בקשה בדרך של טען ביניים ליתן הוראות למי לחלק כספים המצויים בפקדון בית המשפט

כמו כן, מצאתי בנסיבות העניין להורות לנאמן להשיב לה"ה וייס את כספי הפקדון שחולטו.

ההלכה הפסוקה קובעת כי זכיית מציע בהתמחרות אינה שקולה לגיבושה של עסקה סופית אם כי "בשלב הביניים" שלאחר הזכייה בהתמחרות ובטרם אושר המכר על ידי בית המשפט נתפסים עניינו וציפיותיו של המציע כראויים להגנה מסוימת (ע"א 573/12 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' גולדסיל בע"מ (29.8.2012).

עוד יש לציין כי היתערבות בית המשפט בשקול דעתו של הנאמן בהליכי מכר קמה מקום בו נמצא כי הנאמן הפעיל שיקול דעתו באופן בלתי סביר או בלתי תקין באופן מהותי.

על יסוד כללים אלה, כך נקבע, ניתן להבין את מידת האיפוק שנוקט בית המשפט בדרך כלל בהתערבותו בתוצאות הליך היתמחרות (ע"א 509/00 לוי נ' עו"ד ברכה, פ"ד נה (4) 410, 427 (2001)).

שלישית, הנאמן ציין כי אילו היו היחידים מבקשים לשנות את מועד ההתמחרות היה מקום, אולי, לשקול בקשה זו. ברם היחידים לא הפנו אל הנאמן כל בקשה ברוח זו אלא הגישו לבית המשפט ביום 1.2.2022 בקשה "לביטול הליך ההתמחרות... או לחלופין לאפשר להם לממש את זכות לפדיון המקרקעין..". הינה כי כן, במקום לבקש מהנאמן או מבית המשפט שינוי מועד קיום ההתמחרות, ניצלו היחידים את הזמן הקצר שניתן להם לפני קיום ההתמחרות על מנת לנסות להביא לביטולה.

כמו כן, לא מצאתי כל מניעה להעתר באופן חלקי לחלק מעתירות הנאמן לצורך הבטחת ביצועו התקין של המכר בשים לב לאיזון המתחייב בין זכויות היחידים לקבל כספים שיבטיחו להם סידור חלוף באופן מידי לבין זכויות הקופה והזוכים כי היחידים לא יפעלו לסכל את עסקת המכר בדרך של אי קיום צו לפינוי הדירה או גרימת נזקים לדירה וכיו"ב. אדגיש כי באמרי זאת אינני נוקט עמדה בטענות מי מן הצדדים ביחס למידת שתוף הפעולה של היחידים בהליך ובודאי שאין בכך כדי לנקוט עמדה בסוגיית האפשרות של היחידים לפעול לסיכול עסקת המכר בדרכים האמורות.

לצורך הבטחת ביצועה התקין של עסקת המכר ומבלי שיהיה בהוראות אלה משום הטלת דופי ביחידים או מי מהם, אני מורה כדלהלן: (א) אני מורה ליחידים לפנות את הדירה מכל אדם וחפץ עד ולא יאוחר מיום 25.12.2022; (ב) הזוכים רשאים לבצע ביקור בדירה תוך 24 שעות מקבלת החלטה זו, לבדם או עם מי מטעמם, לשם תעוד מצב הדירה; (ג) ככל שהיחידים יאחרו לפנות את הדירה לאחר המועד שנקבע בהחלטה זו, יהיה הנאמן רשאי לפנות נגד היחידים בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט על מנת לכוף עליהם במאסר או קנס ציות לצוו הפינוי.

...

לאור כל האמור אני מקבל את בקשת הנאמן ומאשר את מכירת זכויות היחידים בדירה לזוכים על פי "הסכם הפשרה" כהגדרתו בדוח המעדכן מטעם הנאמן.

כן אני מורה לנאמן להעביר לב"כ ה"ה וייס את הערובה שחולטה על ידו וזאת תוך 14 יום מן המועד בו תהפוך הכרעה זו לחלוטה.

