תקנה 120 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כי: "ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית דין אחד וכרוכות בהם שאלות זהות או שאלות דומות, של משפט או של עובדה, רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין על פי בקשת בעל דין ובין ללא בקשה כזאת, ובתנאים שייראו לו".
בבר"ע (ארצי) 42649-09-22 מדינת ישראל משרד החינוך - רבקה לביא ואח', 18.10.22 נפסק, בין היתר, כדלקמן:
"כפי שכבר נפסק, "בבית דין זה נקבע בעבר כי 'המטרה העיקרית של תקנה 120 לתקנות סדרי הדין הוא חיסכון בזמן ובהוצאות בניהול הליכים שיש בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה' וכי את תקנה 120 ניתן ליישם 'לא רק כאשר הצדדים בהליכים השונים הם אותם צדדים, אלא אף בהליכים אשר הצדדים בהם הם שונים' וכן כי 'יש להביא בחשבון את המועד שבו הוגשה הבקשה לאיחוד תיקים והשלב שבו נמצא ההליך בכל תיק שלגביו מתבקש האיחוד .....
לעיתים חלף איחוד הדיון מוסמך בית הדין להחליט שהתובענות תרוכזנה בידי גורם שפוטי אחד, מבלי לאחדן, כשלגורם השפוטי האמור נתון מרחב שיקול דעת רחב ביחס לאופן שמיעתן (באותו מועד, בנפרד, או שילוב האפשרויות).
...
לאחר שעיינתי בתיק ובהליך המקביל, להלן החלטתי.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בהתחשב בזהות בעלי הדין, בשאלות הדומות העומדות לדיון, בהשלכות של הקביעות בתביעה האחת על רעותה, על מנת לייעל את ההליך, לחסוך בזמן שיפוטי יקר ובהוצאות הצדדים, מצאתי כי ראוי לאחד את הדיון בשתי התביעות חלף עיכוב ההליכים בהליך זה. לא נעלמו מעייני טענות הנתבעים לפיהן התביעה בהליך המקביל הוגשה לפני זמן רב וכי דיון הוכחות בתיק קבוע לחודש יוני 2023, ברם אני סבור, כי ראוי לסיים את מכלול ההליכים יחדיו, בייחוד כאשר הכרעה בתיק המקביל לא תסיים את ההליך בתיק זה, שכן ממילא יוותרו מחלוקות שיהיה על הצדדים לנהל בגינם הליך ארוך.
