בהחלטה מיום 30.5.2021, דחה בית המשפט קמא את הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, תוך שנקבע, בין היתר, כי המסירה במען המבקשת "הנקוב בתיק היא מסירה במען התאגיד אשר בוצעה כדין". המשיך בית המשפט קמא וקבע, כי המבקשת בחרה שלא למסור כל גרסת הגנה מטעמה, ולא ביקשה כסעד חלופי, את ביטול פסק הדין מחמת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט.
ואכן, עיון בהסכם התמ"א, מעלה כי כלולה בו הסכמה מעין זו. ראו סעיף 10.9.1, לפיו, "בגין איחור כאמור של עד 8 חודשים ישולם פיצוי חודשי קבוע בסך של 4,000 ₪ או חלקו היחסי לכל חלק ממנו. הצדדים מצהירים ומאשרים בזאת כי לאור בדיקותיהם, סכום הפצוי החודשי מהוה סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה".
לא זו אף זו, טענות המבקשת מושתתות על הסכמים שנערכו בין צדדים שונים וכן על ראיות נוספות.
...
ביטול פסק הדין מחובת הצדק - בענייננו, קבע בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 30.5.2021, כי כתב התביעה הומצא למבקשת כדין, ועל כן דין הטענה לביטול מחמת חובת הצדק, להידחות.
זאת ועוד, כבר נפסק כהלכה, כי כשבידי מבקש הביטול להצביע על סיכויי הצלחה בהליך, ייטה בית המשפט ככלל להיעתר לבקשתו, תוך ריפוי הנזק שנגרם לצד השני להליך, באמצעות פסיקת הוצאות (ראו עניין אברג'ל והאסמכתאות המאוזכרות שם).
סוף דבר
מן השיקולים דלעיל מצאתי לקבל את הערעור, ולהחזיר את התיק אל בית המשפט קמא אשר יקבע סד זמנים להגשת כתב הגנה מאת המבקשת, וימשיך בניהול ההליך כראות עיניו.