לצורך הבטחת ביצועה התקין של עסקת המכר ומבלי שיהיה בהוראות אלה משום הטלת דופי ביחידים או מי מהם, אני מורה כדלהלן: (א) אני מורה ליחידים לפנות את הדירה מכל אדם וחפץ עד ולא יאוחר מיום 25.12.2022; (ב) הזוכים רשאים לבצע ביקור בדירה תוך 24 שעות מקבלת החלטה זו, לבדם או עם מי מטעמם, לשם תיעוד מצב הדירה; (ג) ככל שהיחידים יאחרו לפנות את הדירה לאחר המועד שנקבע בהחלטה זו, יהיה הנאמן רשאי לפנות נגד היחידים בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט על מנת לכוף עליהם במאסר או קנס ציות לצו הפינוי.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 63406-05-23 שרון נהב חקלאי מניב בע"מ ואח' נ' נתן רסקין חברת עו"ד ואח' לפני כבוד השופטת בלהה טולקובסקי, סג"נ המבקשים 1. שרון נהב חקלאי מניב בע"מ 2. מידאסיטי השקעות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מ' רוט ועו"ד מ' גילבוע המשיבים 1. נתן רסקין חברת עו"ד 2. נוליס נכסים בע"מ 3. ו.י.ד.י.ס נכסים בע"מ 4. שלמה ורותי אביב בע"מ 5. עזרא סאסי 6. ניסים סאסי ע"י ב"כ עו"ד נ' רסקין ועו"ד א' משה החלטה

ביום 11.5.2023 המשיבים פנו לבנק והודיעו כי הם לא נותנים את הסכמתם לחלק נכבד מהתשלומים המבוקשים או המאושרים בדו"ח הבצוע ולכן לא מיתקיים התנאי שנקבע בדוח המעקב לחודש מרץ לאישור התשלומים המבוקשים (הסכמה ואישור של הצדדים לכל תשלום בפועל).

בהחלטה שניתנה על ידי בהפ"ב (מחוזי מרכז) 34830-01-20 י.ר - אחים עזרא חברה לבנין בע"מ נ' גמול יהוד בע"מ (25.2.2020) (להלן: "גמול יהוד"), נידרשתי לשאלת סמכותו של בורר ליתן סעדים זמניים וציינתי כי דעתי עם אלה הסבורים שבורר מוסמך להעניק סעדים זמניים זאת מכוח סמכותו להכריע בסכסוך שלפניו בדרך יעילה וצודקת וליתן כל סעד שבית המשפט מוסמך לתיתו.

הדבר נלמד הן מהוראות סעיף 2 לחוק הבוררות שלפיו "רואים הסכם בוררות כמכיל את ההוראות שבתוספת הראשונה ככל שהן נוגעות לעניין, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם", הן מהוראות סעיף יז' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות הקובע כי: "הבורר רשאי לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתיתו, וכן רשאי הוא לתת פסק ביניים המכריע בנושא הבוררות חלקים חלקים". ברי כי הסמכות ליתן כל סעד שבית המשפט מוסמך להעניק, כוללת בחובה את הסמכות למתן סעד זמני.

עם זאת, ראוי ליתן משקל להחלטת הבורר שמצוי בנבכי ההליכים ובפרטי המחלוקות שבין הצדדים ואשר הצדדים מחויבים לכבד ולקיים את החלטותיו מכוח הסכם הבוררות.

איני מיתעלמת מטענתם של המשיבים כי הוצאות חודש מרץ 2023 אושרו על ידי הבורר שלא בהתאם להחלטה מיום 16.2.2023 שהיא בגדר פסק ביניים ושבה נקבע כי "שימוש/ניצול יתרת הכספים בחשבון הפקדון למטרת השלמת העבודות וההתנהלות בנושא זה, יהיו במתכונת זהה למתכונת שהתבצעה עד כה, דהיינו - רכוז ההוצאות ועדכון הצד השני, מפקח, בחינה ואישור המומחה, לאחר מכן אישור ובצוע התשלום". יצוין כי טרם חלף המועד להגשת תגובה לבקשה שהוגשה על ידי המשיבים לאישור ההחלטה מיום 16.2.2023 כפסק ביניים (ת.א 63406-05-23).

