בקשה לאיחוד דיון בתביעות ליקויי בנייה בפרויקט "שקד

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 29583-10-13 קופטש נ' צ'רטוק ואח' ת"א 16161-04-14 קולומויסקי נ' קופטש תיק חצוני: בפני כבוד השופט יעקב שקד התובע בת.א 29583-10-13 מריאן קופטש ע"י עו"ד משה מגן הנתבעים בת.א 29583-10-13 1.לריסה צ'רטוק 2.איגור קולומויסקי 3.זיוה קולומיסקי 4.ולרי קולומויסקי ע"י עו"ד ישראל אהרוני התובע בת.א 16161-04-14 איגור קולומויסקי ע"י עו"ד ישראל אהרוני הנתבע בת.א 16161-04-14 מריאן קופטש ע"י עו"ד משה מגן פסק דין

בפניי שתי תובענות שהדיון בהן אוחד.

בכתב ההגנה לתביעה זו טען קופטש כי אותו שפוע הפוך מקורו בשלב הבנייה ו/או תיכנון הבית ואין לו כל אחריות בהקשר זה. עוד נטען כי העבודות בוצעו בחודשים מרץ – אפריל 2010, במשך כחמשה חודשים והתביעה לוקה בשיהוי ניכר, כאשר מאז לא נערכה אליו כל פניה בעיניין.

הפרויקט המתוכנן בבית ברחוב גלי תכלת בסעיף 2 לכתב התביעה המתוקן טוען קופטש כי "הנתבעים שכרו את שירותיו... לצורך ביצוע עבודות שונות בנכס הממוקם ברחוב האשל... ובנכס הממוקם ברחוב גלי תכלת 48 בהרצליה". קופטש גם הכתיר את הפרק המתייחס לעניין זה בכתב התביעה המתוקן בכותרת "התחייבות לשכור את שירותיו של התובע לבצוע עבודות בנכס ברחוב גלי תכלת". דא עקא, עיון בחילופי המיילים הנוגעים לעניין זה מגלה כי לא נכרת כל הסכם בין הצדדים בכל הנוגע לעבודות בבית ברחוב גלי תכלת.

בהקשר זה ראיתי לציין כי אף אם הייתי סבור כי המדובר בשינוי חזית, הרי שכבר נפסק כי: "במצב הדברים שנוצר, שבו המחלוקת בין הצדדים נתגבשה וידועה, ברי כי התניית הגשתן של ראיות המבקשים העשויות לקדם את חשיפת האמת במילוי הדרישה הפורמאלית של תיקון כתב התביעה או הגשת כתב תשובה, אין בה כדי לסייע להגדרת המחלוקות או אף כדי לייעל את הדיון, והיא מיותרת" (רע"א 5491/01 ארליך נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו (2) 871 (2002)).

...

לסיכום, מסקנתי הינה כי יש לדחות את התביעה.

אחרית דבר בתביעה בת.א. 29583-10-13 ישלמו הנתבעים 3 ו-4 יחד ולחוד לתובע סך 3,334 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התביעה בת.א. 16161-04-14 נדחית.

המבקשת היא חברה קבלנית אשר יזמה, הקימה ובנתה את הדירות במגדל הצפוני בפרויקט סי אנד סאן לבעלי הזכויות.

המשיבים טוענים בסעיף 45 לכתב התביעה כי מחדלי המבקשת בבניית הבניין, כלומר אי התקנה של שכבת בידוד ואיטום על גבי הקירות, יישום טיח בעובי שאינו מותר עפ"י התקן והיעדר התקנה של חגורות בטון וחיזוקים בקירות המבנה עפ"י המחויב בתוכניות, בחוקי התיכנון והבנייה בתקנים וכפי המצופה מקבלן סביר, גרמו באופן ישיר נזק בסכום של 1,700,000 ₪ בצרוף מע"מ בהתאם לפירוט כדלקמן: א. בגין הצורך בבצוע התקנה יבשה של חפוי חצוני במקום הדבקה מכאנית סך של 1,300,000 ₪.

כמו כן, הואיל והתובעים בתביעה דנן, לא היו ברובם בעלי הדין בתביעה הראשונה ואין להם זיקה משפטית לאחד מבעלי הדין בתביעה האחרת לא חל לגביהם כלל ההשתק ואין הם כבולים בפס"ד שניתן בתביעה הראשונה וממילא הם רשאים לתבוע בגין אותה עילה.

בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת וטוענת כי עילות התביעה בתביעה הראשונה כוללות את עילות התביעה "החדשות" לכאורה הנזכרות בתביעה הנוכחית; המשיבים אינם יכולים להסתתר תחת החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות שהרי לו היו המשיבים טורחים לפעול בשקידה ראויה והיו נוקטים בזהירות סבירה עפ"י המלצת המומחים מטעמם, היו מגלים, בהכרח, את דבר קיומו של ליקוי "חדש", לפני יותר מ – 15 שנים והדבר רלוואנטי גם בנוגע למעשה בית דין; בקשת הסילוק התבססה על טענות משפטיות ועובדות המתוארות בגדר התביעה הראשונה ועל כן, לא צורף תצהיר ו/או חוות דעת; ככל שביהמ"ש ימצא לא לסלק את התביעה, מבוקש לזמן את המצהיר מטעם המשיבים לחקירה על תצהירו.

באשר לטענת השתק ומניעות: עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". וראה לעניין זה: ע"א 316/56קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.

...

תמצית טענות המבקשת: דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

החלטתי זו ניתנת במסגרת תפקידי כרשמת.

התביעה העיקרית מורכבת מעילות תביעה וסעדים כדלקמן: - החלק העקרי והמשמעותי בסך של למעלה מ- 20 מיליון ₪ הוא תביעה לפיצויים בגין איחור במסירת הדירות, שהוגשה כנגד הנתבעת 1, אחוזת עדי חברה לבניה בע"מ, שהוצגה כ"קבלן הפרויקט" (הקבלן), כנגד הנתבע 3, עו"ד אהוד ברזילי, ששמש כ"יועמ"ש הפרוייקט" וכנגד הנתבעת 4, עו"ד צוקרמן, שעובדת במשרדו של הנתבע 3 והיא גם בעלת זכויות בפרויקט וחברת הועד ולפי המצוין, גם בת זוגו (להלן: עוה"ד ברזילי וצוקרמן); - תביעה כנגד הקבלן, בגין ליקויי בניה בדירות וברכוש המשותף (כ- 1.7 מיליון ₪).

"תקנה 21(ג) לתקנות קובעת כי בית המשפט יורה על עתוי שמיעת התביעה שכנגד וסדר נהולה. ניסוח זה דומה לניסוחה של תקנה 53 לתקנות הקודמות, שעסקה בתביעה שכנגד, אך אפשר למצוא הבדל אחר, שאינו נחזה כמהותי. תקנה 53(ב) לתקנות הקודמות קבעה כי תביעה שכנגד תתברר במסגרת התביעה המקורית, ואולם רשאי בית המשפט או הרשם, ביוזמתו או לבקשת בעל דין, להורות על הפרדת הדיון אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה המקורית. עתה, אין בנמצא בררת מחדל מעין זו, אלא נקבע כי בית המשפט יורה על עתוי שמיעת התביעה שכנגד. מנוסח תקנה 21 לתקנות עולה שיקול דעת רחב של בית המשפט אשר לשאלה אם לשמוע את התביעה שכנגד עם התביעה העיקרית. אחד המקרים העקריים שבהם ראוי לשקול את הפרדת הדיון בתביעה העיקרית מהדיון בתביעה שכנגד הוא כאשר יגרום האיחוד לסירבול ההליכים ולעיכוב בירור התביעה העיקרית יתר על המידה" (יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש מהדורה שניה (2020), 191-192.

...

נוכח החלטתי לפיה תפוצל התביעה שכנגד ותדון כתביעה נפרדת, אין משמעות לשאלה אם התובעת שכנגד 4 (שאינה נתבעת בתיק העיקרי) רשאית כלל להגיש תביעה שכנגד, והתייתר הצורך לדון בה. אעיר עם זאת, כי על פניו לשון תקנה 21(א) לתקנות - "נתבע רשאי להגיש תביעה שכנגד עם הגשת כתב הגנה ..." - מלמדת כי זכות זו קנויה לנתבע בתביעה העיקרית בלבד (וראו גם פסק דינו של כב' הש' עמית ביחס לתקנות הקודמות ברע"א (מחוזי חי') 15818-01-09 דאמוני הנזכר לעיל.

משפוצלה התביעה מטעמים כאמור, אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984, על העברתה לבית המשפט המוסמך לדון בה לאור הסעדים שהתבקשו בה, הוא בית משפט השלום.

סוף דבר אני מורה על פיצול התביעה שכנגד השלישית לתביעה נפרדת, והעברתה לבתי משפט השלום בתל-אביב.

הנתבעת 1 (להלן: אלי) הייתה היזם/הקבלן הראשי של הפרויקט.

