בקשה לאיחוד שבע תובענות נזיקיות זהות

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע ס"ע 15778-04-14 ס"ע 12618-08-14 ס"ע 15065-12-14 07 יוני 2015 לפני: כב' סגן הנשיאה אילן סופר התובע: גדי חדד (ת.ז 01564016-2) ע"י ב"כ עו"ד מאיר סוויסה הנתבעת: בתיק- ס"ע 15778-04-14 מדינת ישראל משרד הרווחה הנתבעים: 1. מוחמד ג'יהאד אגברייה (בתיק- ס"ע 12618-08-14) 2. משה שיאון 3. יוסי סילמן 4. משרד הרווחה והשירותים החברתיים 5. יוספה גולן הנתבעים: 1. רבקה עקיבא (בתיק- ס"ע 15065-12-14) 2. אפרים (אפי) בראוור 3. משה שיאון 4. מנחם וגשל 5. משרד הרווחה השירותים החברתיים 6. דורית ניצן החלטה

הכרעה תקנה 120 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כי "עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית דין אחד וכרוכות בהם שאלות זהות או שאלות דומות, של משפט או של עובדה, רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין על פי בקשת בעל דין ובין ללא בקשה כזאת, ובתנאים שייראו לו". תקנה 120 לתקנות סדרי הדין מסמיכה את בית הדין ("רשאי בית הדין") לפעול "לפי שיקול דעתו" בהחלטה בדבר איחוד תיקים.

נפרט כעת את נושאי התביעות התלויות ועומדות שאת איחודן ביקשו הצדדים: ס"ע 15778-04-14 גדי חדד- מדינת ישראל משרד הרווחה עניינה של תובענה זו היא תשלום רטרואקטיבי שכר על שעות נוספות, הכרה בותק קודם, המרה ותשלום גמול הישתלמות מקסימלי לפי דרוג המח"ר ולא לפי דרוג העוסי"ם. ביום 2.10.14 הוגש לבית הדין כתב הגנה מטעם המדינה.

ס"ע 15065-12-14 גדי חדד- רבקה עקיבא ואח' מדובר בתביעה לתשלום פיצוי עבור נזקים שנגרמו לתובע בסך 1,500,000 ש"ח בגין לשון הרע, היתעללות והסתה לאיומים, לאלימות וגזעניות, פגיעה בחוק היסוד - כבוד האדם וחרותו, כליאת שוא ועיכוב שלא כדין, חוק הגנת הפרטיות וכליאת שוא לפי פקודת הנזיקין ועוד.

...

לגירסתה יש לדחות את הבקשה עקב שהוי (הבקשה הוגשה כשנה לאחר הגשת התביעה); הדיון בטענות התובעת יתקיים ממילא בפני ביה"ד האיזורי לעבודה בבאר שבע במסגרת כתב התביעה שהגיש הנתבע כנגדה; הצדדים הסכימו על העברת הדיון בתביעת התובעת לביה"ד האיזורי לעבודה בבאר שבע ולאיחוד הדיון בפניו וביה"ד החליט על העברת הדיון בתובענה זו לביה"ד בבאר שבע (החלטת כב' סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר כץ מיום 23.5.19).

הנתבע טען במסגרת תשובה שהגיש, כי הבקשה מתייחסת לעילת התביעה בתיק זה ולא לטענות התובעת בתיק המתנהל בפני ביה"ד האיזורי לעבודה בבאר שבע; הטענה בדבר 'לא יעבירנו עוד' אינה רלבאנטית עת מדובר בטענה לחוסר סמכות עניינית ומהות התביעה היא נזיקית.

ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, ניתן ביום 14.10.2015 נפסק ע"י בית המשפט העליון, בין היתר, כי "מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה". עוד נקבע, כי סמכות בתי הדין לעבודה מבוססת על מבחן זהות הצדדים, קרי האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; על מבחן העילה, קרי האם העילה נובעת מיחסי עבודה ושאין המדובר על עילה נזיקית שאינה בסמכותו של בית הדין לעבודה.

...

לגרסתה יש לדחות את הבקשה עקב שיהוי (הבקשה הוגשה כשנה לאחר הגשת התביעה); הדיון בטענות התובעת יתקיים ממילא בפני ביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע במסגרת כתב התביעה שהגיש הנתבע כנגדה; הצדדים הסכימו על העברת הדיון בתביעת התובעת לביה"ד האזורי לעבודה בבאר שבע ולאיחוד הדיון בפניו וביה"ד החליט על העברת הדיון בתובענה זו לביה"ד בבאר שבע (החלטת כב' סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר כץ מיום 23.5.19).

לאחר שעיינו בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובות השונות, מצאנו לדחות את הבקשה.