המשיבים עצמם טענו, ובצדק, כי ההחלטות בעיניין אישור הוצאות חודש מרץ הן בגדר "החלטה אחרת". מעבר לכך שאין מקום שבית המשפט יבחן החלטה אחרת של הבורר שניתנה במהלך הליך הבוררות, הרי שהבורר עצמו הדגיש חזור והדגש כי לא מדובר בהחלטה שהיא "סוף פסוק" וכל טענותיהם של המשיבים בנוגע לאישור החשבונות ולהתחשבנות בין הצדדים, שמורות להם להמשך הליכי הבוררות.

...

לאחר שעיינתי בהחלטות הבורר מימים 16.2.2023, 3.5.2023, 8.5.2023 ובהחלטה מיום 21.5.2023 שבמסגרתה מונה בעל תפקיד מטעם הבורר ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי החלטת הבורר למנות בעל תפקיד מטעמו שיוסמך לפעול בחשבון הפיקדון על פי הוראותיו, ניתנה בגדר סמכותו של הבורר על פי הסכם הבוררות והיא נותנת מענה פרקטי ויעיל לצורך של קידום עבודות הבנייה שנדרשות להשלמת שלב א' של הפרויקט מוקדם ככל שאפשר, זאת מבלי לפגוע במידה העולה על הנדרש בזכויותיהם המהותיות והדיוניות של המשיבים, אשר מטעמיהם, לא ראו לכבד את החלטות הבורר מימים 3.5.2023 ו - 8.5.2023 וגרמו ל"שיתוק" חשבון הפיקדון באופן שהצריך, כמפורט בהחלטת הבורר, את מינוי בעל התפקיד מטעם הבורר.

בהסכם לא נקבעו מועדים לתשלום שכר הטירחה, אם כי מעיון בעמוד הראשון ניתן להסיק כי אומד דעתם של הצדדים היה שתשלום שכר הטירחה יהיה בסוף הטיפול המשפטי ובהתאם לתוצאותיו (ראה סעיפים 1-3 בעמוד הראשון של ההסכם), למעט כספים המתקבלים בהליכי ביניים (ראה סעיף 6 בעמוד השלישי של ההסכם).

ביום 31.5.11 ניתן פסק דין בתביעה הנ"ל שלפיו נקבע כי חלקו של המנוח ברכוש המשותף הוא 50%, וכי פירוק השתוף יתבצע בדרך של חלוקה בעין, וב"כ הצדדים מונו ככונסי נכסים לצורך פירוק השתוף.

ביום 7.8.14, הגיש המנוח תלונה לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין כנגד עו"ד שילה, בין היתר, בגין אי קבלת פירוט של כספי פקדון השייכים לו ואשר היו מצויים בידי התובעת לטענתו, וכן בנוגע לאופן מימוש הכספים שקבלה התובעת במסגרת טיפולה במכירת אחת מדירותיו של המנוח.

עם הגשת הבקשה הביעו היורשים נכונות להפקיד בקופת בית המשפט, סך של 73,358 ₪ המהוה את יתרת שכר הטירחה המגיעה לתובעת, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן "חוק ריבית והצמדה"), עד למועד התשלום בפועל (להלן "החוב הבסיסי") (ראה סעיף 3 לסיכומי התובעת).

בנוסף לא שוכנעתי בטענתם שלפיה יש לראות בייצוג המנוח על ידי התובעת בעסקת מכירת נכס בשנת 2016, כהסכמה לדחיית מועד התשלום, לאור ההסבר שניתן על ידי עו"ד שילה בעמ' 34 ש' 17-8 לפרוטוקול.

