בקשה חוזרת למינוי מומחה מטעם בית המשפט בשל ממצאים חדשים

כעת בפני בקשתו החוזרת של התובע למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הכאב.

הנתבעת מיתנגדת לבקשה בטענה כי לא הוגש חומר חדש שלא היה בעת ההחלטה לדחיית הבקשה למינוי מומחה בתחום הכאב, ובחוות הדעת ישנה כבר היתייחסות לפגיעה העצבית, ובתשובת המומחה לשאלות ההבהרה יש הסתייגות ולא המלצה ולכן אין בכך להיות ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הכאב.

המומחה יבדוק את התובע וייקבע ממצאים לגבי המצב הרפואי לרבות בסוגיות הבאות: האם התובע סובל מנכות צמיתה? אם כן – מה שיעורה ומהן הסיבות לנכות? האם קיימות נכויות זמניות? אם כן, לאיזו תקופה? האם קיימות מיגבלות תפקודיות? אילו ומה השפעתן? האם צפוי שיפור או החמרה במצב בעתיד? מה הטיפולים הרפואיים והתרופתיים הצפויים בעתיד? לרבות סוגי הטיפולים ועלותם.

...

משעיינתי בטענות הצדדים, בחוות הדעת הנ"ל ובמסמכים בתיק אני סבור שיש לקבל את הבקשה.

ברע 3866-12-21 המבקש הגיש בר"ע על החלטת בית משפט קמא מיום 26.10.21 ובהחלטתי מיום 8.12.21 דחיתי את הבקשה, ואולם הוספתי וציינתי כי המבקש רשאי לעתור בבקשה נוספת למינוי מומחה בתחום הנורולוגי ככל שהוא סבור שיש בידו תעוד חדש שיש בו להעיד על החמרה במצבו.

תמצית טענות המבקש שגה בית המשפט בכך שלא הורה על מינוי מומחה בתחום הנורולוגי ואף השית הוצאות על המבקש, וזאת בהתייחס לכך שבדיקת ה EMG מיום 15.2.21 הדגימה לראשונה – "תמונה נוירופיזיולוגית המתאימה לפגיעה וודאית שורשית 5C – 7C משמאל" ובדיקה נוספת מיום 15.2.22 חזרה על מימצאי קודמתה והדגימה בנוסף כליאת עצבים פריפרית באיזורי המרפק והתעלה הקארפלית.

המבקש מבקש רשות ערעור על החלטתו האחרונה של בית משפט קמא מיום 1.6.22 אך מדובר למעשה בהחלטה שניתנה בעקבות בקשות זהות חוזרות ונישנות לגביהן ניתנו החלטות הדוחות אותן, כאשר המועד להגשת בקשת רשות ערעור בעיניינן חלף ועבר, וכבר מטעם זה יש לדחות הבקשה הנוכחית, שכן המבקש אינו יכול להאריך את המועדים להגשת בקשות רשות העירעור בדרך מלאכותית ע"י הגשת בקשות חוזרות וממוחזרות.

...

מעת שכך, ואחר שמצאנו כי עסקינן במסמך פסול שיש להוציאו מהבקשה, הרי שלפנינו למעשה בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה כבר בחודש אפריל, וכידוע אין בבקשה לעיון חוזר בכדי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור (וראו לעניין זה - רעא (מרכז) 32394-03-16 - הכשרת הישוב ביטוחים בעמ נ' י צ, (2016); רעא 7614/15 - מייק ואן קול נ' מדינת ישראל,(2015); בש"א 3430/13 אלבז נ' מיטל (2013) בש"א 3731/14 דדון נ' כונס הנכסים הרשמי (2014); בעמ 7684/15 - פלוני נ' פלוני (2016) ורבים אחרים).

