למען הנוחות, התביעה נשוא ת"א 41265-12-20 תיקרא להלן: "התביעה הראשונה", והתביעה נשוא ת"א 25857-01-21 תיקרא להלן: "התביעה השנייה".
ייאמר מיד, כי לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור על צרופותיה ובשני התיקים המתנהלים לפני בית המשפט קמא ואשר הדיון בהם אוחד, ולאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבה.
כזכור, סוגיית איחוד הדיון בתובענות המתבררות באותו בית משפט הוסדרה בתקנות הישנות, תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות"), על ידי תקנה 520 אשר העניקה לבית המשפט שיקול דעת להורות על איחוד הדיון, בין מיוזמתו ובין על פי בקשת אחד מבעלי הדין, ובילבד ש"כרוכות בהן שאלות דומות של משפט או של עובדה".
...
למען הנוחות, התביעה נשוא ת"א 41265-12-20 תיקרא להלן: "התביעה הראשונה", והתביעה נשוא ת"א 25857-01-21 תיקרא להלן: "התביעה השנייה".
ייאמר מיד, כי לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה ובשני התיקים המתנהלים לפני בית המשפט קמא ואשר הדיון בהם אוחד, ולאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבה.
דיון והכרעה
כפי שצוין, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תשובה.
לא מצאתי כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים המצריכים התערבותה של ערכאת הערעור, שכן לא שוכנעתי כי ההחלטה מושא הבקשה שלפניי, שהיא החלטה דיונית מובהקת, עומדת בניגוד לדין או שיש בה לגרום למבקשת או למי מבעלי הדין האחרים עיוות דין.
סוף דבר
השורה התחתונה היא, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
