בקשה לא לקיים שימוע לעובדים עד להכרעה בהליך העיקרי

מכל מקום, נוכח הסכמת הצדדים לדיון בבקשת רשות העירעור בהתאם לתקנה 82 לתקנות אין לנו צורך להדרש לעניין זה. לאור האמור, המבקש יכונה להלן "המערער". רקע: המערער, כבאי מבצעי, הגיש בקשה לסעד זמני במסגרתה עתר למתן צו מניעה זמני האוסר על ניודו או העברתו לתפקיד אחר ולפגוע בשכרו עד להכרעה בהליך העקרי.

ביום 22.11.2021, לאחר מתן פסק הדין השני, הגישה המדינה בקשה נוספת לסילוק על הסף וזאת בשלוש עילות – אי הגשת תביעה עיקרית; אי מיצוי הליכים והיות הבקשה מוקדמת, נוכח העובדה שהבקשה הוגשה עוד לפני זמונו של המערער לשימוע וטרם קבלת כל החלטה בעיניינו; פסק הדין הראשון ופסק הדין השני מהוים מעשה בית דין, שכן ניתנה בהן הכרעה באותן טענות שמעלה המערער בבקשתו.

עוד נטען בבקשה כי פסקי הדין בהליכים הקבוציים "אינם מחייבים את המבקש כפרט, הואיל וניתנו במישור קבוצי בלבד. אין לשלול את זכותו הפרטנית של המבקש כעובד וכאזרח לעתור לערכאות ולהביא את עניינו האישי, על נסיבותיו הפרטניות בפני בית הדין לעבודה הנכבד.. ישנם שיקולים פרטניים שיש לשקול לגבי המבקש, לרבות מצבו האישי והמשפחתי". בהחלטת בית הדין האיזורי מיום 12.12.2021 קבע בית הדין האיזורי כי אין בבקשה המתוקנת שוני מהאמור בהליכים הקבוציים בבית הדין האיזורי ולאחריו בבית הדין הארצי בעניינים מושא הבקשה לסעד זמני, ובהמשך לכך קבע כי "הבקשה לתיקון ההליך הזמני נדחית" (סעיף 8 להחלטה) וכן "הבקשה המקורית לסעד זמני נדחית" (סעיף 9 להחלטה).

גם במסגרת הליכים אלה המדינה הגישה בקשות לסילוק על הסף מהטעמים של מעשה בית דין/אי מיצוי הליכים, ורוב ההליכים סולקו על הסף ללא דיון; קיים צורך והכרח להבהיר למערער ולהסתדרות המייצגת את המערער, כי במסגרת הליך תובענה חדש המערער לא יוכל להעלות כל טענה או לבקש כל סעד אשר הועלו והוכרעו במסגרת ההליכים הקבוציים, שכן הכרעות חלוטות שניתנו בהליכים הקבוציים באותה סוגיה ממש מחייבות את המערער ואת יתר עובדי רשות הכבאות; ההבהרה חיונית כדי למנוע המשך היתדיינות עם המערער (וההסתדרות המייצגת אותו) בסוגיה שכבר נדונה והוכרעה בהליכים הקבוציים, וכדי למנוע עומס נוסף על המדינה ובתי הדין האיזוריים שהוצפו בהליכי פרט.

...

הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק אנו קובעים כמפורט להלן.

מקובלת עלינו טענתה העקרונית של המדינה כי המערער אינו יכול להעלות בתביעה ובבקשה לסעד זמני עניינים שהוכרעו בהליכים הקיבוציים, ואין לקבל את הטענה בבקשה המתוקנת לסעד זמני.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת במובן זה שבסעיפים 8 ו- 9 להחלטה במקום המילה "נדחית" תבוא המילה "נמחקת". מעבר לכך, מובהר כי המערער אינו יכול להעלות בתביעתו ובבקשתו עניינים שהוכרעו בהליכים הקיבוציים.

במסגרת התביעה מבקשת המבקשת, בין היתר, כי בית המשפט יורה למשיבות להסיר את החסימה, להסביר מדוע הוטלה החסימה, לקיים שימוע למבקשת בטרם יחסמו שוב את חשבונה, ולפצות את המבקשת בסכום של 500,000 ₪.

