בקשה לאי חיוב חשבון אשראי דוקומנטרי בשל הפרת חוזה

בע"א 1822/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יאיר ש.שיווק בע"מ דינים עליון 1999 (8) 1335 הדגיש כב' השופט אנגלרד בסעיף 19 לפסק הדין : " בפרשת בוני התיכון [ ע"א 6505/97 – י.ג.] ובפרשת אמנונים [ ע"א 7162/96 – י.ג.] ... פסק בית משפט זה, כי אין לבנק חובה להעניק אשראי או לחדשו, כל עוד הבנק אינו מפר הסכמים בינו לבין הלקוח ... עצם מתן אשראי חריג בעבר אינו יכול להטיל חובה על הבנק להעניק אשראי חדש ". ברע"א 9374/04 אי .

בהסכם ניהול החשבון של שרנוע בבנק הספנות נאמר בסעיף 2א. לפרק ב', שכותרתו תנאי אשראי כלליים: "הבנק לא יהיה חייב לתת או לחדש כל אשראי, ויהיה רשאי בכל עת... להפסיק מתן כל אשראי או להקטין את סכומו". בהסכם ניהול החשבון של שרנוע בבנק הספנות נאמר בסעיף 2א. לפרק ה', שכותרתו תנאי ניהול אשראים דוקומנטריים: "הוראות פרק ב' לעיל יחולו על תנאי ניהול האשראים, ויראו אותן כחלק בלתי נפרד מתנאי ניהול האשראים". קריבוס מבנק הספנות העידה בחקירתה: "סירבנו לא פעם ולא פעמיים לפתוח אשראים דוקומנטריים... כי לא היו בטחונות" [עמ' 192 שורות 8-10]; "הוא [עמיהוד - י.ג.] קיבל [מכתבי אשראי דוקומנטריים – י.ג.] אם המצב של...הבטחונות אפשר לפתוח את זה...היו מקרים לא מעטים שהיינו צריכים לדחות הנפקת אשראי דוקומנטרי על מנת שהדברים יוסדרו" [עמ' 232 שורות 8-10].

ביתן מבנק הפועלים העיד בחקירתו: "הוא [עמיהוד- י.ג.] גם לא ביקש" [עמ' 29 שורה 30]; "התשובה היא שהוא לא ביקש" [עמ' 30 שורה 7].

בסיכום פגישה בין עמיהוד לבין נציגי בנק הפועלים שהתקיימה ב- 5.11.03 [נספח ב' לתצהיר ביתן] נאמר: "בחשבון הנ"ל [אקסטרול – י.ג.] קיימת יתרה [חובה – י.ג.] בעו"ש ע"ס 185,000 דולר... ביקש [עמיהוד – י.ג.] כי נעמיד את הסכום בהלוואה עם ערך יום ההעברה לבנק הפועלים באותם תנאים בהם נמצא האשראי בשרנוע ... נימסר לעמי כי הנושא יבדק". עמיהוד לא טען בפגישה שסוכם בינו לבין בנק הספנות על מתן הלוואה לאקסטרול , ושעל בנק הפועלים לבצעה.

...

הטענה שהערבות של מרים ניתנה אך ורק לצורך מימוש תיק ני"ע – לא הוכחה ודינה להידחות.

סוף דבר [א] הנני מחייב את שרנוע מכונות ממוחשבות ת"א בע"מ, ואת הערבים: עמיהוד רבין, מרים רבין, אקסטרול בע"מ – לשלם, ביחד ולחוד, לבנק הפועלים בע"מ סך של 2,647,325 ₪ כאשר לסכום זה תתווסף ריבית בשיעור לייבור + 9% לשנה מיום 1.5.05 ועד התשלום בפועל.