ב.מ.ר לא הגישה כתב הגנה וביום 28.2.22 ניתן נגדה פסק דין בהיעדר הגנה, לבקשת מל"ל. הבקשה שלפני: בבקשה שלפני המל"ל עתר להורות על תיקון כתב התביעה באופן זה שבסעיף 4 לכתב התביעה ייכתב כדלקמן: "הנתבעת 2, הנה חברת ביטוח בישראל המבטחת אחריות וחבות הנתבעות 1 ו- 3 ו/או כל קבלן אחר, בכל התאריכים הרלבאנטיים לתביעה זו בפוליסת ביטוח לעבודות קבלניות כלפי חבות צד ג' ו/או חבות מעבידים ו/או בכל ביטוח אחר המכסה את התאונה נשוא התביעה". לטענת המל"ל הצורך בתיקון האמור לעיל, התעורר בעקבות דיון שהתקיים ביום 20.2.23 במהלכו נטען על ידי הראל שהמל"ל לא טען כלפיה שהיא מבטחת גם את ב.מ.ר. לטענת המל"ל הפוליסה מטעם הראל מכסה גם את חבות ב.מ.ר, שכן נרשם בה במפורש שהפוליסה מכסה עבודות בניה של קבלני משנה ובהיות ב.מ.ר קבלנית משנה, הרי שהראל מבטחת גם אותה.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות: סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע את כלל הגילוי המאוחר: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". סעיף 8 הוא חריג המשהה את מירוץ ההתיישנות ומהוה הסדר מקל עם התובע במצבים של היתיישנות שלא מדעת, במיוחד במצבים של מחלות סמויות ונזקים סמויים אחרים, כמו תיכנון לקוי או בנייה לקויה של מבנה.

נוסיף כי המל"ל לא צירף תצהיר לבקשתו, וממילא נימנע מלהציג תשתית עובדתית דרושה אימתי נודעו לו העובדות, ומדוע לא יכול היה לגלותן בשקידה סבירה.

הבקשה הוגשה בחלוף יותר משלוש שנים מאז שאוחדו התובענות ויותר משנתיים מאז שהוגש כתב תביעה מתוקן (קודם) מטעם המל"ל. לעת הזו, ההליכים המקדמיים הושלמו, הוגשו תצהירים והתקיימו ארבעה דיונים לצורך קידום ההליך, כאשר בדיון האחרון ניתנה הצעה מטעם בית משפט.

...

בדומה, אני דוחה את טענות המל"ל לפי סעיף 68 לחוק.

לסיכום: די בכך שהבקשה לתיקון כתב התביעה מציגה עילה שהתיישנה, דבר שפוגע בהגנתה של אלי, ואינו ניתןן לפיצוי בפסיקת הוצאות, כדי לדחותה.

סיכום: הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית, הן מחמת התיישנות, והן בשל השיהוי הרב שחל בהגשתה.

בשל העובדה ששתי בקשות רשות העירעור עוסקות באותם הליכים; שההחלטות הנתקפות בהן נוגעות לאותו מומחה; ושהתשתית העובדתית המתוארת בהן היא, ברובה, זהה – ראיתי לנכון לידון בהן במאוחד.

רקע והשתלשלות העניינים עניינו של ההליך דנן בתביעות הדדיות בין המבקשת, בלו מרבל בע"מ (להלן: בלו מרבל), לבין המשיבה, רום גבס חפוי וקירוי (1997) בע"מ (להלן: רום גבס), בקשר להקמתו של פרויקט מגורים ומסחר במקרקעין המצויים ברחוב דיזנגוף 94 בתל אביב-יפו, הידועים כחלקה 14 בגוש 7091 (להלן: הפרויקט).

בהתאם להסדר הדיוני, הצדדים הסכימו על מינויו של המהנדס ד"ר אורי שקד (להלן: המומחה) כמומחה מטעם הצדדים אשר יערוך חוות דעת בנושאים שבמחלוקת ביניהם.

אשר לבקשתה לקבוע מועד לחקירה נוספת של המומחה – בלו מרבל טענה כי במהלך חקירתו על ידי בא-כוחה, ביום 2.7.2023, לא ידע המומחה להסביר על מה הסתמך בעת שקבע את המועדים בהם הסתיימו שלבי בינוי שונים בפרויקט.

המועדים בהם פנתה בלו מרבל למומחה אינם נתונים במחלוקת והם המובילים למסקנה כי הבקשה למסירת ההקלטות לוקה בשיהוי כבד (ממילא גרסת המומחה בתגובתו נימסרה, ברובה, גם במהלך עדותו בהליך.

...

דיון והכרעה דין שתי בקשות רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בתגובות.

המועדים בהם פנתה בלו מרבל למומחה אינם נתונים במחלוקת והם המובילים למסקנה כי הבקשה למסירת ההקלטות לוקה בשיהוי כבד (ממילא גרסת המומחה בתגובתו נמסרה, ברובה, גם במהלך עדותו בהליך.

סוף דבר: שתי בקשות רשות הערעור נדחות.