בחוק פסיקת ריבית והצמדה, הביטוי "ריבית פיגורים" מוזכר בסעיף 5 לחוק שזו לשונו: "סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפרעון, ייווספו עליו, ממועד הפרעון עד מועד התשלום בפועל – הפרישי הצמדה וריבית, בצרוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאשור ועדת הכספים של הכנסת (להלן – ריבית פיגורים)" [ההדגשה אינה במקור] ברע"א 7777/09 אליהו בראנץ נ' הרצל כנפי (פורסם בנבו, 07.01.2013) נפסק בהקשר זה כי "ריבית הפיגורים היא מעין סנקציה, שתכליתה היא לתמרץ אכיפה מהירה של חובות פסוקים", וברע"א 3038/19 נטאקספרס מערכי תיקשוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.07.2019), נפסק כי "לא בנקל יחייב בית המשפט בריבית פיגורים. ההיתחייבות צריכה להיות מפורשת וברורה ועל התובע מוטל נטל ההוכחה לזכותו בסנקציה זו". יוצא איפוא, שהזכות לפסיקת ריבית פיגורים חלה מכח דברי חקיקה מפורשים או לחילופין לגבי חובות פסוקים מכח הוראה שיפוטית במטרה לתמרץ אכיפה מהירה, וללא קביעת מנגנון שיערוך מוסכם בין הצדדים לעניין תשלום ריבית פיגורים, נעדרת דרישתה של התובעת לחיוב הנתבעים בריבית פיגורים, בנסיבות המקרה שבפנינו, כל בסיס חוקי.

...

הנתבעים הכחישו את טענות התובעת לרבות הטענה בדבר הפרת ההסכם, וטענו כי עם העברת הפיקדון על סך של 73,358 ₪ לידי התובעת כמצוין בסעיף 11 לעיל, דין התביעה להידחות.

המסקנה היא אפוא, מששילמו הנתבעים לתובעת את החוב הבסיסי, שכלל כאמור הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, יצאו הם ידי חובתם בעניין זה. לגבי פיצוי בגין נזקים נוספים (הוצאות תקורה, שכר ותשלומים נוספים) – הלכה פסוקה היא שעל הנפגע להניח תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי, וכי אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של בית המשפט, אלא במקרים חריגים שהמקרה שבפנינו אינו נמנה עליהם (ראה ע"א 1203/13 שמואל טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ )פורסם בנבו, 06.05.2015).

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי עם תשלום החוב הבסיסי כמתואר לעיל, מילאו הנתבעים את חובם על פי דין כלפי התובעת, וכי אין לחייבם בתשלום סכומים נוספים מעבר לסכום הנ"ל. אין מחלוקת כי החוב הבסיסי שולם על ידי הנתבעים בעקבות הגשת התביעה דנן.

במצב דברים זה הנני מחייבת את התובעת להשיב לנתבעים את הסכום של 4,000 ₪ ששולם לה ביתר על ידי הנתבעים, ומלבד זאת, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

הצדדים פנו תחילה להליך בוררות לפני רו"ח דסקל, שהתפטר מתפקידו לאחר החלטת ביניים אשר ניתנה על ידו בגדרה הורה למשיבות להפקיד סך של 30,000 ₪ כערובה.

המבקש היתנגד להשבת הפיקדון וטען שפסק הבוררות ניתן שלא כדין; דרש לבטלו כמו גם להחליף את הבורר.

דיון והכרעה - לאחר עיון בחומר שהונח לפניי ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשה הביטול להדחות, ובהתאם יש להורות על אישור פסק הבוררות, כמו גם על השבת העירבון שהפקידו המשיבות בקופות בית המשפט במסגרת הפ"ב 17082-01-19 זאת נוכח הטעמים הבאים אשר יפורטו להלן: ד.1.

לא ניתן לקבל את הטענה לפיה אין בנמצא הסכם בוררות תקף- סעיף 24 (1) לחוק הבוררות לטענת המבקש, לא נחתם הסכם בוררות בין הצדדים.

יש לדחות את טענות המבקש בדבר כפייתו ואילוצו להסכים למתן פס"ד לפי ס' 79א' לחוק בתי המשפט; "בריח התיכון" של טענות המבקש עוסק בפסק הדין אשר יצא מלפני כב' הבורר לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, כאשר לטענת המבקש נשלל ממנו כביכול הרצון החופשי, הוא אולץ ונכפה עליו להסכים למתן פס"ד בדרך זו. תשובת המשיבות - המשיבות דוחה את הטענה.

