בקשה לאיחוד דיונים בתביעות הנובעות משכירות אולם אירועים

בכתב התביעה נטען, כי בשל הפרות חוזרות של ההסכם, הוגשו שתי תובענות לפינוי המושכר לביהמ"ש בראשון לציון שאוחדו לתיק אחד (תא"ח 30766-12-19, תא"ח 3365-04-19, להלן: התביעה המאוחדת), ונטען כי ברוב התקופה בה הוחזק המושכר שולמו דמי שכירות חלקיים, והחל מיום 15.11.2019 לא שולמו דמי שכירות, אף כי השוכרת ממשיכה להחזיק בו. בהתאם לחוות דעת רו"ח מטעם המבקש, המסתמך על הוראות ההסכמים, חובה של השוכרת נכון ליום 15.12.2020 מסתכם לסכום הנתבע.

הטענה לפיה מצבה של השוכרת נובע מהתנהלות המבקש ומכך שלא ניתן לה רישיון עסק, אינה מתיישבת עם סעיף 3.2 להסכם לפיו השוכרת בלבד אחראית להשגת הרישיון והפעלת אולם אירועים.

עוד טוענים המשיבים כי בכתב התביעה נתבעו דמי שכירות אך הוסתר כי נתבעו פי 3 מדמי השכירות בצרוף ריבית פיגורים; בכתב התביעה מסתיר המבקש את הטענה להעלאת דמי השכירות בעל פה בסוף 2012; הוסתרה העובדה כי המבקש מחזיק גנרטור של השוכרת; הוסתרה העובדה כי לאחר הדיון מיום 19.5.2021 נשלח למבקש מכתב בו צוין כי הערבים הם בעלי ממון ובעלי יכולת פרעון, חלקם עורכי דין, הם אנשי עסקים ובעלי מוניטין ועל המבקש להביא מידע זה בפני בית המשפט; המבקש הטעיה את בית המשפט עת צירף לבקשתו שמאות אומדן התאמה מאולם אירועים למבנה תעשיה אף כי העיד כי בכוונתו להשכיר לאולם שמחות; המבקש הסתיר את העובדה כי ידע שלחלק מן הערבים יש רכוש וכי לא בדק את שאר הערבים.

...

סוף דבר הבקשה להטלת עיקולים על המשיבים נדחית.

המשיבים ישלמו לטובת אוצר המדינה סך של 750 ₪.

המבקש ישלם הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪.

תביעת אירנה ויניב מטרופול (והתביעה שכנגד במסגרתה) הוגשה בבית משפט השלום בחיפה ובהמשך אוחדה עם הדיון שבפני.

כן טענה אירנה שהוסכם עם נג'אר כי היא תבצע שיפוצים באולם ועלויות אלו יופחתו מדמי השכירות מתוך כוונה להשאר במקום לאורך זמן "כאשר אני אוחזת ברישיון עסק כדין". ביחס למסמך עליו חתמה ובו אישרה קיומו של חוב שכירות בסך 60,000 ₪ טענה אירנה כי עשתה כן בלחצו של נג'אר הגם שבאותו זמן חובה אמור היה "להתקזז מחודשי השריפה שלא עבדנו בהם ונזקי השריפה כמו גם להתקזז מעצם העובדה כי לא ניתן היה להמשיך ולנהל עסק במקום בגלל אי יכולת מצד המבקשת להוציא רישיון עסק". ביחס לתשלומים ששילמה, טענה אירנה כי נג'אר היה מגיע לקבל כספים במזומן ולא הוציא קבלות על התשלומים ששילמה.

כך, עיקר הנזקים הנטענים בכתבי התביעות נובעים מנזקי השריפה ואולם איש מהצדדים לא טרח להביא ולו בדל ראיה בדבר הסיבה שבגינה פרצה השריפה, וממילא שלא הוגשו חוות דעת מומחים בנושא.

אציין כי אירנה לא ביקשה כל פירוט בנושא, לא טענה כנגד אופן עריכת כתב התביעה בדרך זו ולמעשה השלימה עם טיעון עמום וכוללני זה. בכתב ההגנה טענה אירנה כי המושכר לא כלל ציוד שלם, ומערכות רבות היו בלתי תקינות וישנות.

יש לזכור גם שאירנה המשיכה לעבוד במבנה כאולם אירועים תקופה לא מבוטלת, עובדה שיש בה להעיד על כך שהמבנה אכן שוקם (אם כי כפי שצוין לעיל, אין הרי זוית הראייה של בעל מבנה כזו של שוכר לזמן קצר).

...

כן הבאתי בחשבון שלא צורפה קבלה בדבר שכ"ט המומחה מטעם נג'אר. סיכומו של דבר.

תביעת אירנה (ת.א 54609-06-16) נדחית.

