בקשה חוזרת להעברת דיון מחמת היעדר סמכות מקומית

תחילה התביעה הוגשה לבית המשפט בירושלים, בשל העידר סמכות מקומית, הועברה התביעה לבית המשפט השלום בחדרה.

בית משפט קמא יצא מנקודת הנחה כי המבקשת ידעה על פסק הדין רק ביום 2.8.20, והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לראשונה ביום 16.9.20, בקשה שנדחתה בשל העידר תצהיר, כעולה מהחלטת בית המשפט ביום 16.9.20.

במסגרת הבקשה, חוזרת המבקשת על טיעוניה כי גילתה את פסק הדין רק ביום 2.8.20, ובמועד זה העבירה לבא כוחה החדש את הטיפול בתיק, ובשל תקופת הפגרה, תקופת נגיף הקורונה, הבקשה הוגשה במועד שבו הוגשה והדבר לא מלמד על זילזול בבית המשפט או השתהות בבקשתה כלל ועיקר.

באשר לטענה שהיה על בית המשפט למחוק את התביעה ולא לדחותה, אין דעתי כדעת המבקשת בית המשפט היה מוסמך גם לדחות את התובענה, בפרט כאשר התיק קבוע להוכחות, המבקשת לא התייצבה לדיון גם העדים מטעמה לא טרחו להגיע, ולכן היה מקום גם לדחות את התביעה, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

...

עוד הוסיפה המבקשת כי בית משפט קמא נקלע לכלל טעות לפיה כלל את תקופת הפגרה וכן התעלם מהתקופה הנוכחית ומהשפעת נגיף הקורונה, והסיק מסקנה שהבקשה הוגשה בשיהוי, ובשל כך, דין הבקשה להידחות.

סבורני כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו לדחות את הבקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין שניתן בהעדר , ועל כן דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

בגדרי החלטתו של בית משפט השלום, בין היתר, נדחתה בקשת המבקשת לסילוק התביעה שהוגשה נגדה על הסף מחמת תניית בוררות ולהעברת מקום הדיון לנוכח תניית שיפוט ייחודית, והתקבלה בקשתה החלופית לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה, אותה העמיד בית המשפט על סך של 10,000 ש"ח. הרקע לבקשה וטענות המבקשת המבקשת והמשיבה הן חברות העוסקות בשיווק בשר ומוצריו.

עוד הלינה המבקשת על כך שבית המשפט לא נעתר לטענותיה לעניין העדר סמכותו המקומית, ועל כך שקבע ערובה שאינה משקפת את מצבה הכלכלי של המשיבה ושאינה הולמת את גובה התביעה.

בית המשפט המחוזי אף דחה את טענות המבקשת לעניין תניית השיפוט הייחודית בקבעו כי היא לא עמדה בנטל להוכיח כי לא מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד, והוסיף כי גם בהתאם להוראות התקנות הישנות לבית המשפט בחיפה יש סמכות מקומית לידון בתובענה.

מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה חוזרת המבקשת על הטענות שהועלו לפני בית המשפט המחוזי.

...

אכן, במסגרת זו ניתן להראות, למשל, כי מירב הזיקות הקבועות בתקנה 3 לתקנות הישנות (או במקבילתה – תקנה 7 לתקנות החדשות) מוליכות למסקנה כי למקום השיפוט המוסכם סמכות גם מכוח הדין.

די בכך כדי להביא לדחיית טענותיה של המבקשת בהקשר זה, ומכל מקום בסעיף 1 לכתב ההגנה מטעמה ציינה המבקשת מפורשות כי היא "מבעליהן של שתי משחטות ומפעלים לבשר עוף ומוצריו, הממוקמות... בישובים באר טוביה בדרום ושלומי בצפון...". טענותיה של המבקשת לעניין הסמכות המקומית דינן, אפוא, להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

הבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לצורך כסוי הוצאות משפט הבקשה דנן הוגשה כבר ביום 24.12.20, אך ההכרעה בה הושהתה עד להכרעה בבקשה להעברת הדיון לבית משפט זה, בשל העדר סמכות מקומית.

עסקינן בתובענה שסכוייה להיתקבל אינם גבוהים במיוחד, מאחר שהנתבעים סיימו את ההיתקשרות עם התובעת כדין ובהתאם להוראות ההסכם, ונוכח הפרות יסודיות חוזרות ונישנות מצד התובעת שאין לגביהן מחלוקת של ממש.

...

באשר למצבה הכלכלי של התובעת, סבורני כי ניתן לקבוע כי איננו שפיר, נוכח היותה חברה בפירוק.

יצוין כי בהודעת ב"כ כונס הנכסים הרשמי (עליה ניתנה החלטת בית משפט לפירוק מיום 26.7.2020, המאשרת הגשת התובענה דנן), צוין מפורשות כי "קופת הפירוק ריקה". נוכח האמור לעיל, ובין היתר נוכח סכום התביעה המשמעותי, המבוסס, בשלב זה, על הערכות ותחשיבים של התובעת בלבד, שוכנעתי כי יש מקום להשית הפקדת ערובה על התובעת בסכום מסוים להבטחת הוצאות הנתבעים.

לאחר בחינת כל האמור לעיל וסכום התביעה, אני קובע כי על התובעת להפקיד כערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, סכום של 120,000 ₪ (מאה ועשרים אלף ₪), המהווים 1.33% מסכום התביעה, שיופקדו בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית בסכום הנ"ל. הסך הנ"ל, או כתב הערבות הבנקאית האמורה, יופקד לא יאוחר מיום 18.8.2021 ויוגש אישור על ההפקדה לתיק.

