בקע מפשעתי זיהוי מועד התרחשות הבקע

עוד נקבע כי המשך נהולו של התיק יהיה בבית דין זה. אחר השגות מטעם שני הצדדים באשר לזהות המומחה הנוסף, מונה, ביום 29.11.12, פרופ' אריאל הלוי כמומחה רפואי נוסף מטעם בית הדין (להלן - המומחה הנוסף או פרופ' הלוי).

אף במסגרת תשובותיו של המומחה הנוסף לשאלות ההבהרה הוסבר כי לא ניתן להגיע למסקנה שקיים קשר סיבתי, בסבירות של למעלה מ - 50% בין ההחמרה בבקע, ככל שארעה, לבין הארוע מיום 24.6.05.

במסמך הביקור נרשם כי המערער פנה בשל "בקע מיפשעתי חוזר, נותח בבית החולים העמק מחלקה כירורגית בשנת 1997" עוד נרשם "אבקש לזמנו בהקדם לבדיקה טרום ניתוח". משאלו הם פני הדברים, יש לדחות טענת המערער לפיה לא הגיע לרופא לפני הארוע בעבודה כדי להתלונן בפניו אלא כדי לבדוק את מועד הניתוח.

...

הנה כי כן, ממכלול העובדות והמסקנות הרפואיות המרכיבות את התמונה המלאה בעניינו של המערער עולה מסקנה חד משמעית לפיה מצבו של המערער לא הוחמר כתוצאה מהאירוע בעבודה.

יחד עם זאת, לא מצאנו כי יש בהיעדר מענה זה כדי לכרסם במסקנה הברורה העולה לאחר בחינת כלל הנתונים העומדים לפתחנו, כי לא הוכח בסבירות של למעלה מ- 50% שהבקע המפשעתי ממנו סבל המערער הוחמר כתוצאה מהאירוע בעבודה, מיום 24.6.05.

סוף דבר הערעור נדחה.

במסגרת אימוניו הפעיל התובע באופן אינטנסיבי ורצוף את שרירי הבטן בתנועות חוזרות ונישנות, הזהות במהותן.

תשובת המומחה: "קיים הבדל בין בקע רגיל לבקע של ספורטאים. בקע רגיל הוא פגם בדופן הבטן שדרכו תוכן של חלל הבטן יכול לבלוט החוצה דרך הפתח. בקע של ספורטאים הוא פגיעה בחיבורים בין השרירים של דופן הבטן ועצמות האגן. בקע רגיל ניתן לאיבחון על ידי בדיקת רופא בעוד שבקע של ספורטאים קשה לאיבחון, ויש להתייחס למקצועו ועבודתו של התובע, וניתן להעזר באיבחון על ידי בדיקה על קולית ו-MRI. בשני המקרים הבקעים נמצאים באיזור המפשעה בחלקה הפנימי. בקע רגיל נגרם על ידי הפרדת סיבי שרירים ופסציות וקרום הצפק בולט דרך הפגם שנוצר ויוצר בליטה. מכאן השם של בקע בלועזית הוא Hernia – מקור השם הוא במילה יוונית Ernos שמובנה הוא ניצן – bud, מאחר שהבקע בולט מדופן הבטן כמו ניצן. במקרה של הרניה של ספורטאים אין פתח בדופן הבטן והכאבים נובעים מקרעים ונזק בין שרירי דופן הבטן לחיבורם לעצמות האגן". האם יש קשר סיבתי, לרבות על דרך החמרה, בין הארוע מיום 2.2.2017 לבין מצבו הרפואי של התובע? תשובת המומחה: "לדעתי, הארוע מיום 2.2.2017 מצטרף למאמצים של הפעילות הספורטיבית של התובע. אם היה לתובע בקע רגיל של פגם בדופן הבטן עם יצירת שק בקע, ניתן היה אולי לקשור את הופעת הבקע לארוע שקרה ב-2.2.2017. במקרה הנידון, בקע של ספורטאי נוצר בטראומות מרובות בזמן הפעילות הספורטיבית". האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע כמפורט בעובדות שנקבעו (בסעיף 2 לעיל) לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב תנאי העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

...

משנקבע ההיפך בהחלטה מיום 6.12.2021 – הרי שאין לנו צורך לדון בטענות אלה והן נדחות.

בנסיבות אלה, אנו קובעים כי מתקיים קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי ממנו סובל התובע (בקע ספורטאים) לבין תנאי עבודתו כשחקן כדורסל מקצועי ומכירים בפגימה זו כפגיעה בעבודה.