יתר כל כן בדברי ההסבר לתקנות הנזכרות צוין, בין השאר – "בתקנה זו (תקנה 151 – ה.ש- צ.ו) נקבע במפורש שאם סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, יהיה רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו. בתקנה זו הושם דגש על הצורך לחייב בעל דין שעשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה. התנהלות כאמור פוגעת בבעל הדין שכנגד באותו הליך בפרט ובציבור המתדיינים בכלל. המשאב השיפוטי הוא משאב מוגבל והתנהלות שפוגעת בסדר התקין של ניהול ההליך השיפוטי גורמת בסופו של דבר להכבדה על בית המשפט והצדדים ולהימשכות ההליך, דבר שגורם לעיכוב בשמיעת הליכים אחרים. לפיכך, בית המשפט רשאי לחייב בעל דין בנסיבות אלה בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה" מתוך דברי ההסבר המתייחסים לתקנה 151 (ג) לתקנות עולה כי מטרתה ליתן תרופה להתנהגות הפוגעת בבעל הדין שכנגד ובציבור המתדיינים בכלל, לפיכך ברי כי התרופה ניתנת בידיו של בית המשפט כוללת את האפשרות לרפא הן את הנזק לבעל הדין והן את הנזק הציבורי וזאת בדרך של חיוב משולב של הוצאות לטובת בעל הדין ואוצר המדינה גם יחד.

מכלל האמור נמצאנו למדים כי יש לדחות את הבקשה שבנדון.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' הש' ק. אסולין) מיום 22.3.23 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לבצוע בדיקה חוזרת למשיב ע"י מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.

הנידרש לנדון המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה (להלן- חוק הפלת"ד), בגין תאונת דרכים מיום 4.9.17 (להלן – התאונה), ובצדה הגיש בקשה למינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחום הנורולוגי והאורתופדי.

המבקשת טענה כי מעדות המומחה ניתן להבין כי אישר במפורש, במענה לשאלת ב"כ המבקשת, כי אפשר שמצבו של המשיב השתפר ואילו היה מוצא את אותם ממצאים שמצאו רופאי הועדות אכן לא היה קובע נכות למשיב.

העילות לקיום בדיקה חוזרת – קיצורה של הלכה בפסק הדין בעיניין אסתר אמר (רע"א 3906/95 אסתר אמרנ' הדר חברה לביטוח בע"מ, (1995)) נקבע, כי לא כל שינוי במצבו הרפואי של הנפגע, מצדיק להורות על בדיקה חוזרת ע"י מומחה בית המשפט ורק כאשר עסקינן בשינוי משמעותי ומהותי ייתכן ותהיה הצדקה לכך, ואף זאת בהיתחשב בנסיבות המקרה הספציפי, ובלשונה של כב' הש' שטרסברג-כהן - "כאשר לאחר קבלת דעתו של מומחה, כגון אשפוזו של הנפגע, ניתוח שעבר וכיוצא בזה, הופכת חוות הדעת להיות בלתי שלמה ובלתי מעודכנת. במצב דברים זה, יש להמציא למומחה כל מיסמך רפואי אותנטי (המותר להמצאה) המתעד את האירועים הרפואיים שארעו לאחר מתן חוות הדעת. על המומחה לעיין במסמכים, ואם יש צורך בכך לבדוק את הנפגע ולהשלים את חוות דעתו. רק לאחר מכן מגיע שלב של שאלות הבהרה או חקירה בבית המשפט של המומחה. עם זאת, ראוי להבהיר כי לא כל שינוי מצריך ומצדיק הליכה בדרך זו. יש שחלים - לאחר חוות הדעת - שינויים במצב הנפגע שאינם מצדיקים פניה למומחה להשלמת חוות דעתו כוונתי לומר, שאם חלו שינויים שאינם משמעותיים, על בית המשפט להחליט, לפי שיקול דעתו, בכל מקרה לפי נסיבותיו, אם די בשאלות הבהרה או בחקירה לשם הבאה לפני המומחה את העובדות החדשות, או אם ראוי הוא לבקש השלמת חוות דעתו. אין מניעה איפוא - והכול תלוי בנסיבות - להביא עובדות חדשות לידיעת המומחה במסגרת שאלות הבהרה ולבקש תגובתו להן ולהשפעתן על האמור בחוות דעתו במסגרת שאלות כאלה או במסגרת חקירתו בבית המשפט" (הדגשה שלי – צ.ו).

...

דין הערעור להתקבל.

דוגמה לכך מצאנו, כדוגמה, בתא (קריות) 25540-01-13 - ג'רייס אנדראוס נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בעמ, (2013) במסגרתו הבהיר בית המשפט כי ניתוח משמעותי בגב וקביעת מל"ל מאוחרת בסוגית ההחמרה, מצדיקות כשלעצמן את הבדיקה החוזרת על ידי מומחה בית המשפט וזאת מבלי שתוצג בפניו קביעת המל"ל בסוגיית ההחמרה, שהיא חוות דעת האסורה להצגה למומחה.

