בקשה לאיחוד תיקים לפי תקנה 393 לתקנות סדר הדין האזרחי

תוקף הצוו הותנה בהפקדת התחייבות עצמית של המבקשת על פי תקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ובהפקדת ערבות צד ג' בסך 20,000 ₪ ועירבון כספי במזומן או בערבות בנקאית על סך 10,000 ₪.

שתי הבקשות לסעדים זמניים (בש"א 10942/07 ובש"א 11277/07) נדונו במאוחד במעמד שני הצדדים ביום 11.7.07.

היתיישנות התביעה מכוח הערבון הכספי: הערבון הכספי אשר הופקד בכל אחת מהבקשות הוחזר לנתבעים (לאחר תשלום הוצאות שנפסקו לתובע), ומכל מקום התביעה מכוח הערבון הכספי שהופקד בתיקים היתיישנה בחלוף 60 ימים ממועד ביטול הצוו, וזאת מכוח הוראות תקנה 371(ד) לתקנות.

...

על כן, אני דוחה את טענות התובע ביחס לעוולת הרשלנות.

סיכום לאור כל האמור, התביעה נדחית ברובה.

הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 75,000 ₪ בגין הנזק הבלתי ממוני.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 40658-02-19 חליליה נ' מדינת ישראל תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת סיגלית מצא התובעת: עביר חליליה הנתבעת: מדינת ישראל / משרד הבינוי והשיכון החלטה

משכך, ביקשה התובעת כי יותר לה לפצל את סעדיה ולהגיש תביעה נפרדת בגין הנזקים הנוספים שנגרמו ו/או ייגרמו לה. בהחלטתי מיום 17.7.2019 הוריתי על תגובה ותשובה לבקשה לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

כפי שנקבע שם: "בעקרו של דבר, ייטה בית המשפט להתיר פיצול סעדים במקרים בהם יתרום הפיצול ליעילות דיונית ומערכתית. כך למשל, פיצול סעדים יוכל להנתן לשם מניעת הסרבול הכרוך לעתים בבחינתם של מספר סעדים במאוחד; על מנת לאפשר יישובן של אי אילו מחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט או בהליכים משפטיים ייעודיים (כדוגמת סדר דין מקוצר); וכן לבל יתנהל דיון בסעד אשר עשוי להתייתר בעקבות הכרעה בהליך אחר (ראו: ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי, פ"ד מה(1) 177, 184 (1990); בנימין רוטנברג 'פיצול סעדים (תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984)' משפטים טז 390, 399-393 (התשמ"ו); זלצמן, בעמודים 90-89 ו-93-92; קשת, בעמודים 630-628; גורן, בעמוד 311)." ברי כי על מנת שיוכר כחריג לכלל האוסר על פיצול סעדים, על התובע להצביע על כך שפיצול הסעדים המבוקש, בנסיבות העניין, יגשים את תכלית הכלל, כמפורט לעיל (רוטנברג, בעמ' 393).

...

לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה למתן היתר לפיצול סעדים.

בנסיבות אלה האיזון בין שיקולי התובעת לבין שיקולי הנתבעת ושיקולים מערכתיים, נוטה לטובת קבלת הבקשה, וכך אני מורה.

שתי שאלות עומדות על הפרק בנוגע לתיקים שבכותרת: האחת, האם ההליך שנקטו בו המערערות, היינו, הגשת ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.2.98 ומיום 25.2.98, היה כדין, או שמא צודק המשיב הטוען כי יש למחוק את העירעור על הסף בשל כך שנדרשה רשות להגשתו; השניה, בהנחה שתתקבל טענת המשיב וייקבע כי ההליך הנכון הוא בקשה לרשות ערעור, האם הוכח קיומו של "טעם מיוחד" הנידרש להארכת המועד במקרה זה, כטענת המערערות במסגרת בש"א 2794/98.

אעיר, כי במהלך הדיון בפני הוסכם כי הבקשה שהגישו המערערות לפי תקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (בש"א 2795/98) התייתרה בשל כך שהמזכירות קיבלה את ע"א 2144/98 לרישום.

