באשר לטענת עוות הדין, קבע בית המשפט כי "פסק דינו של בית משפט לתעבורה בעכו בעיניין בדראן לעיל אינו יכול להצדיק, הוא כשלעצמו, בקשה להארכת מועד להשפט, תקופה משמעותית לאחר ביצוע העבירה, ולהפוך את פסק הדין בעיניין בדראן כתקדים מחייב או פסק דין היוצר בין המדינה ובין כל נאשם שהוא בעבירת תעבורה, שצולם בתצלום מצלמת א-3, השתק ומניעות מטעם המדינה." זאת, כך נקבע, בייחוד שעה שהמבקש 1 אינו כופר בעבירה המיוחסת לו בדו"ח ושעה שאינו מצביע על נימוק להשתהות הכבדה שבהגשת הבקשה.
...
המבקש ברע"פ 1771/19 (להלן: המבקש 1) הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט ד' מאזן) בעפ"ת 32572-02-19 מיום 1.3.2019, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש 1 על דחיית בקשתו להארכת מועד להישפט בגין עבירת תעבורה על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופטת ר' פרסון) בהמ"ש 3825-12-18.
המבקש ברע"פ 2375/19 (להלן: המבקש 2) הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) בעפ"ת 44013-12-18 מיום 20.3.2019, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש 2 על דחיית בקשתו לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו בגין עבירת תעבורה על ידי בית משפט השלום לתעבורה פתח תקוה (כב' השופטת ל' שלזינגר-שמאי) בתת"ע 12718-03-18.
המבקש 1 לא שילם את הקנס שבצד הדו"ח ולא הגיש בקשה להישפט במועד, וזאת לאחר שהדו"ח חזר אל השולח בציון "לא נדרש". בחלוף למעלה משנה ממועד ביצוע העבירה, עתר המבקש 1 לבית משפט השלום בבקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ), בטענה כי לא קיבל את הודעת תשלום הקנס המקורי, וכי לא ברור מאישור הדואר אם נשלחה אליו הודעה ביחס לדו"ח זה. עוד טען כי טרם הוכחה אמינות מערכת המצלמות מסוג א-3, ומשכך יש להיעתר לבקשתו להארכת מועד להישפט כדי למנוע עיוות דין בעניינו.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשות על נספחיהן ובתגובת המשיבה להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות.
אף לא שוכנעתי כי נגרם למבקשים עיוות דין או אי-צדק חמור המצדיק התערבות ב"גלגול שלישי".
הבקשות נדחות אפוא.