בקשה חמישית לדחיית מועד דיון בערעור פלילי

בתגובתה לתשובת חברת אזולאי, טענה ביטלמן כי בנגוד לנטען על ידי אזולאי, החלטת בית המשפט קמא מיום 2.11.2021 לא דחתה בפעם החמישית את בקשת ביטלמן לעיון בהסכם הפירוד, אלא זו הייתה הפעם הראשונה שבקשה זו נדחתה, ומשכך לא נפל כל שהוי בהגשת בקשת רשות העירעור.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובתגובות לה, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש מקום לידון בבקשת רשות העירעור שלפניי כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

חובת סודיות מסוג זה חלה עד לנקודת הזמן שבה נידרשת הגשת ראיה על פי דין, ובאותה נקודת זמן הדין מבטל את חובת הסודות (ראו: רע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ, פ"ד סג(3) 88, 107 (18.11.2009) (להלן: עניין יוחנן); עע"מ 5089/16 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' בנק ישראל, פסקה 8 (30.5.2018); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים: הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 408 (2021)).

חברת אזולאי תעביר את הסכם הפירוד לעיונה של ביטלמן ויתר הנתבעים בתוך 72 שעות ממועד מתן החלטה זו. חברת אזולאי תישא בהוצאותיה של ביטלמן בסך 12,000 ש"ח, ובהוצאות כל אחת מהמשיבות הפורמליות שהגיבו לבקשת רשות העירעור (המשיבה הפורמלית 2, המשיבים הפורמליים 3 ו- 4, והמשיבים הפורמליים 5 ו-6 בסכום של 2,000 ש"ח לטובת כל אחד (סה"כ 6,000 ש"ח לטובת המשיבים הפורמליים).

...

סבורני כי המקרה דנן אכן נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

קביעה זו מקובלת עלי (ולמעשה, ביטלמן כלל לא ביקשה להשיג עליה לפניי), ואולם, משהגיע בית המשפט למסקנה זו, הרי שבהתחשב באמור לעיל, היה מקום שיורה לחברת אזולאי למסור את הסכם הפירוד לעיונה של ביטלמן (וראו לעניין זה: יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 432-431 (2015), שם הובעה העמדה כי במקרה הרגיל, וכאשר הסעד של מחיקת כתב טענות הוא דרסטי יתר על המידה, הסעד הראוי בגין הפרת החובה לצירוף מסמכים הנדרשים על פי דין לכתב טענות שהוגש, הוא מתן צו לעיון באותם המסמכים תוך הטלת הוצאות כבדות על בעל הדין שלא צרפם, כן השוו: רע"א 8278/08 מדינת ישראל - משטרת ישראל נ' לסרי, פסקה 6 (30.11.2008)).

סוף דבר: הערעור מתקבל איפוא.

אלו עקרי ההחלטה: הבקשה לביטול הדיונים בשל הטיול לחו"ל שלראשונה נטען כי תוכנן "לפני כשנה" נדחתה מהטעם שבדיון מיום 2.10.2022 נקבע על דעת באי-כוח הצדדים כי ישיבות ההוכחות יתקיימו בימי חמישי החל מחודש דצמבר ולמחרת, ביום 3.10.2022, ניתנה החלטה מפורטת הקובעת את מועדי הדיונים.

ההחלטה החמישית: תחילה נקבע כי על הנאשם להכנס אל אולם בית המשפט ולאחר מכן נדחו שתי הבקשות, בקשת הפסלות והבקשה לשיחרור מייצוג, כלהלן: "סעיף 77א(א) [בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984] קובע כי 'שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט'. על כך מוסיף סעיף 77א(ב) 'נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שייתן כל החלטה אחרת'. סעיף 147(א) בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי) קובע כי 'בעל דין שבדעתו לערער על החלטת שופט לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט יודיע על כך לבית המשפט, ומשהודיע יופסק המשפט ולא יימשך עד להחלטה בעירעור, זולת אם החליט השופט... מנימוקים שיירשמו שיש להמשיך במשפט'.

...

הבקשה נדחית.

לנוכח כל האמור, נקבע בזה כלהלן.

בקשת הפסלות נדחית.