ההלכה היא, כי במסגרת הליכי פירוק חלים כללי העירעור הרגילים, "ומאחר שאין חולקים עוד על כך, שבית המשפט המחוזי סיים את מלאכתו בבקשה שהוגשה לו, אף כי הליכי הפרוק יימשכו, הרי שהמדובר בפסק דין" (רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(4) 393, 394; וראה גם: בש"א 1205/93 (ע"א 796/92) בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח' נ' מ.ל.ת. מבנים לתעשיה בע"מ ואח', פ"ד מז(2) 26, 28; בש"א 375/97 קדם שמעון ואח' נ' אופיר בלום, עו"ד ואח' - לא פורסם).

...

מסקנתי היא, איפא, כי נדרשה רשות לערער במקרה זה. לפיכך, יש למחוק את ע"א 2144/98 מן הרישום.

איני סבורה כי קיימת הצדקה לסטות מן הכלל במקרה זה. אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה להארכת המועד.

המערערות ישלמו למשיב שכר טירחה (לרבות הוצאות) בסכום כולל של 2,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ב באייר תשנ"ח (18.5.98).

וכך נקבע בסיומה של ישיבת קדם המשפט מיום 08.02.2018: "מכוח הסכמת הצדדים ולפי סמכותי לפי תקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מורה על מינויו של רו"ח דני בראון ממשרד ברייטמן אלמגור כחוקר מטעם בית המשפט וזאת בתביעות דנן ובכל העניינים אשר קשורים בהן. רשמתי לפניי שהצדדים מוותרים על כל טענת חיסיון העומדת להם על פי דין ועל פי הנוהג כלפי ההליכים שיתנהלו לפני החוקר. כמו כן רשמתי לפניי שהצדדים מתחייבים כי כל המסמכים אשר יימסרו במסגרת הליך החקירה לא יעברו לצדדים שלישיים ולא ישמשו להליכים חצוניים לתביעות דנן (וכן לשתי התביעות הנוספות שמתנהלות אחת בבית המשפט המחוזי מרכז והשנייה בבית המשפט המחוזי בתל אביב)." ועוד הוסכם כי בעלות שכר החוקר יישאו חמש הקבוצות של בעלי הדין בחלקים שוים (קבוצת לוי, קבוצת לרנר, קבוצת אנטר, קבוצת קמפטון וקבוצת גרנות).

הבקשה דנן אינה הבקשה הראשונה לעיון בתיקי התביעות שבכותרת אשר נשמעים לפניי במאוחד.

זכות זו, של מי שאינו בעל דין בתיק בית המשפט, מעוגנת בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 (להלן - התקנות), שזו לשונה: "4 (א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון) ובילבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין." אם כן, נקודת המוצא היא כי יש לאפשר עיון בתיקי בית המשפט אף למי שאינו צד להליך [ע"א 3976/04 בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (נבו 25.10.2004)].

...

סיכומו של דבר – אני סבור כי לזכות בעלי הדין עומד חסיון מסחרי בעל משקל משמעותי שראוי להגנה יחסית מפני בקשת העיון של קבוצת הכשרה.

לפיכך אני מורה למזכירות לחסות את תיקיית חוות הדעת כך שיעמדו לעיון בית המשפט והצדדים.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את קבוצת הכשרה בהוצאות משפט, על הצד הנמוך בסך 2,000 ₪ לזכות כל אחת מקבוצות בעלי הדין, לתשלום בתוך 45 ימים מהיום.

התביעה האחת מספרה ת"א 633/81, והאחרת-ת"א 1174/81; שתי התביעות אוחדו.

להכרעה בחילוקי דיעות אלה באה הבקשה לפניי לפי תקנה 393 לתקנות סדר הדין האזרחי.

גדר הספק העולה בענייננו היא, אם החלטתו של כבוד השופט דורי לדחות את התביעה בת"א 633/81 על הסף הנה בבחינת "החלטה אחרת" או "פסק דין". ההבחנה בין שניים אלה איננה על-פי מבחן מהותי כי אם על-פי מבחן פורמאלי, ואם תמצי לומר אדמיניסטרטיבי, והוא, אם תמה ונשלמה מלאכתו של השופט עם מתן ההחלטה, ואזי עניין לנו ב"פסק דין", או שמא עדיין נותר לשופט מה לעשות, והתיק לא נסגר, ואזי מדובר ב-"החלטה אחרת" (ע"א 439/76).

...

אשר על-כן אני מחליט להעתר לבקשה ומורה למזכירות בית-משפט זה לקבל את הערעור כערעור בזכות, כמבוקש.