[ב] התביעה בת.א. 2507/05 – נדחית, בכפוף להוראה לקזז מחובה של שרנוע את סכום ריבית היתר שנגבתה מחשבונות שרנוע ואקסטרול ביחס לתקופה 1.7.03 ועד 15.6.04 [ ריבית מעל לייבור +2% ] בתוספת שיערוך הסכום הנ"ל. [ג] שרנוע מכונות ממוחשבות ת"א בע"מ, עמיהוד רבין, מרים רבין, אקסטרול בע"מ ישלמו, ביחד ולחוד, לבנק הפועלים בע"מ, לחן ביתן ולאווה קריבוס הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 70,000 ₪.

עוד טוען המבקש, כי הסך של 9,500 ₪ "ששולם על חשבון החוב לכאורה" (סעיף 24 לסיכומי המבקש) שולם על ידי אחיה של אישתו לשם ביטול עיקולי המיטלטלין בביתו של המבקש, וכי ממילא התברר לו לימים כי המשיב ואביו "לא פתחו מכתב אשראי בנקאי" ובעקבות האמור הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין (סעיף 25 לסיכומי המבקש).

כאמור, המבקש סומך טענות ההגנה שלו על כך שהמשיב לא הוציא את מכתב האשראי ומשכך לא נשא בעלויות כלשהן בגין האמור, כאשר בבקשתו נטען כי בנסיבות האמורות, ככל שהעסקה לא יצאה אל הפועל, הרי שהדבר נבע מ"אשמת" הקונה ולא המוכרת, ואין לחייבו לשלם למשיב מאום.

על האמור, חזר בעדותו, שהותירה עלי רושם מהימן, והעיד כי שילם ל"חברה שמתעסקת בנושא של מספקת מכתבים כאלה, מכתבי אשראי דוקומנטריים תמורת עמלה מסוימת" (עמ' 2 שורות 13-14 לפרוטוקול).

כך בסעיף 12 להסכם מיום 11.4.16, שנחתם כחודש וחצי לאחר מתן פסק הדין, נקבע כי: "מאחר שיש תיק הוצאה לפועל שלמה מולה מבקש לפרוס את החוב לשלושה חודשים שוים המועד הראשון 1 במאי 2016 מועד שני 1 ליוני 2016 מועד שלישי ואחרון 1 ליולי 2016. החוב יכלול את כל ההוצאות שהיו לשי פרי בגין בטיפול המשפטי בתיק, שישולמו בתוספת לחוב המקורי..." לא זו בלבד, אלא שמההסכם מיום 11.4.16 עולה כי בנגוד לטענת המבקש לפיה העסקה בוטלה "באשמת" הקונה, הרי שבמסגרת ההסכם מיום 11.4.16 המבקש הכיר בכך שהעסקה לא יצאה אל הפועל בגין היתנהלות המוכרת ואף התחייב לסייע בהגשת תביעה משפטית נגד המוכרת: "14. אילן פרי מתחייב להגיש תביעה משפטית בגין הפרת החוזה כנגד החברה שהייתה אמורה לספק את הזהב

...

באשר לגוף התביעה, נטען כי דינה להידחות שכן המשיב לא הוציא את מכתב האשראי ובנסיבות אלה, ככל שהעסקה בוטלה, הרי שבוטלה "באשמת" הקונה וממילא לא הוכח כי העסקה לא יצאה אל הפועל בגין התנהלות המוכרת.

מעבר לאמור, וזה העיקר, אף אם כטענת המבקש, לא צורפה קבלה אודות ביצוע התשלום בגין הוצאת מכתב האשראי ולא צורף "מכתב רשמי" אלא טיוטא (סעיף 9-10 לסיכומי המבקש), סבורני כי התנהלות המבקש בסמוך לאחר מתן פסק הדין איננה מתיישבת עם הטענות, אותן ראה להעלות קרוב לשנתיים לאחר המצאת פסק הדין לידיו ולאחר חתימת ההסכם מיום 11.4.16.