בשנת 2016 ניפתחה כנגד המערער חקירה פלילית בחשד לרישום פרטים כוזבים בקשר לבני זוג שביקשו להגיש בקשות לנישואים דרך ארגון "צוהר". המערער רשם לגבי המבקשים פרטים כוזבים כגון, ממזרים, מאומצים או נישואים אזרחיים.

המערער הגיש סיכומי תשובה לסיכומי המדינה והמועצה, ובשים לב למועד בו הוגשו סיכומי המדינה החלטנו לקבלם על אף שחרגו מהקף 3 העמודים שנקצב להם בהחלטת הרשמת מיום 5.6.2023.

נקדים ונציין כי ערכאת העירעור אינה נוהגת לשמוע עדויות, ולכן הבקשה לשמיעת עדים בעירעור נדחית על הסף מטעם זה. אשר לבקשה להחזרת התיק לבית הדין האיזורי החלטנו לאחר שבחנו את טענות הצדדים לדחות בקשה זו ואלה נימוקינו: לטעמינו, נקודת המוצא היא כי "להסכמות דיוניות ערך דיוני רב, ולכן נקודת המוצא היא שיש לכבדן, ולא לאפשר על נקלה את פרימתן... לצד זאת נפסק כי אם מובא טעם מבורר וראוי, השוקל כנגד הערך המצוי בבסיסן של הסכמות דיוניות, רשאי בית המשפט להתיר לצד להשתחרר מהסכמתו" (עב"ל (ארצי) 47067-12-19‏ ‏ פלוני - המוסד לביטוח לאומי‏ (7.7.20), וההפניות שם)(להלן: ענין פלוני).

משכך, איננו מוצאים המצדיק החזרת התיק לבית הדין האיזורי לשם ניהול פרשת הראיות בהקשר זה. חמישית, הבקשה הוגשה בשיהוי רק לאחר תום הדיון בעירעור, ומבלי שחל שינוי חצוני בנסיבות (כגון, גילוי ראיה חדשה), וגם לנתון זה משקל.

...

לאור כל האמור לעיל, מבחינה משפטית לצורך סיום תקופת ההשעיה נדרשה החלטה פוזיטיבית של הנציב בדבר סיום ההשעיה, ומשזו לא ניתנה לא תמה תקופת ההשעיה, כאמור בסעיף 10(5) לחוק הגמלאות.

סוף דבר – הערעור נדחה, והמערער יישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 7,500 ₪.

בהתחשב בכך שהמשיבה 2 אפשרה למערער לחזור לעבודה טרם תום תקופת ההשעיה לא מצאנו לפסוק הוצאות לזכותה.

עוד באותו היום הגיש המערער בקשה חמישית לביטול כתב האישום נגדו בטענת זוטי דברים.

בא כוחו של המערער ביקש להורות בנסיבות אלו על דחיית הדיון, אך בקשה זו נדחתה.

בהמשך, הודיעה המשיבה כי עד תביעה נוסף לא יוכל להגיע, ובית המשפט הורה כי דיון ההוכחות יתקיים במועדו.

טענתו העיקרית של המערער היא כי החלטות שנתן בית המשפט לאורך ההליך הפלילי ובכלל זאת בבקשותיו לביטול כתב האישום נגדו, מלמדות כי דעתו ננעלה.

...

לטענתו, החלטותיו השיפוטיות של המותב – ובכלל זאת בבקשותיו לביטול כתב האישום ובבקשתו לדחות את דיון ההוכחות – מוליכות למסקנה שעל המותב לפסול את עצמו.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה אפוא.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ה' אבו שחאדה) בת"פ 63504-11-18 מיום 13.3.2024, אשר לא נעתר לבקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות הקבוע ליום 31.3.2024, באופן שלטענת המערער מנע מסניגורו להתכונן לדיון וליתר דיוני ההוכחות הקבועים בתיק ובשל כך אף הודיע לבית המשפט כי הוא אינו מייצג עוד את המערער.

