בקשה לאיחוד דיון בתביעות נגד מנהל חברה ודיירים

בפתח הדיון שהתקיים בפני ביום 16.01.2024 הוסכם לקיום דיון מאוחד בבקשה לסעד אירעי ובתביעה עצמה, וכי התשובה לבקשה לסעד זמני תיחשב ככתב הגנה לתביעה העיקרית.

טענתם הנוספת של התובעים בגינה לא ניתן לאפשר לנתבעת, כך לשיטתם, לנהל נגדם הליך בוררות, נסמכת על כלל "הליך תלוי ועומד", עת גם בהליכים הקודמים שהגישה הנתבעת, גם בהליכים שהגישה חברת הנציגות הקודמת נגד חברי הנציגות החדשה, ודאי בבוררות - השאלה הטעונה הכרעה היא האם הודעת הביטול נשלחה כדין ואיזה משני הסכמי התמ"א הוא התקף - מצב המקים חשש לפסיקות סותרות.

ההליך נגד היזם החדש ניפתח ע"י הנתבעת ביום 26.09.23 על דרך בקשה לסעד זמני, והסעד שהתבקש בתביעה העיקרית היה מתן פסק דין המצהיר כי ההסכם עליו החל היזם החדש "להחתים את הדיירים בחודש ספטמבר 2023 (להלן: 'ההסכם הנוגד') עם מי מבעלי הזכויות במקרקעין – בטל, ונוגד את הסכם התמ"א שנחתם בין התובעת לבין דיירי הבניין ביום 29.11.2016". תוך היתייחסות ישירה לבעלי הזכויות, כמו למשל: "בעלי הזכויות לא רשאים להיתקשר בהסכם נוגד כאמור בסעיף 5.7 להסכם" (סעיף 15 לתביעה) כל עוד ההסכם לא בוטל כדין, בעלי הדירות לא מוסמכים אפילו לנהל מו"מ עם יזם אחר בקשר לפרויקט" (סעיף 16 לתביעה), "...מבוקש להצהיר כי ההסכם הנוגד שנחתם בין הנתבעת לבין בעלי הזכויות – בטל" (סעיף 21 לתביעה), "להצהיר כי ההסכם הנוגד עליו חתמה הנתבעת עם בעלי הזכויות, וכתב השיפוי הנילווה לו – הוא בטל וחסר כל נפקות...", ועוד.

המועד הקובע הוא מועד הגשת התביעה נגד עורכי הדין - 11.05.2023, ולמצער המועד בו אפשרה כבוד השופטת רסלר לנתבעת לסגת מהתביעה - 14.06.2023, ודאי לא אחרי אזהרתה ( "... ככל שהיא עומדת על הדיון בהם וככל שאין היא סבורה כי בית משפט זה אינו הפורום הנאות בראי סעיף הבוררות בין הצדדים הרלבאנטיים וזאת בתוך 7 ימים מהיום. לא תוגש בקשה לתיקון ותביעה חדשה תמחק הבקשה...."), שהנתבעת לא שעתה לה, והחליטה להותיר את התביעה נגד עורכי הדין על כנה, אף הגדילה עשות עת הגישה ביום 13.07.2023 תביעה מתוקנה אליה נכרכו בעלי הזכויות.

...

משהמחלוקת שהובאה לפתחי, דיונית בעיקרה, שעניינה באכסניה המוסמכת לברר את התביעה שהנתבעת מתעתדת להגיש נגד התובעים, ובהינתן שטענת התובעים בדבר זניחה, ויתור ומניעות נסבה על ההליכים הקודמים, אף נטען לחשש לפסיקות סותרות בשל הליכים תלויים ועומדים, אין מנוס מלסקור, טרם הכרעה, את ההליכים שנפתחו על ידי הנתבעת, גם על ידי אחרים, בכל הנוגע להסכמי התמ"א שנחתמו בקשר לבניין.

התוצאה היא איפוא כי לא ניתן לדון בתביעה ולא בבקשה באופן בו הוגשו כאשר הצדדים הרלבנטיים לא צורפו להן, ובוודאי שלא נגד הנתבעים/המשיבים בלבד.

המסקנה לעיל מתבקשת גם מהגשת התביעה נגד היזם החדש, אף שבהליך זה התובעים כלל לא צורפו כבעלי דין.

התובעת אחזה באמתחתה את הבקשה ואת המינוי, פעלה בכל החזיתות, ולא תלין אלא על עצמה בלבד שהאסטרטגיה בה נקטה לא הביאה לתוצאה המקווה, וזאת בלי קשר למחלוקת לגופה, אליה לא נדרשתי וכמובן גם לא הכרעתי בה. התוצאה היא שאני מורה על עיכוב הליכי הבוררות.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 45973-12-20 עופר איטח ואח' נ' ש.פ. חברה לנאמנות ניהול ואחזקות בע"מ ואח' ת"א 62302-06-19 ש.פ. חברה לנאמנות ניהול ואחזקות בע"מ נגד עופר איטח ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת סיגלית מצא בעיניין ת.א. 45973-12-20: התובע והנתבע שכנגד: עופר איטח הנתבעות והתובעות שכנגד: הנתבעת: ובעניין ת"א 62302-06-19: התובעת: הנתבעים: נתבעת פורמאלית: 1. ש.פ. חברה לנאמנות ניהול ואחזקות בע"מ 2. אשד את מלמד ניהול נכסים בע"מ 3. מדינת ישראל / רשות מקרקעי ישראל ש.פ. חברה לנאמנות ניהול ואחזקות בע"מ 1. משה איטח 2. עופר איטח 3. אשד את מלמד ניהול נכסים בע"מ החלטה

עוד הוריתי על איחוד הדיון בתביעה עם התביעה שנדונה בת.א. 62302-06-19, וניתנו הוראות לצדדים ביחס להמשך הדיון בתביעה.