בנסיבות אלו מצאנו, כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

בתביעה הנזיקית הגישה המבקשת הודעה לצד שלישי נגד הנתבעות הנוספות (המעבידה ומבטחתה) כבר ביום 28.7.2021 ושילמה אגרה כדין בגין כך. ביוזמת בית המשפט ומטעמי יעילות אוחד הדיון בתביעת השבוב עם הדיון בתביעה הנזיקית, זאת בהחלטה מיום 25.6.2021.

"יודגש כי העובדה שבית המשפט פעל לייעול הדיון בדרך של איחוד הדיון בשבע התביעות אינה מהוה עילה לפטור מתשלום אגרה, לא בהתאם לתקנות ולא בשים לב למהותה של האגרה וההיגיון שבבסיס החיוב באגרה." עוד אפנה להחלטה בת"א (מחוזי-ב"ש) 1070/07 לדני נ' מועצה מקומית תעשייתית רמת חובב ואח' (10.5.2015), להלן: "עניין לדני", שם נדחו בקשות לאיחוד תשלום האגרה בגין תביעות שהדיון בהן אוחד, ובעניין לדני ציין בית המשפט (כב' סגנית הנשיא (כתוארה אז) השופטת דברת), כדלקמן: "נקודת המוצא לדיון בתשלום אגרה שמלכתחילה קיימת חובה לשלם אגרה עבור כל הליך המוגש לבית המשפט, זאת על פי תקנה 2(א) לתקנות האגרות לפיה "המביא הליך לבית המשפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבוע בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין". על מנת שלא לשלם אגרה עבור כל הליך בו נקטו, היה על המבקשים להצביע על הוראה הפוטרת אותם מתשלום זה. דא עקא, שהמבקשים לא הצביעו על כל חקיקה או פסיקה אשר תומכת בעמדתם בדבר מתן הפטור.

יתרה מכך, אין דומה בעיניי המקרה שבו מספר תובעים שונים מגישים תביעות בגין עילות נזיקיות דומות כלפי נתבעות זהות, כל אחד על יסוד נזקיו הנטענים (והשונים) וטענותיו העובדתיות והרפואיות השונות, והדיון בתביעות אלו מאוחד לצורכי ייעול, לבין המקרה בו תביעה נזיקית ותביעת שבוב אשר סומכות על אותה מסכת עובדתית זהה (אך כמובן על עילות משפטיות שונות) והוגשו בנפרד, מאוחדות לצורכי ייעול.

...

" ובהמשך – "מעבר למימון עבודת המערכת המשפטית, מטרת האגרה הנגבית היא לידע את הצד הפונה לבית המשפט כי להתדיינות יש מחיר. זאת כדי לגרום להפעלת שיקול דעת בטרם פניה לבית משפט. יודגש כי המחיר שמשלם הציבור עבור התדיינות של פרט זה או אחר אינו רק מחיר כלכלי של עלות המערכת, אלא גם מחיר חברתי. המשאב השיפוטי, הן במספר שופטים וימי שיפוט, הן בעבודת מערך התמיכה בשופט והן בקיומם של אולמות משפט, מוגבל. כאשר המשאבים מוגבלים - דיון בעניינו של האחד בא על חשבון דיון בעניינו של האחר(אין צורך לומר כי גם המשאבים שהוקצו להכרעה בתביעות אלו בא על חשבון רבים אחרים שנזקקו לעזרתו של בית המשפט). לכן מפעילה מערכת המשפט תמריץ כלכלי, בדמות האגרה, שמטרתו, בין היתר, להבהיר לכל הפונה לבית המשפט כי להליך יש עלות וכי עליו לשקול את פנייתו, על כל ההשלכות הצפויות." אני סבורה שבנתונים של המקרה הנדון, אין המדובר בעתירה לקבלת פטור מאגרה.

אני סבורה כי מאחר ושתי ההודעות לצדדים שלישיים זהות במהותן (שכן בשני ההליכים המבקשת הינה נתבעת המעלה טענות כשולחת הודעה לצדדים שלישיים כנגד נתבעות אחרות), יש לראות בהודעות שהגישה המבקשת כהודעה לצדדים שלישיים יחידה – מבחינה מהותית, אשר הוגשה בהליך המאוחד.

משכך, דין הבקשה להתקבל.

עקרי העובדות לבית-המשפט השלום בירושלים הוגשה על-ידי מר דן אלדובי, תביעה כספית על-סך 1.1 מיליון ₪ בעילות חוזיות ונזיקיות.