אוסיף, כי השיהוי הניכר שבין מועד החתימה על ההסכם מיום 11.4.16 לבין המועד בו ראה המבקש להעלות טענות ביחס לאותו הסכם – קרוב לשנתיים לאחר חתימתו ומבלי שהובא טעם ענייני ומפורט לשיהוי האמור, יש בו כדי לחזק המסקנה לפיה אין מדובר בטענות מבוססות שיש להן סיכויי הגנה טובים.

ממכלול הטעמים שפורטו לעיל, אני דוחה את הבקשה.

עוד מפנה המבקשת אל הוראות סעיף 71 לחוק, אשר דן בהפרה צפויה של ההסכם וטוענת, כי בהתאם להוראות הסעיף זכאית המבקשת להשעות את חיוביה שכן המשיבה הודיעה שאין בכוונתה למלא חלק מהותי מחיוביה - כפי שעשתה בפועל – במילים אחרות עותרת המבקשת להורות לבנק לאומי לישראל בע"מ (המשיבה 2) שלא לשלם את התמורה החוזית בגין שש המכולות שהגיעו ארצה וזאת חרף העובדה כי המשיבה 2 הוציאה מכתבי אשראי דוקומנטריים ביחס למכולות אלו.

ואחרון דברים, המבקשת מפנה להוראות סעיף 74 לחוק וטוענת, כי בגין הפרת החוזה היא זכאית לפיצויים בגין ההפסד לרבות הפסד הרווח שסבלה כתוצאה מהפרת החוזה על ידי המשיבה.

לסיום – אעיר כי מקובלת עלי ההפניה לרע"א 2705/97 - הגבס א' סיני (1989) בע"מ נגד OC REMROFKCOL EHT ואח' פ"ד נב (1) 10 שם נקבע בין היתר – כי על חברה אשר משווקת את מוצריה ברחבי העולם לצפות שביום מן הימים תיתבע לדין באחת מן הארצות שאליהן שווקה את מוצריה : "גם מבחינת הציפייה הסבירה של הצדדים, יש לערוך את הדיון בארץ. המשיבה היא חברה אמריקנית, המשווקת את מוצריה ברחבי העולם. לצד הרווח שיש בתפוצה הרחבה של מוצריה, עליה להביא בחשבון גם את אי-הנוחות האינטגרלית לנושא הסחר הבין-לאומי, כמו למשל את האפשרות שביום מן הימים, תיתבע לדין באחת מן הארצות שאליהן שווקו מוצריה". וכן אל דבריו של כבוד הנשיא שמגר בע"א 182/82 ג'ינג'ט בע"מ נ' ברקליס בנק אינטרנשיונאל לימיטד מלונדון ,לט (3) 785 (29.09.1985) בעמ' 792:"...כי מי שמבקש לעמוד בקשרים מסחריים עם גורמים ברחבי תבל, חייב להשלים עם האפשרות, שבאחד הימים ייתבע לדין באחת הארצות, אשר עמן הוא מבקש לסחור". לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה ומורה על המצאת כתב התביעה שכנגד אל מחוץ לתחום המדינה.

...

דיון והכרעה; על יסוד הנטען בבקשה נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

משוכה נוספת שעל המבקשת לעבור היא לשכנע, שבית המשפט בישראל הוא ה"פורום הנאות" לדון בתובענה, וזאת בהשוואה לפורום חלופי (הלכת אשבורן, פסקה 6) – בהקשר זה יצוין, כי הואיל ועסקינן בבקשה במעמד צד אחד – הרי על יסוד האמור בבקשה שוכנעתי כי מבחן 'מירב הזיקות' נוטה לקבלת הבקשה, שכן בענייננו אין חולק כי נזקה של המבקשת התגבש בישראל, הטובין נשוא ההתקשרות בין הצדדים נמצאים בישראל, התשלום בוצע באמצעות בנק במדינת ישראל ומקום מושבם של העדים הרלבנטיים הוא במדינת ישראל.