לעניין זה הפנה בית המשפט העליון לדבריו של חברי, השופט ד"ר גיא שני במאמריו - "רשות לערער על בקשת הרשות לערעור (ב'גילגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית העירעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71 (2006), היפים גם לענייננו: "[...] דוקא במשפט הפלילי ניתן למנות טעמים חשובים להכרה באפשרות להשיג על החלטות-ביניים. החלטות כאלה, המתקבלות במהלך משפט פלילי, עשויות להיות בעלות השפעה רבה על זכויות הנאשם, על תוצאת המשפט ועל אופן נהולו. במהלך משפט פלילי מתקבלות החלטות-ביניים הן בתחום הענייני (למשל החלטה לגבי טענה מקדמית או טענה שאין להשיב לאשמה) הן בתחום סדרי-הדין (למשל החלטה בדבר סדרי הזמנתם וחקירתם של עדים ובדבר מועדים לשמיעת המשפט) והן בתחום דיני הראיות (למשל החלטה בשאלת קבילותה של ראיה או בדבר כשרותו של עד). ברי שהחלטות כאלה עלולות לפגוע בזכויות-יסוד של נאשם – פעמים אף לגרום לו עוות-דין, והכל בדיני נפשות. הן עלולות גם לפגוע בתביעה, המייצגת את האנטרס הצבורי, ואף להביא לידי כך שבסופו של דבר תאלץ ערכאת העירעור להורות על זיכויו של אדם ועל שיחרורו לחופשי אך בשל פגם בניהול המשפט בערכאה המבררת. והינה, למרות כל אלה ואף שבפועל משפטים פליליים נמשכים כאמור על-פני תקופות זמן ארוכות, הדין בעיניין זה מושרש ומקובל, והוא מונע עיכובים והשהיות נוספים בבירורם של משפטים פליליים" (שם, בעמ' 120).

חמישית, לאור ביטול מועד ההוכחות ליום 14.3.24, המזכירות תנפיק הזמנות חדשות עבור העדים שהוזמנו מטעם הנאשם וכבר הופקד שכרם בקופת בית המשפט, למועד ההוכחות הנדחה ביום 31.3.24.

...

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ה' אבו שחאדה) בת"פ 63504-11-18 מיום 13.3.2024, אשר לא נעתר לבקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות הקבוע ליום 31.3.2024, באופן שלטענת המערער מנע מסנגורו להתכונן לדיון וליתר דיוני ההוכחות הקבועים בתיק ובשל כך אף הודיע לבית המשפט כי הוא אינו מייצג עוד את המערער.

לעניין זה הפנה בית המשפט העליון לדבריו של חברי, השופט ד"ר גיא שני במאמרו - "רשות לערער על בקשת הרשות לערעור (ב'גלגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71 (2006), היפים גם לענייננו: "[...] דווקא במשפט הפלילי ניתן למנות טעמים חשובים להכרה באפשרות להשיג על החלטות-ביניים. החלטות כאלה, המתקבלות במהלך משפט פלילי, עשויות להיות בעלות השפעה רבה על זכויות הנאשם, על תוצאת המשפט ועל אופן ניהולו. במהלך משפט פלילי מתקבלות החלטות-ביניים הן בתחום הענייני (למשל החלטה לגבי טענה מקדמית או טענה שאין להשיב לאשמה) הן בתחום סדרי-הדין (למשל החלטה בדבר סדרי הזמנתם וחקירתם של עדים ובדבר מועדים לשמיעת המשפט) והן בתחום דיני הראיות (למשל החלטה בשאלת קבילותה של ראיה או בדבר כשרותו של עד). ברי שהחלטות כאלה עלולות לפגוע בזכויות-יסוד של נאשם – פעמים אף לגרום לו עיוות-דין, והכל בדיני נפשות. הן עלולות גם לפגוע בתביעה, המייצגת את האינטרס הציבורי, ואף להביא לידי כך שבסופו של דבר תיאלץ ערכאת הערעור להורות על זיכויו של אדם ועל שחרורו לחופשי אך בשל פגם בניהול המשפט בערכאה המבררת. והנה, למרות כל אלה ואף שבפועל משפטים פליליים נמשכים כאמור על-פני תקופות זמן ארוכות, הדין בעניין זה מושרש ומקובל, והוא מונע עיכובים והשהיות נוספים בבירורם של משפטים פליליים" (שם, בעמ' 120).

אשר על כן, ובהעדר סמכות לערער על ההחלטה שהתקבלה, מצאתי כי דין הערעור להימחק, זאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.