תחת זאת הוא פנה לבורר וטען שפסק הבוררות לא הביא בחשבון כספים נוספים המגיעים לו. היתנהלות זו מלמדת, כי "בזמן אמת" לא סבר המבקש, כי הבורר כפה עליו דבר מה. עוד יש להבהיר בעניינינו, כי סוגיית סיום ההליך בפס"ד לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט עמדה על הפרק עוד מראשיתו של ההליך, שאז הודיע המבקש ביום 6 בפברואר 2019, כי הוא יסכים להכרעה בדרך זו, רק אם תוצאת פסק הדין תהיה מינימום סך של 40,000 ₪ + מע"מ. נוכח עמדה זו של המבקש שלא הייתה מקובלת על הצד שכנגד לא הושג הסדר.

...

סוף דבר ותוצאת פסק הדין- נוכח האמור לעיל דין בקשת הביטול להידחות.

בהתאם אני מורה על אישור פסק הבוררות שיצא מלפני הבורר ביום 1 ביוני 2021.

מעת שהמבקש אינו חולק על כך, כי המשיבים שילמו את הסכום שבו חויבו מכוח הוראות פסק הבוררות, תשיב המזכירות למשיבים באמצעות ב"כ את הכספים שהופקדו על ידם בתיק הפ"ב 17082-01-19 (ערובה עליה הורה הבורר הראשון שבין הצדדים; הכספים הופקדו לפי החלטתי בתיק זה).

כן עתרו המבקשים כי יינתן צו קבוע שיאסור על המשיב או מי מטעמו לבצע כל דיספוזיציה בשטח דרך הגישה, לרבות בדרך של התקנת שער או חסימת דרך הגישה בצורה כלשהיא וכן לאסור עליו להפריע או למנוע מהמבקשים או מי מטעמם להשתמש בדרך הגישה.

לדידו, עניין לנו בדרך המשרתת אך ורק את מגרשו של המשיב וביתו, ואין למבקשים זכות להשתמש בה. ההליכים עד כה: יצוין כי בשלב זה ביום 08.05.2023, הוא יום הגשת הבקשה, נעתר בית-המשפט לבקשה באופן חלקי כך שייאסר ביצוע כל דיספוזיציה בנכס, אולם לא ניתן צו המורה על הריסה הגדר אשר נטען כי ניבנתה על ידי המשיב שלא כדין.

בעיניין זה טענו המבקשים, כי המשיב מייחס לעצמו דרך גישה כאילו פרטית, כשהשטח אינו שייך לו והוא לא חלק מהזכויות אשר הוקנו לו. לשאלת בית-המשפט האם יש למבקשים דרך גישה חלופית מאותו כביש, השיבו כי זה מיועד לאחד המבקשים, כשיתר האחים אינם יכולים להכנס לחלק האחורי של החלקה.

אציין בהקשר זה כי תקנה 4 לתקנות אשר מדגישה את עיקרון תום הלב ומניעת שימוש לרעה בהליך משפטי, דבר שיש ליתן לו משנה תוקף בבקשות למתן סעד זמני: "מצא בית המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג בצורה חסרת תום לב, רשאי הוא כאמור לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני, אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד" (ראו: רע"א 6658/09 ‏מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, בפיסקה 14 (12.01.2020)).

על חובה מוגברת זו עמדה השופטת פרוקצ'יה בעיניין חממי לעיל: "חובת תום הלב הדיוני נגזרת מאופיו של ההליך הנוגע בדבר, ומטיב הנושא הנידון בו. כך, למשל, בהחלטות הניתנות לפי בקשת צד אחד ויש להן השלכה על שני הצדדים, מוטלת חובה מוגברת על הצד הפונה לערכאות להניח בפני בית המשפט כל פרט בעל חשיבות שעשוי להיות לו משקל בשיקולי בית המשפט, בהכריעו לכאן או לכאן. מאחר שבהליך במעמד צד אחד אין דיון אדברסרי, מוטלת על הצד הפונה לבית המשפט האחריות לספק את מלוא הנתונים הרלבאנטיים לעניינו של הצד האחר, ככל שהם מצויים בידו (רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433 (להלן: עניין שפר), בעמ' 443-440; ע"א 10015/02 מימוש פרוייקטים (ס.ד. פתוח וייזום) בע"מ נ' בביוף ([פורסם בנבו], 1.12.2003); ע"א 3906/04 אחים שמא שירותים בע"מ נ' עריית תמרה ([פורסם בנבו], 23.3.2005))." (ראו: ע"א 999/09 ‏ ניעמה עבד אל מועטי זגייר נ' זאיד עומר עבד אל רחמן אלענאני‏, פסקה 30 (פורסם בנבו, 23.12.2010)).

