ביום 18.06.2020 הגיש האב בקשה שהוכתרה כבקשה בהולה ביותר להוצאת הקטין
מחזקת האם ולהעברתו באופן מידי אליו תוך קביעת זמני השהות שלו עם האם במרכז
קשר, היות שהאם גרמה שוב לבצוע בדיקה פולשנית באיבריו האינטימיים חרף הסיכון
הגלום בכך לשלומו הנפשי והפיזי.
( אינן במקור – פ.ג.כ; עמ' 32 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.2019
כן הודיעה האם במסגרת הדיון, באמצעות בא כוחה, כי למדה את חוות הדעת על ממצאיה
ומסקנותיה, כי היא מקבלת אותן, מוותרת על חקירת המומחית ועל ניהול הוכחות,
ומבקשת את רחמי בית המשפט והזדמנות להוכיח שהיא מבינה את שגיאותיה, את
חשיבות האב בחיי הקטין, ושהיא אם ראויה ויש להותיר משמורת הקטין בידיה תוך
התחייבות מצדה לקבלת כל טפול שיידרש ולתקן דרכיה.
(463 ,453( נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נה(
למעלה מן הצורך יצוין עוד, כי מושכלות יסוד הן, כידוע, שבתחום כה רגיש זה בדיני
המשפחה – משמורת וזמני שהות נידרש בית המשפט לגבש ההכרעה תוך שהוא נעזר בחוות
דעת של מומחים לצד ניסיון החיים, השכל הישר והרגישות וההבנה למצבו המורכב של
כל אחד מהמעורבים, ואינו בבחינת חותמת גומי המוטבעת על מימצאי חוות דעת של
5 מומחה אשר מונה על ידו (ראו והשוו: פסק דינה של כב' השופטת ארבל ב- בע"מ 27/06
פלוני נ' פלונית, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
עו"ס לסדרי דין
הצטרפה לחוות הדעת של יתר אנשי המיקצוע ובהם צוות המומחים מ"מכון שלם", המכון
להתפתחות הילד וצוות המומחים מ"הבית של טלי", לפיהן עקב היות הקטין בסיכון ריגשי
והתפתחותי גבוה ונוכח עצימות הקונפליקט בין הוריו, שאינו מאפשר קיום קשר נורמאטיבי
בינו ובין אביו ושעה שלא מתקיימים עדיין הסדרי שהייה קבועים ביניהם, יש להעביר
משמורת הקטין לאב.
...
נוכח האמור בהרחבה לעיל, בהינתן עמדתם הברורה של כלל גורמי המקצוע והטיפול,
וודאי משקלן המצטבר של חוות דעתם והמלצותיהם, שעה ששוכנעתי בבירור, כי הקטין
לא נפגע מינית ע"י אביו, וכי דווקא האם בהתנהלותה פוגעת בקטין, מעמידה אותו בסיכון
רגשי והתפתחותי חמור ובכך גורמת לו נזק שעלול להיות בלתי הפיך, ושעה שחרף
ההזדמנויות הרבות שניתנו לה להוכיח טענותיה ולשנות דרכיה, היא לא עשתה כן,
והגדילה לעשות עת נטשה את הטיפול הפסיכולוגי אליו הופנתה ואשר היא התחייבה לו
בעודו באבו, תוך שהיא ממשיכה לפעול עפ"י דפוסי הפעולה שהיא התחייבה לנטוש, ולנכר
הקטין כלפי האב באופן משולח רסן ותוך הפרה מתמשכת של החלטות שיפוטיות, ועת
שוכנעתי, כי האב, להבדיל ממנה, מבין את חשיבות הקשר של הקטין עם שני הוריו ויעודד
אותו לקיום קשר רציף ומיטיב עם האם, הרי שבמצב דברים זה, יכולותיו ההוריות של
עולות על אלו של האם.
לפיכך אני מורה על העברת משמורתו של הקטין לאב.
בנסיבות העגומות שנוצרו, עת הוכח שהאם עושה דין לעצמה ולא תקיים שום החלטה
שיפוטית שאינה נושאת חן בעיניה, אין מנוס מהעברת הקטין מיידית למשמורת האב.