בית המשפט המחוזי בחיפה
פש"ר 40062-05-14 דוק שירותי מטבע ופיננסים בע"מ נ' ח'ורי ואח'
תיק חצוני: מספר תיק חצוני
בקשה מס' 82
בפני
כב' השופט שמואל מנדלבום
בעיניין:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"
בעיניין:
ח'ורי דאוד, ת"ז 023246721
להלן: "החייב"
ובעניין:
הכונס הרישמי מחוז חיפה
להלן: "הכונ"ר"
ובעניין:
עו"ד מוטי בן ארצי
להלן: "הנאמן"
ובעניין: עזמי נשאשיבי להלן: "המשיב"
החלטה
ב"כ הנושים הוסיף עוד כי בהודעת החייב שניתנה ביום 25.10.16 בתיק בית המשפט שבו היתנהלה תביעת הנושים כנגד החייב , הודיע החייב כי ניתן בעיניינו צו כנוס משנת 2014 אך לא הודיע על הכרזתו פושט רגל כבר בינואר 2016 ולטענת ב"כ הנושים מדובר בהטעית בא כוחם הקודם של הנושים.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את החלטת הנאמן ועיינתי בטענות הצדדים,ולא בלי לבטים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העירעור להידחות,ואין להתערב בהחלטת הנאמן לאשר את בקשת הנושים להארכת מועד להגשת תביעת החוב.
לגופו של עניין עסקינן במקרה זה בעירעור על הכרעת בעל תפקיד להאריך את המועד להגשת תביעת חוב, וכפי שנקבע לא אחת בפסיקה, סמכותו של בית המשפט להתערב בהחלטותיו של בעל תפקיד הנה מצומצמת, והיא צריכה להיות שמורה רק במקרים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה [ראו ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (27.12.10) וכן עש"א 33885-10-17 יעקב ישראל נ' בנק מזרחי טפחות ואח'(26.12.17, פיסקה 2).
...
עוד טוען ב"כ הנושים כי החלטתי ביום 9.10.18 להורות על צירוף הנושים הנוספים אינה מתקנת את הערעור שהוגש מלכתחילה בלי צירוף אותם נושים וזאת בשל חלוף המועד להגשת הערעור על החלטת הנאמן ביחס לנושים הנוספים ומדובר איפוא בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד שיש להורות על ביטולה.
להלן אנמק מסקנתי זו;
תחילה אציין כי אני דוחה מכל וכל טענות ב"כ הנושים בדבר הפגם שנפל בהודעת הערעור באי צירוף יתר הנושים לערעור מלכתחילה וכי משלא צורפו אותם נושים כמשיבים לערעור במועד שנקבע בדין להגשת ערעור על החלטת בעל תפקיד, החלטת הנאמן לקבל את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב הפכה לחלוטה ביחס לאותם נושים;
בענין זה מקובלת עלי טענת ב"כ החייב לפיה עיון בתביעת החוב שהוגשה מעלה כי רק המשיב צויין בטופס תביעת החוב כנושה, ורק המשיב הצהיר כי החייב חייב לו את סכום התביעה , ובנסיבות אלו ניתן אף לטעון כי הנושים הנוספים לא הגישו תביעת חוב כלל, וממילא דין טענותיהם להדחות על הסף.
אין חולק כי במקרה דנן ,הוכח כי הנושים ידעו בפועל על צו הכינוס כבר בחודש אוקטובר 2016 ,מועד בו הוגשה בקשת החייב לעיכוב הליכים בתביעה שניהלו הנושים כנגדו (תיק 47517-09-16 בבית משפט השלום בחיפה) , שבעקבותיה הגישו הנושים הודעה ביום 2.11.2016 ,ובה אישרו כי לאור הוראות צו הכינוס , אין מנוס מעיכוב הליכים בתיק , וכן התחיבו כי "התובעים יפעלו כנגד הנתבע 2 (החייב ש.מ), במסגרתו של הליך הפש"ר באמצעות הגשת תביעת חוב בצירוף בקשה להארכת מועד".
לפיכך היה על הנושים, להגיש את תביעת החוב, לכל המאוחר, בחודש מאי 2017.
בנוסף,יש לבחון את שאלת השפעת האישור הניתן לנושים להגיש תביעת חוב על יתר הנושים, ובענין זה אינני מקבל את טענת ב"כ החייב לפיה במועד החלטת הנאמן כבר התגבש הסדר עם הנאמן , וכי באם ינתן לנושים האישור להגיש תביעת חוב יהיה בכך כדי לפגוע באינטרס החייב והנושים .
סיכומו של דבר , במקרה שלפנינו קיימים שיקולים כבדי משקל התומכים בטענות שני הצדדים,כאשר בצד מחדלם המהותי של הנושים , ניצבים מחדליו של החייב, והעדר השפעה מעשית של אישור תביעת החוב , ובנסיבות שכאלו שבהן ניתן לקבל גם החלטה בדבר אישור החלטת הנאמן וגם החלטה בדבר ביטולה, מנימוקים שיש בהם ממש, , לא ניתן לטעון כי החלטת הנאמן הינה בלתי סבירה באופן המצדיק את התערבות בית המשפט , וזאת לאור הכלל בדבר סמכות הביקורת המצומצמת של בית המשפט על החלטות הנאמן.
לפיכך אני מורה על דחיית הערעור , וניתנת בזאת הארכת מועד לנושים להגשת תביעת החוב .