המבקשת טוענת כי היא פעילה פוליטית, וכי "לא ניתן להיתנער מהרושם שנוצר לפיו המקור לחסימת חשבון התובעת נעוץ בעצם דעותיה הימניות ו/או דיעות בן זוגה ח"כ בן גביר; ובעצם כך החסימה התבצעה על פי אפליה אסורה על רקע השקפותיה ו/או השתייכותה הפוליטית ומהוה תיוג פסול" (סעיף 8 לכתב התביעה).

בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המבקשת בקשה לסעד זמני שיורה למשיבות להמנע מחסימת חשבונה עד להכרעה בהליך העקרי.

אכן, המבקשת הראתה שקיים קשר בין פייסבוק לבין ווטספ, במובן זה שמדובר בשתי חברות השייכות לאותו אשכול חברות, אלא שבכך אין די, שכן המבקשת לא הראתה כי פייסבוק פועלת בשם או עבור ווטספ בישראל, באופן המצדיק לראות בה "נציג" של ווטספ.

...

יישומם של הכללים האמורים לעיל מביא למסקנה כי אין לראות בפייסבוק "נציג" בישראל מטעם וואטסאפ.

במצב דברים זה, ולאחר שלא שוכנעתי כי פייסבוק ו-וואטסאפ חד הם, הרי שאין מקום ליתן צו זמני כמבוקש ולפיכך הבקשה נדחית.

לנוכח החלטתי זו פוקע גם הצו הארעי שניתן.

משכך, טענו המבקשים כי הם מהוים עובדים חרף ההסכם עליו חתמו בשנת 2002, וכי הודעת המשיבה על יציאה לבל"מ באשר למחלקת הפחחות מחודש נובמבר 2021 מהוה, דה-פאקטו, פיטורים ללא כל התראה, ללא עריכת שימוע ובנגוד לדין.

זאת ועוד, הסעד הזמני הנוסף לו עתרו המבקשים, שעניינו השארת מעמדם כשל עובדים בתקופה שעד למתן ההכרעה בהליך העקרי הנו סעד מוקדם, שהרי הסטאטוס לו טוענים המבקשים כעובדי המשיבה נסמך בשלב זה אך על טענותיהם ומהוה למעשה "צו עשה דה פאקטו המשנה סטאטוס מיחסי נותן שירותים – מזמין ליחסי עובד – מעסיק, וכופה את יחסי העבודה הלכאוריים על המשיבה עד תום ההליך העקרי. זאת, בשונה משמירת מצב קיים כנטען על ידי המבקשים בסע' 3 ו- 5ג לסיכומי התשובה – השארת המצב הקיים על כנו. ובמילים אחרות לכפות על המשיבה המשך יחסי קבלן –מזמין. ברי כי מתן סעד בשתי הסיטואציות בלתי אפשרי". לעניין סכויי התביעה הלכאוריים בעיניין מעמדם של המבקשים ציין בית הדין האיזורי כי קשה להעריכם בשלב זה, וכי מהראיות והעדויות שנשמעו לפניו מתקבלת תמונה של יחסי מזמין – קבלן שירותים.

אין כל ספק שהתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה והסתמכותו של בית הדין האיזורי על העובדה שהמבקשים חתמו על הסכמים לעניין מעמדם אינה הולמת את הפסיקה לפיה משפט העבודה מגן על העובד אף מעצמו, בין היתר, במשקל שיש ליתן (או לא ליתן) לחוזים עליהם הוא חותם במסגרתם הוא נידרש לוותר על זכויותיו; מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשים, שהרי כפיית המשך עבודתם של המבקשים לא גורמת נזק למשיבה (שהרי היא ממשיכה את המצב הקיים כעת).

...

מכאן החלטה זו. דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה וחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

אין בידי לקבל טענה זו. בית הדין קבע למעשה כי המבקשים לא עמדו, בשלב זה, ברף הנדרש להוכחת זכות לכאורית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

זכות הטיעון המבקשת טענה בבקשתה כי נפל פגם בכך שלא קויים לה שימוע.

נפנה לכך שהמועצה לא הוכיחה, אף לא לכאורה, כי קיים אשם כלשהוא בהתנהלות המבקשת בכל הנוגע לאי-פניית המועצה לועדה – ולמעשה אף לא התיימרה לטעון כך. נהפוך הוא, מדברי היועמ"ש בפרוטוקול "השימוע", עולה כי הוא רואה אשם, רק בהתנהלות מזכיר המועצה, אשר לדברי היועמ"ש "התעסק" בעינייני קרובי משפחתו, ולא דיווח על כך. מסקנה דומה עולה, מהצהרות המבקשת בהליך לפנינו, לפיהן איש לא אמר לה שקיימת בעיה בהעסקתה בשל קירבתה המשפחתית האמורה.