לסיום – אעיר כי מקובלת עלי ההפניה לרע"א 2705/97 - הגבס א' סיני (1989) בע"מ נגד OC REMROFKCOL EHT ואח' פ"ד נב (1) 10 שם נקבע בין היתר – כי על חברה אשר משווקת את מוצריה ברחבי העולם לצפות שביום מן הימים תיתבע לדין באחת מן הארצות שאליהן שווקה את מוצריה : "גם מבחינת הציפייה הסבירה של הצדדים, יש לערוך את הדיון בארץ. המשיבה היא חברה אמריקנית, המשווקת את מוצריה ברחבי העולם. לצד הרווח שיש בתפוצה הרחבה של מוצריה, עליה להביא בחשבון גם את אי-הנוחות האינטגרלית לנושא הסחר הבין-לאומי, כמו למשל את האפשרות שביום מן הימים, תיתבע לדין באחת מן הארצות שאליהן שווקו מוצריה". וכן אל דבריו של כבוד הנשיא שמגר בע"א 182/82 ג'ינג'ט בע"מ נ' ברקליס בנק אינטרנשיונל לימיטד מלונדון ,לט (3) 785 (29.09.1985) בעמ' 792:"...כי מי שמבקש לעמוד בקשרים מסחריים עם גורמים ברחבי תבל, חייב להשלים עם האפשרות, שבאחד הימים ייתבע לדין באחת הארצות, אשר עמן הוא מבקש לסחור". לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה ומורה על המצאת כתב התביעה שכנגד אל מחוץ לתחום המדינה.

לאור החלטתי מופנית המבקשת אל המחלקה לסיוע למדינות זרות בהנהלת בתי המשפט בטלפון: 02-6556847 פקס: 02-6556954 דואר אלקטרוני: foreign.countries@court.gov.il וזאת, לשם קבלת הסבר מפורט על הליך המצאת המסמכים למשיבה.

משעשה כן, הפר הבנק את חובתו החוזית כלפי החברה והערבים ואף התרשל כלפיהם ועל כן אין לחייב את חשבון החברה בשיקים אלו ומובן שאף לא אותו.

לטענתו של אוזן, תשלום זה בוצע על סמך אשראי דוקומנטרי שנפתח כשהציוד סופק בפועל לחברה.

5.4.3 טענת הזיוף האם ניתן לומר כי הבנק הפר את חובותיו החוזיות לקיים חוזה בתום לב או אף התרשל במילוי תפקידו משכיבד את השיקים שלגביהם טוען בן גיגי כי חתימתו עליהם זויפה? בן גיגי טען לזיוף חתימתו על פני 221 שיקים אשר חויבו בחשבון החברה בתקופה שבין 26.02.95 ועד נובמבר 95.

מתקשה אנכי להבין פשר דברים אלו ונדמה כי התנהגות ושתיקה זו מלמדת כי ידע על הפעילות בבנק והסכים לה. לא ארחיק לכת ואומר כי בן גיגי נתן הרשאתו לאדם אחר בחברה לחתום בשמו על השיקים, כפי שלכאורה נחזים הדברים, וכפי שעולה גם מדבריו של בן גיגי בחקירתו בבקשתו לרשות להגן (המ' 2689/97), לפיהם מודה הוא כי: "כעקרון אני ידעתי בהתקשרות טלפונית עם ניסים אסולין וגם בפגישות איתו על מצב החשבון בבנק...

...

אכן מומחה לכתב היד מר בצלאלי אישר בחוות דעתו כי קיימת סבירות גבוהה כי החתימה המופיעה על 9 השיקים שהוצגו בפניו אינן חתימותיו של בן גיגי ומקביעה זו מבקש בן גיגי להסיק מסקנה גורפת על כל 221 השיקים נשוא מוצג נ/9.

לפיכך, הגם התרשלות הלקוח לא מצא בית המשפט כי קיימת תשתית ליצירתו של השתק הלקוח מול הבנק-כשקביעה זו הינה במישור העובדתי גרידא.