ואולם, בשים לב לכך שאיטח לא הבין כראוי את החלטתי (כעולה מבקשתו להבהרת החלטה) ולפנים משורת הדין, ניתנת לו אפשרות לפנות את החניות לשימוש כלל הדיירים עד יום 2.1.2022.

...

ד - דיון והכרעה ד.1 – בקשת איטח משלא הודיע איטח כי הוא מבקש שבקשתו להבהרת החלטה/עיון חוזר בבקשה תוכרע, ובהתאם להחלטתי מיום 20.12.2021, אני מורה על מחיקת הבקשה.

ואולם, בשים לב לכך שאיטח לא הבין כראוי את החלטתי (כעולה מבקשתו להבהרת החלטה) ולפנים משורת הדין, ניתנת לו אפשרות לפנות את החניות לשימוש כלל הדיירים עד יום 2.1.2022.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 30/6/20 בת.א. 46687-11-19 ולפיה פסק דין שניתן נגד חברת בן עמי שאול גינון והשקיה בע"מ (להלן: "חברת בן עמי") בת.א. 59502-08-16 (פס"ד בתביעה נגד החברה) יצר מעשה בית דין ביחס לסכום החוב גם בתביעה שהוגשה נגד המבקשים בתיק קמא.

יחסי קירבה קיימים בין הנתבע 1 לחברת בן עמי ובין הנתבעות 2 ו-3 לחברת בן עמי מכוח הקשר ההדוק בינם לבין מר בן עמי, לפי פסק דין יחזקאלי וכן ע"א 2360/99 יצחק בכר נ' דיור ביניין ופיתוח בע"מ. ב) האינטרסים של מר בן עמי יוצגו בהליך הראשון כי הוא העיד בשם חברת בן עמי וניהל את הגנתה ולכן גם האינטרסים של הנתבעים 2- 3 יוצגו בהליך הראשון.

בבקשת רשות העירעור ביקשו המבקשים לאחד הדיון בבקשת רשות העירעור עם ע"א 2456-11-19 – העירעור שהוגש על פסק הדין שניתן נגד חברת בן עמי .אף נטען כי נראה שקיימת זכות ערעור על ההחלטה.

נכון הוא שכאשר קיימים יחסי קרבה בין החברה שניתן נגדה פסק דין ובין הנתבעים בתביעה האישית ניתן לצאת מנקודת מוצא ולפה האינטרסים של כל הנתבעים נילקחו בחשבון בתביעה נגד החברה ואין מקום לנהל הליך ב"סבב שני" באותו עניין שכבר הוכרע בעיניין החברה.

...

"ביחס לנתבעת 2, מסקנה זו נתמכת בנוסף בטענות הנתבע 1 עצמו בכתב ההגנה בתיק זה, בו הוא טוען כי חרף העובדה שהנתבעת 2 הייתה בעלת מניות ודירקטורית בחברה, היא בפועל לא ניהלה אותה ולא היה לה יד ורגל בה, כך שברור כי הנתבע 1 הוא האדם אשר יכול היה לייצג את האינטרסים שלה בתיק הראשון בצורה המיטבית, אפילו הרבה יותר ממנה. נדמה כי ברור שזה המצב גם ביחס לנתבעת 3, חברה בבעלות הנתבע 1, המשמש גם כמנהל שלה, שלא הייתה יכולה להתגונן כנגד התביעה בתיק הראשון בצורה טובה יותר או אחרת, מאשר עשתה החברה באמצעות הנתבע 1". ג) על מנת למנוע התדיינות כפולה נוספת בעניין שכבר הוכרע, אין להתיר "סיבוב" שני של התדיינות באותו עניין בדיוק.

כמו כן, אינני מקבלת את פרשנותה של הנתבעת לחלוקת הרווחים שבין הצדדים.

לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום את הסך של 1,005,902 ₪ , בתוספת סך של 120,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד..

לסיכום: לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

מבוא לפני שתי תביעות סותרות, שהדיון בהן אוחד לבקשת הצדדים [החלטה מתאריך 14.4.2022].

פרטיה של עסקה זו לא הובררו עד תום במסגרת הליך זה, אולם אין מחלוקת כי הסכם היתקשרות נחתם בין אייש באמצעות חברה שבבעלותו (י.ד.י הבונים בע"מ) לבין גפני [נספחים 29 ו -32 בכרך הנספחים מטעם ארביב].