נוכח מסקנתנו זו, בשלב זה אין צורך שנדרש לטענות אחרות של המבקשת, כגון טענתה בדבר פיטורים פוליטיים, או בעיניין הסכמת ועד העובדים לפיטורים, או בעיניין הרכב ועדת הפיטורים – אלו יוכרעו, במידת הצורך, במסגרת ההליך העקרי.

לאור כל האמור לעיל, הבקשת מתקבלת, כך שאנו מורים כי החלטת המשיבה מיום 29/05/2022, בדבר פיטורי המבקשת, לא תכנס לתוקף עד להכרעה בהליך העקרי.

...

לסיכום די באמור לעיל, כדי לקבוע כי המבקשת הוכיחה קיומן של עילות תביעה לכאורה וכי סיכויי תביעתה טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

משכך, יש לקבל את הבקשה לסעד זמני, ולמנוע את פיטוריה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשת מתקבלת, כך שאנו מורים כי החלטת המשיבה מיום 29/05/2022, בדבר פיטורי המבקשת, לא תכנס לתוקף עד להכרעה בהליך העיקרי.

מונחת לפנינו בקשת המבקש למנוע מהמשיבה, מועצה מקומית כפר מנדא (להלן – המועצה) לערוך לו שימוע טרם קבלת החלטה בדבר השעיה מכח סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 (להלן – חוק המשמעת) עד להכרעה בהליך העקרי וזאת על יסוד טענותיו בדבר תוצאה ידועה של השימוע על רקע רדיפה פוליטית מצדו של ראש המועצה.

ביום 19.5.2022 הגיש המבקש בקשה דחופה לסעדים זמניים במעמד צד אחד (פ"ה 43375-05-22) במסגרתה ביקש למנוע את קיום השימוע עד להכרעה בתביעה העיקרית.

המבקש סירב להתייצב לחקירה בטענה כי פעולות החקירה אינן יכולות להתבצע על ידי התובע המשמעתי וכי במכתב הזימון לחקירה לא פורטו החשדות המשמעתיים התלויים ועומדים כנגד המבקש ולא הובהרה זו הזכות להיוועץ עם עו"ד מטעמו[footnoteRef:14].

כך גם, בבר"ע 14142-10-15 יהודית פסטרנק נ' קרן קיימת לישראל בע"מ (ניתן ביום 11.5.2015) להלן –ענין פסטרנק) הועלו טענות לפיהן המבקשת שם זכאית להגנה מכח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז – 1997 (להלן - חוק הגנה על עובדים) ועל כן ככל שחוק הגנה על עובדים חל עליה היא זכאית להגנה מכוחו גם בנוגע לעצם קיומו של הליך השימוע, ולכן היה על בית הדין לידון בטענותיה בקשר לחוק זה כבר בשלב הראשון טרם עריכת השימוע.

...

מונחת לפנינו בקשת המבקש למנוע מהמשיבה, מועצה מקומית כפר מנדא (להלן – המועצה) לערוך לו שימוע טרם קבלת החלטה בדבר השעיה מכח סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 (להלן – חוק המשמעת) עד להכרעה בהליך העיקרי וזאת על יסוד טענותיו בדבר תוצאה ידועה של השימוע על רקע רדיפה פוליטית מצידו של ראש המועצה.

עוד מקובלת עלינו הטענה כי בשלב הראשון המקום להעלאת כל טענות המבקש כנגד נכונות הטענות והחשדות נגדו כמפורט בתובענה המשמעתית ו/או העדר הצדקה להשעיה הוא בפני עורך השימוע במהלך השימוע, כאשר ממילא כל החלטה שתתקבל במסגרת השימוע ו/או לאחריו נתונה לביקורת בית הדין.

עוד נציין כי לנוכח העובדה שסמכות ההשעיה מסורה לראש המועצה על פי החוק, לא מצאנו כי יש מקום להורות על קיום השימוע בפני גורם אחר.

] סוף דבר על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 26.8.22 מבוטל.