בהקשר זה צוין כי: "כלל ההליכים מוסבים על התקשרויות בין כל תובע לבין חברת וואן אף אי אן ווי בע"מ, שבמסגרתם נימסרו לחברה סכומי כסף שונים לשם השקעה; בכלל ההליכים עולה שאלת חבותם של הנתבעים או מי מהם כלפי התובעים בגין אותה היתקשרות; מרבית ההליכים מערבים נתבעים דומים (כך למשל גב' מרים אבידן נתבעת בחמישה מן ההליכים, גב' תמר אבידן בשישה מהם, ומר אליאב אבידן בחמישה מהם); וכתבי הטענות שהגישו אותם נתבעים דומים ביותר". בהמשך אותה החלטה נקבע כדלקמן: "סבורני, ונראה כי הדבר הוסכם על הצדדים, כי יש לאפשר לתובעים בכלל ההליכים המאוחדים להגיש כתב תביעה מתוקן בהליך המאוחד, כאשר לכל הפחות בחמשת ההליכים מושא הבקשה שבהם מייצג עו"ד צוק יוגש כתב תביעה אחד. במסגרת כתבי הטענות ניתן יהיה לערוך שינויים בזהות בעלי הדין. רשמתי לפניי את הסכמת התובעים בכפוף לאמור להלן לגבי ת"א 23945-07-17, כי חברת וואן אף אי אן ווי בע"מ ומר עמוס אבידן לא ייכללו בכתבי התביעה המתוקנים, נוכח הליכי חידלות הפרעון שבהם הם מצויים, ומבלי לגרוע מכלל טענות התובעים לגביהם. התובעים מתבקשים להבהיר בכתב התביעה איזו טענה עומדת כלפי כל נתבע וכלפי אילו מן התובעים". (שם, פס' 4; ההדגשה אינה במקור-ד.כ.ל) בעקבות אותה החלטה, הגיש עו"ד צוק ביום 18.7.2018 כתב-בי-דין שכותרתו: "כתב תביעה מאוחד" מטעם 20 תובעים, ובמסגרתו פורטו טענות כלל התובעים בחמש התביעות שהוגשו מלכתחילה בנפרד.

ההחלטה האמורה קיפלה בתוכה שלושה רכיבים שיש להבחין ביניהם: הרכיב האחד, הינו ההחלטה שניתנה לפי תקנה 520 בדבר איחוד עניינים בשבע התביעות שהוגשו לבית-משפט השלום בפרשת חברת וואן אף.אי.אן.ווי בע"מ. לטענת המבקש, הוא אינו חולק על איחוד הדיון בתביעות שהוגשו בפרשה.

...

בהקשר זה צוין כי: "כלל ההליכים מוסבים על התקשרויות בין כל תובע לבין חברת וואן אף אי אן ווי בע"מ, שבמסגרתם נמסרו לחברה סכומי כסף שונים לשם השקעה; בכלל ההליכים עולה שאלת חבותם של הנתבעים או מי מהם כלפי התובעים בגין אותה התקשרות; מרבית ההליכים מערבים נתבעים דומים (כך למשל גב' מרים אבידן נתבעת בחמישה מן ההליכים, גב' תמר אבידן בשישה מהם, ומר אליאב אבידן בחמישה מהם); וכתבי הטענות שהגישו אותם נתבעים דומים ביותר". בהמשך אותה החלטה נקבע כדלקמן: "סבורני, ונראה כי הדבר הוסכם על הצדדים, כי יש לאפשר לתובעים בכלל ההליכים המאוחדים להגיש כתב תביעה מתוקן בהליך המאוחד, כאשר לכל הפחות בחמשת ההליכים מושא הבקשה שבהם מייצג עו"ד צוק יוגש כתב תביעה אחד. במסגרת כתבי הטענות ניתן יהיה לערוך שינויים בזהות בעלי הדין. רשמתי לפניי את הסכמת התובעים בכפוף לאמור להלן לגבי ת"א 23945-07-17, כי חברת וואן אף אי אן ווי בע"מ ומר עמוס אבידן לא ייכללו בכתבי התביעה המתוקנים, נוכח הליכי חדלות הפירעון שבהם הם מצויים, ומבלי לגרוע מכלל טענות התובעים לגביהם. התובעים מתבקשים להבהיר בכתב התביעה איזו טענה עומדת כלפי כל נתבע וכלפי אילו מן התובעים". (שם, פס' 4; ההדגשה אינה במקור-ד.כ.ל) בעקבות אותה החלטה, הגיש עו"ד צוק ביום 18.7.2018 כתב-בי-דין שכותרתו: "כתב תביעה מאוחד" מטעם 20 תובעים, ובמסגרתו פורטו טענות כלל התובעים בחמש התביעות שהוגשו מלכתחילה בנפרד.