כשמה היא, המדובר בדרך גישה, אשר איננה שייכת קניינית ותכנונית למי מהצדדים, זאת במנותק מהשאלה אם היא הוקמה "על חשבון" הזכויות של מי מבעלי הזכויות או כולם שכן עניינינו במיגרש עצמאי שיועד לדרך.

הטענה של המשיב כי מדובר בדרך גישה ייעודית השייכת למגרש שלו בלבד, וכי אין למבקשים כל זכות לעשות בה שימוש, אומר כבר בשלב זה, אין לה על מה לסמוך, לא מבחינה משפטית, לא מבחינה קניינית ולא מבחינה תכנונית.

צו עשה וסוגיית זהות הסעד: בעיניין מתן צו המשנה את המצב הקיים נאמר כי : "על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יורה על צו עשה זמני המשנה את מצב הדברים הקיים ואשר כמוהו כסעד המלא שנידרש בתובענה, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה ... צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במצבם חריגים בלבד, רק כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם" (ראו: רע"א 9213/12   רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ, פסקה 32 (פורסם בנבו, 20.01.2013)).

על האמור אוסיף כי היתנהלותו של המשיב הנה בבחינת קביעת עובדות בשטח, בחוסר תום לב, אשר אין להעניק בגינה פרס ואין לאפשר מצב בו חוטא ייצא נשכר (ראו בעיניין זה: בש"א (מחוזי ת"א) 30298/07‏ ‏אבישי ברעם נ' מר אפרים דרעי ראש המועצה (2007), שם נעתר בית-המשפט במסגרת הליך מינהלי לצוו ביניים, אף שיש בו כדי לשנות את המצב הקיים, ולו בשל העובדה שהמצב הקיים הנו תולדה של עשיית דין עצמי ועשיית מעשים בנגוד לחוק תוך קביעת עובדות בשטח).

הפקדון אשר הופקע על ידי המבקשים על סך 7,500 ₪ יוותר בתיק בית המשפט לצורך הבטחת הוצאות המשיב, והקמת גדר חלופית, ככל שהתביעה תדחה.

...

על האמור אוסיף כי התנהלותו של המשיב הינה בבחינת קביעת עובדות בשטח, בחוסר תום לב, אשר אין להעניק בגינה פרס ואין לאפשר מצב בו חוטא ייצא נשכר (ראו בעניין זה: בש"א (מחוזי ת"א) 30298/07‏ ‏אבישי ברעם נ' מר אפרים דרעי ראש המועצה (2007), שם נעתר בית-המשפט במסגרת הליך מנהלי לצו ביניים, אף שיש בו כדי לשנות את המצב הקיים, ולו בשל העובדה שהמצב הקיים הינו תולדה של עשיית דין עצמי ועשיית מעשים בניגוד לחוק תוך קביעת עובדות בשטח).

סוף דבר: לסיכום אציין כי מכל האמור לעיל אנו למדים כי עניינינו בבנייה טרייה, שהחוקיות שלה מוטלת בספק ואף מעבר לכך, היא גורמת נזק למבקשים, כשאין להם או לחלק מהם לכאורה, דרך מעבר חלופית סבירה.

לאור קביעותיי לעיל אני מקבלת את הבקשה ונותנת את הצווים הבאים: ניתן בזאת צו המורה למשיב לבצע הריסה של הגדר אשר בנה (וצבע בצבע צהוב) כפי שזו מתועדת בתמונה 3 לעיל, תוך 14 ימים מהיום.