בכתב התשובה שהגיש המשיב, נטען כי התברר לו שבין חב' פרירון לבין מר סמי גל והחברה בבעלותו, מיתנהל הליך משפטי נפרד (ת.א. 46877-07-18 (מחוזי ב"ש) חב' פרירון נ' סמי גל ואח'); להלן: "התביעה השלישית"), וכי מר סמי גל הגיש בקשה לאחד את כלל התביעות.
לאמור, כללי צירוף ההליכים לפי תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נועדו לשרת את יעילות הדיון, ולחסוך בעלויות לצדדים ובמשאבי שפוטי באמצעות מניעת היתדיינות כפולה שעלולה, בין היתר, להוביל לקבלת הכרעות סותרות.
...
אין בעצם קיומה של הבקשה, כדי להתלות או לעכב איזה מבין ההליכים, או כדי להוביל למסקנה כי בעל דין פטור מהגשת בקשה לצירופו להליך מסוים, אשר בעניינו הוא סבור כי קיימת לו זכות עמידה ורצון להביע עמדה מוגדרת.
ממילא, גם אם היתה מתקבלת הבקשה לאיחוד הליכים, לא היה בכך כדי ליצור יריבויות משפטיות חדשות בכל אחד מההליכים, שלא היו קיימות עובר להחלטה בדבר איחוד ההליכים.
לאור כל האמור, ובשים לב לסעד המסויג שנתבקש בדיון, מצאתי להורות על מתן סעד הצהרתי, לפיו על המשיב לכבד את ההסכמים שנחתמו בינו לבין המבקשת, בסניף המשיב באשקלון, כך שדי יהא בחתימת שני דירקטורים מתוך שלושה דירקטורים של המבקשת, בצירוף חותמת החברה, כדי לבצע פעולות נדרשות בחשבונות מושא סעיף 9 להמרצת הפתיחה, המותרות לפי כל דין.