וכך, כדוגמה, בעניין רע"א 4142/96 פרשטמן נ. קרנית (1996) מצא בית המשפט העליון לקבל את החלטת בית המשפט המחוזי המורה על בדיקה חוזרת בשל פערים בין קביעת הועדה הרפואית של המל"ל (0%) לקביעת המומחה הרפואי (14.5%) בשל חלוף הזמן שבין שתי הבדיקות (כשנתיים).

לפניי בקשה חוזרת למינוי מומחים בתחום הא.א.ג, האורולוגיה והנוירולוגיה.

ביום 20.4.20 הוגשה תביעה זו. בהמשך, ביום 19.5.20, נתבקש מינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, פה ולסת, א.א.ג., אורולוגיה, פסיכיאטריה וכירורגיה פלאסטית – הכל בהתבסס על מסמכים רפואיים שהציגו ראשית ראיה לטענת התובע.

הנתבעת הסכימה עם לבקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדיה, אך היתנגדה לכל יתר המינויים המבוקשים בטענה כי התלונות הן סובייקטיביות וללא ממצאים בבדיקה הקלינית, או לחלופין שייכות לעברו של התובע.

התובע לא הצביע על מעקב רפואי ספציפי או מסמכים ספציפיים חדשים בתחום א.א.ג אשר עולים כדי ראשית ראיה בתחום זה, זאת מעבר לקבוע בהחלטה על המינוי כאמור מיום 17.2.21 ובחוות הדעת מטעם פרופ' דוד אסיף, מומחה בית המשפט בתחום פה ולסת.

...

ביום 17.3.22 נעתר בית המשפט לבקשת התובע והורה בית המשפט על מינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה.

לגופו של עניין, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים הרפואיים שצורפו, מצאתי לנכון להיעתר לבקשת התובע באופן חלקי, כלהלן.

באשר לא.א.ג הבקשה נדחית.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת אירית מני-גור) בת"א 22679-08-22 מיום 24.5.23 שבו נדחתה בקשתו למתן מענה לשאלות הבהרה שבקש לשלוח למומחה שמונה מטעם בית המשפט.

בכל הנוגע לבקשה החוזרת למינוי מומחה בתחום הנורולוגי, קבע בית משפט שמלכתחילה לא סבר שיש ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום זה. אף המומחה בתחום א.א.ג הצביע על כי הבדיקות הנוירולוגיות שבוצעו למערער נימצאו תקינות ובחומר הנוסף שהוצג לא עלתה ראשית ראיה למינוי.

טענות המערער חוות הדעת שניתנה על ידי מומחה בית משפט בגין התאונה הקודמת אינה רלוואנטית לפגיעה בתאונה נשוא התביעה כאן.

במקרה שבפניי אותן תלונות הועלו כבר שנים עובר לתאונה ולא נמצא כל ממצא חדש לאחר הפגיעה בתאונה נשוא התביעה.

...

באשר להחלטה שלא לאפשר שליחה נוספת של שאלות הבהרה - החלטה זו היא בלב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית שערכאת הערעור תמעט להתערב בה. לעניין זה ראו בין היתר הדברים ברע"א 2540-16 פלוני נ' מדינת ישראל-המרכז הרפואי ע"ש שיבא, ניתן ביום 26.6.16 מפי כבוד השופט זילברטל: "אשר לסוגית שאלות ההבהרה – בית המשפט המחוזי בחן את שאלות ההבהרה שהפנו המבקשים לפרופ' אלחלל וקבע כי שמונה מהן אינן מהוות שאלות הבהרה במהותן, ועל כן אין להעבירן לזה האחרון. כידוע, בעניינים מעין אלו נתון שיקול דעת רחב לערכאה המבררת, ולא בנקל תתערב בהם ערכאת הערעור. סבורני, כי המבקשת לא הציגה טעם של ממש שיש בו כדי להצדיק התערבות חריגה מעין זו, מה גם שספק אם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית בעניין זה, נוכח הוראת סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009." ואכן לא הובא כל טעם מדוע המערער לא פנה למומחה בתחום א.א.ג עם שאלת ההבהרה בנוגע למשקלה של חוות הדעת בהליך הקודם כבר כאשר פנה אליו עם שאלות ההבהרה בנוגע לפגיעה הוסטיבולרית.

מכאן שגם בעניין זה דין הבקשה לדחייה.

סוף דבר הבקשה נדחית.