במסגרת הליך הוצאה לפועל שניהל נגדו בנק איגוד [תיק הוצל"פ מס' 01-62436-04-4] מונה בתאריך 28.10.2004, ב"כ בנק איגוד, עו"ד יהודה גרינהויז, ככונס נכסים על זכויותיו של ארביב בדירה.

עוד טען אייש כי הוסכם ביניהם שארביב יהיה רשאי להשכיר את הדירה לשוכרי משנה, ואף יהיה אחראי לניהולה, בתמורה לדמי ניהול שישולמו לו מההפרש שבין סכום השכירות שיתקבל מהדיירים, לבין סכום השכירות שסוכם בין הצדדים.

עדותו של ארביב התגלתה כמופרכת, חסרת אחיזה במציאות, ולא נתמכה בעדים חצוניים אשר לטענתו יכלו לסייע לו. מעדותו של ארביב עלה כי הוא אינו התובע בתיק כלל, אלא "קוף", כאשר מי שיזם את התביעה הוא לא אחר מגפני, אשר מימן אותה וטיפל בכל הקשור בה. גפני ניהל את הליך המכר מול אייש, והמסקנה המתבקשת מכך היא שבין ארביב לאייש לא נרקמה עסקה למראית עין, שכן ארביב ואייש לא סיכמו שום עסקה אחרת מזו אשר חתמו עליה.

...

בשים לב לאמור, ומשאין לאפשר פגיעה בצדדים שלישיים שקנו כבר זכויות אף בהתאם להוראות סעיף 13, ראיתי להורות כי הערת האזהרה לטובת אייש תמחק רק לאחר שתשולם המשכנתא במלואה על ידי ארביב.

אשר לתביעת ארביב – אייש זנח את טענתו בעניין זה בסיכומיו; אולם אף לגופה סבורני כי יש לדחותה, משהסעדים המבוקשים בה הם ביטול הסכם מכר במקרקעין ומחיקת הערת אזהרה, ויש לראותה כתביעה במקרקעין [רע"א 5596/23 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' יאיר רחמין (7.1.2024)].

סיכום בסיכומים של הדברים, תביעת ארביב מתקבלת, ותביעתו של אייש לאכיפת הסכם המכר נדחית.

בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת ת"א 48759-01-22 קצ'קו ואח' נ' רם תבור בנייה ייזום וניהול בע"מ ואח' מספר בקשה:18 לפני כבוד השופטת מיכל ברלינר לוי מבקשים/נתבעים 1. רונן מאירי 2. רם תבור בנייה ייזום וניהול בע"מ משיבים/תובעים 1. יורי קוצ'קו 2. אלכסנדרה קצ'קו החלטה

ביום 23/1/22 הגישו התובעים (המשיבים) תביעה נגד הנתבעים (המבקשים) בהליך זה (להלן: "ההליך הראשון").

בכתב התביעה נטען בתמצית, כי התובעים רכשו את זכויות הבעלות במיגרש עליו בית מגורים ברמת ישי, מושא התביעה; כי קיים תשריט חלוקה ביחס לבעלי הזכויות המחלק החלקה לארבעה מגרשים נפרדים, ביניהם מיגרש התובעים בשטח של 500 מ"ר (להלן: "המיגרש"); כי הנתבעת, היא חברה קבלנית ובעלת זכויות בחלק מן המקרקעין במושאע, המבצעת פרויקט בניה של 16 יחידות דיור במגרשים הסמוכים; והנתבע 2 הוא בעל מניות ודירקטור בנתבעת.

בהתאם לתקנה 40(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן: "התקנות החדשות"): "בית המשפט רשאי להורות על איחוד הדיון בתובענה הנדונה לפניו עם תובענה התלויה ועומדת באותו בית משפט, אם סבר שיש בדבר כדי לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות; החל שופט אחר לידון בתובענה שמבקשים לאחדה, ניתן לאחדה רק בהסכמתו." הראציונאל העומד בבסיס ההחלטה לאחד דיון בתובענות הוא ייעולם של ההליכים ומניעת דיונים חוזרים בשאלות עובדתיות ומשפטיות דומות, ומניעת הכרעות סותרות (יששכר רוזן-צבי‏, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (מהדורה שנייה, 2023), עמ' 253; להלן: "רוזן צבי").

ראו רע"א 320/24 חברת כ. כוכב הנגב חברה לבניין ופיתוח (1990) בע"מ נ' חברת כוכב שרת בע"מ (13/2/24), ס' 9: "סמכותו של בית המשפט לאיחוד תובענות תכליתה "לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות". סמכות זו היא סמכות רחבה מזו שניתנה לבית המשפט בתקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), קודמתה, אשר הסמכה את בית המשפט לאחד הליכים ש"כרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה".

...

" בנדון, מקובלת עלי טענת התובעים כי איחוד הדיון בתובענות עלול להביא לעיכוב בבירורן וסרבול הדיון בהן.

אשר על כן, דין הבקשה - להידחות.

הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות הבקשה בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪, תוך 30 ימים מהיום.