התאמת המשיב לטפול, את סכויי הצלחת הטיפול ובעיקר את המענה שיהיה בכך לעילת המסוכנות.
אודה ואתוודה כי נוכח עובדות כתב האישום, אמירות המתלוננת בחקירותיה במישטרה מהן ניתן ללמוד כי כתב האישום אף עושה חסד עם המשיב ומתאר אך חלק ממעלליו של המשיב לאורך שנות חייהם המשותפים, עברו הפלילי, והתרשמות שירות המבחן ממאפייני אישיותו ותפיסותיו של המשיב, הרי שאף אם היתה ניתנת בסופו של יום המלצת שירות המבחן להורות על שילוב המשיב בחלופה טיפולית, ספק רב (מאוד) אם היה מקום לאמץ המלצה זאת במסגרת ההכרעה השיפוטית העצמאית.
...
וביחס לטענת ב"כ המשיב בדבר שהיית המתלוננת וילדיה במקלט חסוי, סבורני כי לא ראוי לשקול זאת במסגרת הליך זה, ובכך לאפשר מצב בו החוטא יוצא נשכר והקורבן נאלץ להמשיך ולהסתתר מפניו תקופה ארוכה.
ולמעלה מן הצורך – דינו של הטיעון בדבר ניצול ההליך הטיפולי לצורך גמילת המשיב משימוש בסמים ובהמשך מאלימות זוגית נוכח החלטות בית המשפט העליון בשנים האחרונות, להידחות.
וסבורני כי במקרה זה הסיכון גבוה, מידי וממשי.
כל זאת מבלי לדון במיקומה ובמאפייניה הפיסיים של חלופת המעצר הטיפולית אשר בעליל אינם הולמים את אמירת ב"כ המשיב בדיון כי "מבחינת התנאים הסגורים אין הבדל בין המוסד ובין הכלא".
אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.