כב' השופט מינץ מציין עם זאת כי "יש לבחון בקשות חוזרות ונישנות בהליך פשיטת רגל בצורה מדוקדקת", עוד מוסיף וקובע:
"לעומת זאת, במקרה בו הליך פשיטת רגל כנגד חייב בוטל בשל פגמים שנמצאו בהתנהגותו ביצירת החובות כמו גם במסגרת ההליך עצמו, אין לאפשר לחייב להעלות את אותן הטענות שהעלה בהליך הראשון שבוטל בשל חוסר תום לבו. "
בהתאם לכך, נקבע בפסק הדין לעיל, שעל אף שההחלטה לביטול הליך פשיטת רגל אינה יוצרת מחסום דיוני בפני חייב מלהגיש בקשה חדשה, הזכות להגיש בקשה חדשה מותנית בהצגת נסיבות חדשות המצדיקות את השינוי מההחלטה הראשונה.
בעא 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרישמי היתייחס בית המשפט העליון לתקופה של הגשת בקשה חדשה במקרה בו הביטול נובע ממחדלי החייב בהליך :
" סבורים אנו ככלל כי התקופה שיש לקבוע לשם חידושו של כנוס אכן צריכה להיות קצרה מזו שקבע בית המשפט קמא. נראה לנו כנכון להעמיד תקופת פניה מחדש במקרה של ביטול כנוס עקב מחדלי החייב, וכדי ליתן ביטוי ראוי למחדלים, על בין שנה לשנה וחצי לפי שיקולו של בית המשפט, ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי."
במקרה בו הבקשה נדחית עקב היתנהלות בחוסר תום לב בעת יצירת החובות הרי המועדים שנקבעו בעיניין " אלקצאצי " אינם חלים לגביו- עקב הצורך בשינוי נסיבות , ואין לומר כי מי שנהג בחוסר תום לב, כמו גם מי שבוטלו הליכי הפש"ר נגדו, לא יוכל לעולמי עד לשוב להליך פשיטת הרגל, (ראו: ע"א 2758/12 אורי סמבל נ' כונס הנכסים, 9.10.12).
...
בית המשפט המחוזי קבע בסעיף 6 לפסק דינו כי:
"אינדיקציה למשך הזמן בין הליך פש"ר נוסף לקודמו, ניתן ללמוד מסע' 63 (ב) (11) לפקודה. סעיף חיקוק זה קובע סייג להפטר, סייג ולפיו לא יינתן צו הפטר, לפושט רגל שהוכרז ככזה בחמש השנים שקדמו למועד צו הכינוס בתיק נוכחי. לכאורה, בחלוף חמש שנים, לא תהיה מניעה מהגשת בקשה חדשה. מובן שכל מקרה ידון בהתאם לנסיבותיו אולם נקודת המוצא הסבירה בעיני הינה 5 שנים, כאשר פרק זמן קצר יותר יתאפשר בהתאם לנסיבות הפרטניות. ברור מכאן כי לאחר שבוטלו ההליכים בהם נקט החייב בתיק קודם, אין הוא יכול פשוט להגיש מייד בקשה חדשה."
בית המשפט העליון אישר הסכם פשרה בין הצדדים והעיר:
"לשם הצגת ההלכה נכונה נבהיר שהתקופה שצוינה בסעיף 6 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי – לפיה רק בחלוף 5 שנים מהמועד בו דחה בית המשפט המחוזי בקשה למתן צו כינוס ניתן להגיש בקשה חדשה על סמך חלוף הזמן בלבד – אינה מקובלת עלינו. זאת במובן שהתקופה ארוכה מדי. אין בכוונתנו להתייחס לסוגיה מעבר לכך."
אני סבור –כי אין מקום לקבוע נורמטיבית מועד קשיח בהגשת בקשה חדשה - התקופה שנקבעה בפרשת אלקצצי יכולה להתאים גם למקרנו – שכן הדרישה "לשינוי נסיבות" יש בכוחה לאזן את השיקולים בבסיס קביעה זו, וניתן, כמו במקרנו להתנגד למתן הצו-עם הגשת הבקשה- כפי שעשה נכונה הכונ"ר, ובכך לחסוך כניסה להליך, ולהתמקד בבדיקה לגופה אם חל שינוי נסיבות, תחת לקבוע מועד קשיח של תקופה מסוימת.
בעניין שיכמן, החוב שנוצר מהעבירה הפלילית ונוגד את תקנת הציבור היווה כ- 5.5% מסך חובותיו שנוצרו בדרך רגילה ולא בחוסר תום לב , דבר שהיווה שיקול מרכזי בהשארתו של החייב בהליך, תוך שנקבע במפורש ש:
"לאור כל האמור לעיל, מתבקש לכאורה לקבוע, כי בסיס חובו של שיכמן כלפי המערערת נעוץ במעשים נפשעים, הנוגדים באופן מהותי את תקנת הציבור, ולפיכך אין באפשרותו לחסות בצלו של הליך פשיטת הרגל ... סבורני, כי היחס שבין חובו ה'פגום' כלפי המערערת לבין מכלול חובותיו ה'רגילים', הוא השיקול אשר יש בו כדי להכריע את הכף בנסיבות העניין".
בענייננו, החוב שנוצר עקב העבירה הפלילית מהווה החלק הארי מהחוב - תמונה זו לא השתנתה בבקשה הנוכחית.
משכך, בהעדר שינוי נסיבות, או עובדה חדשה או תועלת לנושים מקיומו של ההליך, דין בקשתו השנייה של החייב למתן צו כינוס ולהכריזו פושט רגל, דחייה.