לפיכך חייב הבנק לזכות את חשבון החברה בסך של 21,700 ש"ח. סוף דבר תביעת הבנק עובר להגשתה עמדה על סך של 182,795.34 ש"ח. מסכום זה יש להפחית סך של 21,700 ש"ח בצרוף ריבית בנקאית דביטורית מיום 12.9.95 ועד ליום הגשת התביעה.

העילות שצוינו בבקשת האישור הן כדלקמן: הפרת חוק הבנקאות וכלליו; הפרת סעיף 8(4) בחוק השליחות; עוולות לפי פקודת הנזיקין: הפרת חובה חקוקה, תרמית, גזל ורשלנות; הטעה לפי סעיף 3(6) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות שירות") והפרת חובת הגילוי לפי סעיף 26א(א) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992; עילות חוזיות: הפרת חוזה, הטעה לפי סעיף 15 בחוק החוזים (חלק כללי), וקיום חיובים חוזיים בחוסר תום לב; עשיית עושר ולא במשפט.

טענות המבקשת (לרבות סיכומי השלמה בעיניין אקטיויט ובעניין רונן) טענת סחר החוץ שירות מסוג סחר חוץ הוא שירות מיתקדם ומורכב (הכולל למשל הוצאת דוקומנטים, אשראי דוקומנטרי), ועבורו גובה הבנק עמלה בשיעור גבוה (פרק 7 לתעריפון שכותרתו סחר חוץ).

שתי ההעברות הראשונות הן הרלוואנטיות בעניינינו (שכן בהעברה השלישית אין חיוב לפי פרק 7 לתעריפון), ובגינן חייב הבנק את המבקשת בעמלת תשלום חשבון פתוח לפי סעיף 7.3.1 לתעריפון (הגבוהה מהעמלה לפי סעיף 5.4.1 לתעריפון העוסק בהעברת מט"ח "רגילה").

כמו כן, בעמדת הפיקוח על הבנקים שהוגשה בת"צ 42822-09-18 גוטמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ עליה הסתמכה המבקשת נקבע כי "תאגיד בנקאי רשאי לכלול בתוך עמלת הסוויפט, המופיעה בתעריפון לעסקים גדולים, גם את הוצאות הסוויפט...". המבקשת אינה יכולה גם להסתמך גם על מכתב המפקח מיום 16.2.22 המופנה למנהלי התאגידים הבנקאיים וחברות כרטיסי האשראי.

...

סוגיית תום הלב מהאמור בפרקים הקודמים עולה כי דינה של בקשת האישור להידחות.

כך, בבחירת המבקשת והגורמים הנוספים שהוגדרו על ידי המשיבים כ"קבוצת סמוחה" להגיש את תביעותיהם בבתי המשפט השונים, גם כשהתביעות עוסקות בנושאים דומים עד מאד, התנהלות פסולה המונעת ריכוז של הנושאים הנ"ל בבית משפט אחד, ובד"כ אצל מותב אחד; בפתיחת חשבונות בבנקים במטרה "לבדוק" את פעילות הבנקים, והצטרפות למערכות ייעודיות על מנת לבצע בהן פעילות שאינה אופיינית למערכות אלה, ואף עסקאות מלאכותיות, כפי שעלה מעדות מנהל המבקשת, דבר שהביא אף לקביעה כי לא קיימת קבוצה לעניין תביעה ייצוגית בטענת סחר החוץ; באי אזכור בבקשת האישור את דבר ההצטרפות של המבקשת למערכות הייעודיות הנ"ל; כך גם לגבי ההתארגנות עם מר סמוחה המעורב כמעט בכל התביעות שהוגשו על ידי המבקשת נגד בנקים, במין סוג של "מיזם". סיכום נוכח כלל האמור לעיל אני דוחה את בקשת האישור וכן את תביעתה האישית של המבקשת.

המבקשת תשלם לכל אחד מהמשיבים את הוצאות ההליך בסכום כולל של 30,000 ₪ (סה"כ 90,000 ₪).