בנסיבות אלה, העלאת הטענה המנוגדת להסכמה רק עתה עלולה להוות חוסר תום לב דיוני, ולהצדיק כשלעצמה שלא להיעתר לה. כך בייחוד כאשר הטענה מתייחסת רק לאחד ההליכים שאוחדו ולא לשניים נוספים, שלגביהם אין כל טענת סמכות, וכאשר אין כל טעם לנהל את ההליכים בנפרד זה מזה.

בהתחשב בכל אלה, המבקש עותר לכך שאקבע כי דין התביעה המאוחדת בבית-משפט השלום להיות מסולקת על-הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, ולחלופין- להורות על העברת הדיון בתביעה המאוחדת לבית-המשפט המחוזי בשים לב לסכומה הכולל.

דיון והכרעה דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צורך בקבלת תשובה.

אשר על כן, ונוכח הטעמים האמורים, בקשת רשות הערעור נדחית.

הבקשה לאיחוד, הוגשה אומנם בהסכמת הצדדים, אך היא חתומה על ידי בא כוח המשיבה, ונטען בה: התביעה הנזיקית הנה: "תביעת נזיקין שהגישה המשיבה נגד המבקשת בגין הנזקים אשר נגרמו לטענתה ליבול תפוחי האדמה שבבעלותה בעקבות שימוש בתכשיר חיטוי קרקע אשר יוצר ו/או שווק על ידי המבקשת (להלן: 'התכשיר')" (סעיף 1 לבקשה).

סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי התקופה מתיישנת, בתוך: "שבע שנים". סעיף 6 קובע שתחילת תקופת ההתיישנות: "ביום שבו נולדה עילת התביעה". תביעת המשיבה "נולדה" ביום 14.9.2004 - היום בו לא שולמה תמורת השיק, ולטענת המשיבה באותה העת, הופר החוזה.

השתק פלוגתא יש להדגיש כי המערערת טענה במפורש בבקשתה, כי בית המשפט ידחה את התביעה, מטעמים של "השתק פלוגתא" ולא מטעמים של "מעשה בית דין". בהתאם להלכה, אם במהלך הדיון הראשון, בין אותם צדדים: "ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת שהייתה חיונית לתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם במפורש או מכללא כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדין לגביה במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות בשתי התביעות" (ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן, פ"ד לה(1), 92).

...

טיעוני המערערת בבקשה היו בעיקרן, כי דין התביעה להידחות או להימחק מטעמי, מעשה בית דין - "השתק פלוגתא" ו/או "התיישנות" ו/או "שימוש לרעה בהליכי בית משפט" ו/או מהטעם של תובענה "טרדנית או קנטרנית". בית המשפט בהחלטתו, דחה את הבקשה לסילוק על הסף.

לסיכום הלכת ה"השתק פלוגתא", קובעת המלומדת נינה זלצמן בספרה "מעשה בית דין בהליך האזרחי", 1991, בעמ' 141, כי: "השתק פלוגתא נוצר מפעילותם של ארבע תנאים עיקריים: האחד זהות הפלוגתא בכל אחד מהתדיינויות על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, השני קיומה של התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא, השלישי, סיום ההתדיינות בהכרעה מפורשת או מכללא באותה פלוגתא וקביעת ממצא פוזיטיבי, והרביעי, הכרעה בפלוגתא שהייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובעה הראשונה". ובעמ' 142: "צירוף כל הגורמים הללו יחדיו מעמיד את הרציונל של כלל ההשתק. משניתנה לבעל הדין ההזדמנות למצות את זכותו בבית המשפט ביחס לפלוגתא כלשהי, בכוחו של פסק דין סופי שניתן באותה התדיינות להקים לפי אותו בעל דין מחסום דיונים – השתק פלוגתא – המונע בעדו מלהתכחש או מלסתור ממצא שקבע בית המשפט ביחס לאותה פלוגתא". לטעמי, אין מחלוקת, וכמדומני שגם הצדדים מסכימים לכך, כי בענייננו התקיימו כל ארבעת התנאים לקיומו של השתק פלוגתא באשר לעילה החוזית: לגבי התנאי הראשון – הפלוגתא הוכרעה בפסק הדין הראשון, והתביעה בגין קיומו של חוב על פי השיק שנמסר מכח החבות שבחוזה בסך 157,712 ₪, נדחתה.

סוף דבר בהינתן כל האמור, ונוכח העובדה שקיבלתי את טענת המערערת, כי בענייננו, היה מקום לדחות על הסף את התביעה שהוגשה בבית משפט קמא, מכל אחד מהנימוקים המפורטים לעיל (חוסר תום לב והעלאת טענות סותרות ו/או התיישנות ו/או השתק פלוגתא), אני מקבל את הערעור.

המשיבה תשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,000 ₪.