לאור כך, אני מחייב את הנתבעים - אירנה פרשט ואלכסנדר פרשט, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים - חנא נג'אר ומוסך הבונים חנא נג'אר ובניו בע"מ סך של 396,137 ₪.

לבקשת המשכיר ביום 28/10/18 אוחד הדיון בשתי התביעות.

הסיכסוך שפרץ בין הצדדים נבע מכך שעד מועד הכניסה לדירה, לא סיפק השוכר ערבות בנקאית בתוקף למשך 25 חודשים כבטוחה להתחייבויותיו בנגוד לחוזה השכירות, ועל אף פניות חוזרות ונישנות מצד המשכיר לא הסכים לספק ערבות זו בשום שלב.

כן העיד המתווך מר שי לוי שהיה מעורב בפרטי העסקה ובהשתשלות האירועים.

לדברי המשכיר במעמד החתימה ביקש השוכר שהדירה תהיה צבועה "וסיכמנו שבמקום שנה הוא יקח לשנתיים, וטיפלנו בזה מיד אחר כך והכל נעשה גם באותו שבוע וחיכינו לערבות שלו", באותו שבוע ניקו, צבעו ותיקנו תקוני נגרות שבקש השוכר, אולם השוכר לא הגיע יותר לדירה.

...

בשל סכסוך שהתגלע בין הצדדים לא התקדם ההסכם לכדי מימוש, מפתח הדירה לא נמסר לשוכר, ובסופו של דבר לא נכנס השוכר לגור בדירה, לא עשה בה כל שימוש ואף ביטל את ההמחאות שמסר עבור דמי השכירות.

מן הטעמים לעיל יש לדחות את תביעת המשכיר לתשלום דמי שכירות בגין חודשים אפריל מאי 2018 בהם לא נעשה בדירה שימוש על ידי השוכר.

סוף דבר – בתא"מ 45221-07-18 מתקבלת התביעה בחלקה הקטן.

בתא"מ 31693-09-18 התביעה נדחית.

עקרי העובדות הנתבעים 1 ו- 3 (להלן: ירון ו- איתן, בהתאמה), היו בעליה של חברת ח.ו. שוהם בע"מ (להלן: חברת שוהם), שהפעילה אולם אירועים בשם "אולמי הארגמן". ביום 09.03.2009 חתמה חברת שוהם על הסכם שכירות לפיו שכרה אולם אירועים בגבעת שאול, ירושלים, מחברת עומר אלבז השקעות בע"מ (להלן: חברת אלבז השקעות או הנושה).

להשלמת התמונה יצוין כי הנתבעים ירון ועופר לא הגישו בקשת רשות להיתגונן וניתן נגדם פסק דין בהיעדר הגנה, ולהלן תדון התביעה ביחס לנתבעים 3 ו-4.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית סעיף 13 לחוק הערבות קובע: "שנים או יותר שערבו חיוב אחד, אם במאוחד ואם בנפרד, יהיו אחראים יחד ולחוד..." יתר החיובים וההסדרים שבין ערבים לחוב אחד, מוסדרים בפרק ו לחוק החוזים, "ריבוי חייבים ונושים", הקובע: "54. שנים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד.

הדרך אשר היה על המשיבה להילך בה היה הגשת תביעת חוב, ולחלופין הגשת בקשה לבית המשפט של פשיטת רגל להתיר לה להחריג את עניינה מצו עיכוב ההליכים - קרי, להורות לנאמן לשלם לה את המגיע לה, כולו או חלקו, במישרין מקופתו ושלא במסגרת דיבידנד לנושי קופת פשיטת הרגל ברעא (י-ם) 55014-11-16‏ ‏ פנחס גריבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (20.3.17) חזרו על קביעה זו: "סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל מבהיר באופן ברור ונהיר כי הוא חל לא רק על חובות בני תביעה שהגיע מועד פרעונם, אלא גם על סוגי חובות והתחייבויות על תנאי, דהיינו גם חובות והתחייבויות שאין להם תוקף כל עוד לא נתמלא התנאי ואפילו אין ודאות שהתנאי יתמלא אי פעם (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, 2010)... בעניינינו, המערער חתם על כתב הערבות עובר למתן צו הכנוס לנכסי החייב, ומכאן שהחוב הנובע מערבות זו הנו חוב בר תביעה בהתאם לפקודת פשיטת רגל". אם נכונים הדברים לנושה, נכונים הם כלפי הערב בעל זכות החזרה, ולכן משלא הגיש התובע תביעת חוב לנאמן במסגרת הליכי הפש"ר של הנתבע 3, במועד הרלבנטי, הוא אינו יכול עוד לתבוע את הנתבע 3 והתביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

...

