המבקשות מוסיפות וטוענות כי התביעות פוזרו בכוונת מכוון במחוזות שיפוט שונים, באופן "העולה לכדי חוסר תום לב דיוני ושימוש לרעה בהליכים משפטיים". עוד נטען כי משעה שהוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בקשר לאותם הנזקים, ושהמשיבים נמנים עם קבוצת התובעים כפי שהוגדרה בה, לא היה מקום להגשת התביעות האישיות הרבות.
המשיבים 4-1, המנהלים את תביעותיהם בבתי המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, בתל אביב ובאשקלון, הודיעו בתגובותיהם מימים 7.5.2023 ו-8.5.2023 כי הם מתנגדים לבקשה, וטענו, בעקרו של דבר, כי הגישו את תביעותיהם כדין, בבתי משפט הקרובים למקום מגוריהם, וכי איחוד הדיון בהליכים יכביד עליהם.
אשר ליתר ההליכים, המתנהלים כולם בבית משפט השלום בראשון לציון – לפי תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית משפט, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם של הליכים התלויים ועומדים באותו בית משפט, אם מצא כי "יש בדבר כדי לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות". בהתאם לכך, כאשר מבוקש להורות על איחוד הדיון בהליכים המתנהלים באותו בית משפט, לא יפעיל ככלל בית המשפט העליון את סמכותו לפי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו: בש"א 4395/21 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' דן באר שבע תחבורה (2016) בע"מ (27.6.2021)).
...
אף לא שוכנעתי כי יש מקום לאיחוד הדיון בהליכים המתנהלים בבתי המשפט לתביעות קטנות.
בנסיבות ענייננו, סבורני כי אינטרס המשיבים בניהול תביעתם בבית משפט לתביעות קטנות במקום מגוריהם, גובר על אינטרס המבקשות באיחוד הדיון.
הבקשה נדחית אפוא.