לפני בקשה חוזרת של נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") להעברת הדיון בתובענה דנן לבית משפט בירושלים מחמת העדר סמכות מקומית לבית משפט זה. ברקע תביעה שהגישה התובעת למתן צו עשה כנגד הנתבעת, יצרן מיתקני משחקים וכנגד נתבעת 2, מכון התקנים, להורות על מסירת תיק המוצר המאושר על ידי מכון התקנים; לתקן לאלתר את הפגמים הקשורים לתהליך הייצור בהתאם לדוחות מכון התקנים ע"י הנתבעת באמצעות התובעת; למסירת הצהרת יצרן לאחר ביצוע התיקונים כי המתקנים בוצעו בהתאם לתיק המוצר ולתקן וכן לאפשר לתובעת לרכוש בכספה ובמימונה את האלמנטים שנפגעו ו/או החסרים על מנת שתוכל להרכיב את האלמנטים, להזמין את מכון התקנים לאישור סופי של תקינות המתקנים ולהביא את הפרויקטים למסירה סופית לרשויות.

...

התובעת טוענת שלאחר שהותקנו מתקני המשחק, חברת "שפע טוב" נכנסה להליכי פירוק בטרם קיבלה את "תיק המוצר" המכיל את האישורים הנדרשים על פי התקן למתקני המשחק, כי בבדיקה של מכון התקנים נתגלו פגמים בהליך הייצור של המתקנים והיותם בניגוד לתקן וכי חרף פניות התובעת לנתבעת, יצרן המתקנים, להמציא לידיה את תיק המוצר הכוללים אישורים לייצור בהתאם לתקן ולאפשר לה לרכוש אלמנטים כנגד תשלום על מנת להשלים את הפרויקטים, והגם שהתובעת העבירה לחברת שפע טוב טרם פירוקה את התשלום עבור מתקני המשחק, סירבה הנתבעת להיעתר לדרישות התובעת.

התובעת טוענת עוד שלא יתכן שבכל פעם שתימחק נתבעת מכתב תביעה, בשלב כזה או אחר של הליך משפטי שהחל, תינתן האפשרות לבצע "עדכון" מצד מי מהצדדים לעניין סמכות מקומית ומשזו הוקנתה בהחלטה שדחתה את הבקשה הראשונה של הנתבעת להעברת הדיון ואשר עליה בחרה הנתבעת שלא לערער בעניין, דין הבקשה להידחות.

לא אדרש לבחינת השאלה האם נתבעת 2 צורפה להליך "כנתבעת מלאכותית" לצורך קניית סמכות מקומית לבית משפט זה. נתבעת 2 נמחקה מהתביעה, טרם הוחל בברור ההליך ומקרא כתב ההגנה והבקשה הראשונה שהגישה הנתבעת מלמד כי היא טענה "בהזדמנות הראשונה" לחוסר סמכות מקומית לבית משפט זה. משכך, טענת התובעת שמדובר בניסיון להשיג על החלטה חלוטה עליה לא הוגש ערעור, ומטעם זה לדחות את הבקשה אינה מקובלת עלי.

הבקשה מתקבלת.

הכרעה בהחלטתי מיום 16.3.2023 קבעתי ששתי הבקשות שבנידון (שהוגשו בסמיכות זמנים) יידונו יחדיו ובמאוחד, כאשר הרציונל שהנחה אותי באותה החלטה היה רציונל של ייעול הליכים (הכרעה אחת לאחר לימוד יסודי אחד של כל הדרוש, תחת הידרשות חוזרת ומפוצלת להליכים שונים, באופן מכביד ובלתי יעיל) ובנוסף רציואל של הכרעה כאשר מכלול הטענות והשיקולים מובא ונפרש לפניי בבואי להכריע בדרוש (שזה גם הרציונל הכללי המנחה במשפט הדיוני עפ"י הילכת רע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד אינדיג (פורסם בנבו, 5.2.2007)].

לגוף בקשת הסף, התובע טוען, בין היתר: כי עפ"י המקובל לא היה מקום לבקש למחוק את התביעה אלא רק להעביר את הדיון בה לביהמ"ש המוסמך הנטען; כי נוכח הפיחות הכללי בחשיבות הסמכות המקומית אין לקבל את הבקשה; כי קיימת סמכות מקומית גם לגבי נתבע 1 ולגבי עילת התביעה האישית נגדו בנושא לשון הרע ופירסום ברשת האנטרנט ולאור לשון תקנה 7(ב) לתקסד"א; כי לתובע יש סניף גם בת"א המקנה סמכות מקומית לבימ"ש זה; וכי שקולי יעילות כלליים תומכים גם הם בדחיית בקשת הסף.

לאחר שנתתי דעתי למכלול טענות הצדדים, מצאתי להחליט כך: אין מקום לסלק התביעה על הסף בשל העדר סמכות שיפוט מקומית, אך כן יש מקום להורות על העברת הדיון בתביעה, מבית משפט זה אל בית משפט השלום בירושלים, בהעדר סמכות שיפוט מקומית לבית משפט זה, בהתבסס על כתב התביעה המקורי, לאחר שנמחקו ממנו הנתבעים 6-4 כאמור לעיל.

...

אין לאפשר לתובע לטעון את טענתו החדשה (במסגרת תשובתו על בקשת הסף), לפיה קיימת לבימ"ש סמכות מקומית גם נוכח העובדה שלמשרד עוה"ד של התובע יש סניפים בכל רחבי הארץ, גם בתל-אביב.

סיכום אני מורה על העברת הדיון בתביעה בתיק זה לבית משפט השלום בירושלים.

עפ"י נוהל רלוונטי קיים, המזכירות מתבקשת להעביר החלטתי זו לעיון כב' נשיא בתי המשפט במחוז ירושלים, להחלטתו היכן במחוז ירושלים יימשך הדיון בתביעה.