הדרך אשר היה על המשיבה להילך בה היה הגשת תביעת חוב, ולחלופין הגשת בקשה לבית המשפט של פשיטת רגל להתיר לה להחריג את עניינה מצו עיכוב ההליכים - קרי, להורות לנאמן לשלם לה את המגיע לה, כולו או חלקו, במישרין מקופתו ושלא במסגרת דיבידנד לנושי קופת פשיטת הרגל ברעא (י-ם) 55014-11-16‏ ‏ פנחס גריבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (20.3.17) חזרו על קביעה זו: "סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל מבהיר באופן ברור ונהיר כי הוא חל לא רק על חובות בני תביעה שהגיע מועד פירעונם, אלא גם על סוגי חובות והתחייבויות על תנאי, דהיינו גם חובות והתחייבויות שאין להם תוקף כל עוד לא נתמלא התנאי ואפילו אין ודאות שהתנאי יתמלא אי פעם (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, 2010)... בענייננו, המערער חתם על כתב הערבות עובר למתן צו הכינוס לנכסי החייב, ומכאן שהחוב הנובע מערבות זו הינו חוב בר תביעה בהתאם לפקודת פשיטת רגל". אם נכונים הדברים לנושה, נכונים הם כלפי הערב בעל זכות החזרה, ולכן משלא הגיש התובע תביעת חוב לנאמן במסגרת הליכי הפש"ר של הנתבע 3, במועד הרלבנטי, הוא אינו יכול עוד לתבוע את הנתבע 3 והתביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

לסיכום: התביעה נגד הנתבע 3 נדחית ובנסיבות העניין, בשים לב לכך שההליך נוהל בצורה עניינית ומקוצרת, תוך שהצדדים חוסכים בזמנם ובזמנו של בית המשפט כשוויתרו על הוכחות, אני מורה כי התובע יישא בהוצאות הנתבע ושכה"ט עוה"ד בסך של 5,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 4 מתקבלת, הנתבעת תשלם לתובע חמישית מהסכום הכולל ששולם לנושא (48,040 ₪) בניכוי החלק ששילמה זה מכבר, ובסך הכל תשלם הנתבעת 4 לתובעת 38,040 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

הדיון בבקשות אוחד.

המבקשים טענו בתביעה שכנגד שהוגשה על ידם כי בשנת 2000 הם הפסיקו לפרוע את השיקים מאחר שגילו כי משה הפר את תניית אי התחרות שנקבעה בהסכם ההפרדות בכך שהקים יחד עם מר עמנואל בבג'נוב (להלן: "בבג'נוב"), אולם אירועים מתחרה בראשון לציון שתפוסתו עולה על 160 אנשים.

נוכח משבר אמון שהתגלע בין משה לבין בבג'נוב סביב ארועי חתימת הסכם השכירות, משה לא נטל חלק בהקמת האולם המתחרה שהחל לפעול מספר חודשים לאחר פרוץ הסיכסוך בין משה לבין בבג'נוב.

עם זאת, מקובלת הדיעה, כי הבורר מוסמך לקבוע את העובדות שמהן נובעת סמכותו, אף אם הצדדים לא הסמיכוהו מפורשות לכך, אולם קביעתו בענין זה אינה סופית.

יתרה מכך, גם אם אקבל שהטענה המקדמית כפי שנטענה בכתב ההגנה מהוה טענה הנוגעת לסמכותו של הבורר - וכאמור איני סבורה שכך הוא - הרי משהבורר התבקש להורות על דחיית התביעה על הסף ולחלופין, להורות על תקונה (סעיפים 14, 16 ו- 17 בכתב ההגנה), יש לראות בו כמי שהוסמך לידון ולהכריע בשאלת הסמכות שהרי ממה נפשך? - אם הבורר מוסמך לידון ולהכריע בעתירה לדחיית התביעה על הסף בשל החריגה כביכול מהסכם הבוררות הרי שהוא גם מוסמך לדחות את הטענה לחריגה מהסכם הבוררות.

...

עיוות דין - הטענה כי בקביעות פסק הבוררות יש משום עיוות דין היא טענה ערעורית שאינה מקימה עילה לביטול פסק הבוררות שהרי "טענות היפות לערעור על פסק דינו של בית משפט אינן יפות כל עיקר לתקיפתו של פסק בוררות ובקשה לביטול פסק בוררות יכולה להתגדר רק בתחום איזו מן העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות" (רע"א 1512/92 קירת - חברה קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נ' נזר, פ"ד מז(5) 529 (1993)).

סיכום מהטעמים המפורטים ראיתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות.

כפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול, אני מאשרת את פסק הבוררות שניתן ביום 20.8.2023 על ידי הבורר, השופט (בדימוס) ב' ארנון ונותנת לו תוקף של פסק דין.