אם כן, מדברי מר אשתיי אנו למדים שהתובע כבר טופל בשל ירידה בשמיעה ימים ספורים לאחר האירוע ולא כפי שטוען התובע עצמו, כי נדרשו ימים רבים בכלל לזהות את הבעיה ועוד מעבר לכך בסה"כ כחודשיים על מנת לטפל בה. (למר אישתי גם גרסה אחרת, שונה לחלוטין, בתצהיר שצירף למכתב ב"כ התובע לנתבע –נ/11.

עוד באותו תצהיר מצוין כי כ4-5 ימים לאחר התאונה ביקר בבית התובע והלה החזיק תרופות אך התובע הסביר זאת בבקע מיפשעתי שהופיע רק לאחר התאונה.

אלא שבכך לא מסתכמים הקשיים- עיון ברשום הרפואי (נ/2) מעלה כי כבר ביום 9.5.20 ציין התובע בפני רופאה כללית (ד"ר' ג'ושה קאתיה) כי הוא סובל מאבדן שמיעה לאחר טראומה ,אך מציין הטראומה אירעה 3 חודשים קודם לכן- היינו בראשית פברואר 2020, ולא ב10.3.20 – מועד האירוע הנטען.

...

על כן התביעה נדחית.

בהיות הקטינה בת חודשיים וחצי, ביום 22.9.2005, היא אושפזה בבית חולים ועברה ניתוח לתיקון בקע – הרניה במפשעה ימנית (להלן: "ניתוח הבקע").

כמו כן עסקינן בארוע שהתרחש לפני כ-18 שנה, בשנת 2005, כאשר מדי יום הצוותים הרפואיים מטפלים במספר לא מבוטל של חולים, ולכן לא ניתן לצפות שמי מהגורמים הרפואיים, גם אם טיפלו ישירות בקטינה והדבר מתועד ברשומות הרפואיות, יזכרו את מהלך הטיפול בה. לשם כך מתבצע תעוד רפואי, ופרופ' סופר, אשר כאמור שימש מנהל המחלקה לטפול נמרץ ילדים בה אושפזה הקטינה בימיה הראשונים באישפוז 2005, העיד אודות תוכן הרישומים הרפואיים.

בעניינינו אין חולק כי ממועד לידת הקטינה, עובר לבדיקות שבוצעו לה במסגרת הבדיקות והאישפוז לצורך ניתוח הבקע וכן גם במהלך אישפוז 2005, לא נשמעה איוושה בליבה של הקטינה.

המומחה הסביר כי חסימה זו מתגלה לרוב אצל חולים בגיל ההתבגרות, בבדיקות ספורט או בבדיקות לפני גיוס, מאחר והן מכוונות לזיהוי מומים מסוג זה, הידועים בכך שהם יכולים "לקנן" ללא סימנים קליניים ולהיות מוחמצים עד למועד הבדיקה, כאשר הממצאים הקליניים מופיעים רק בגיל מבוגר יותר.

...

בנסיבות אלו, ולנוכח כל האמור לעיל שוכנעתי כי דין טענות התובעים בתביעה בעניין דינן להידחות.

סיכום: המסקנה מכל האמור לעיל היא כי במקרה דנן לא הוכחו טענות התובעים כי נזקי הקטינה נובעים מרשלנות באבחון מצבה הרפואי באשפוז 2005, ומשכך דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה, ללא צו להוצאות.

ביום הראשון חש התובע במיחושים במפשעה, אולם לא ידע לזהות במה מדובר.

במהלך היום עידכן התובע את מנהלו בכאביו ובמגבלותיו והודיע לו כי בכוונתו לפנות לבירור רפואי, כפי שאכן היה, שאז אובחן התובע כמי שסובל מבקע מיפשעתי.

לטענת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), לא מתקיימים בתובע שניים מתוך שלושת התנאים המצטברים שנקבעו בסעיף 84 לחוק: תפקידו של התובע באופן קבוע כלל הרמת משאות כבדים, ולכן לא מדובר במאמץ לא רגיל בעבודתו של התובע כנדרש בסעיף 84(1) לחוק; כמו כן, קיימות סתירות בגרסאותיו של התובע לעניין מועד הפסקת עבודתו, והתובע לא הוכיח כי הפסיק את עבודתו תוך 72 שעות מהופעת הבקע כנדרש בסעיף 84(2) לחוק.

הופעת הבקע התרחשה תוך כדי ביצוע מאמץ בלתי רגיל של הרמת בית הטלה גדול במשקל העולה על 30 ק"ג. לאור האמור, שוכנענו כי מיתקיים התנאי שנקבע בסעיף 84(1) לחוק, לפיו "הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל". למעלה מן הצורך נוסיף, כי אף אם היינו מקבלים את עמדת המוסד, לפיה תפקידו של התובע כלל באופן קבוע הרמת משאות כבדים, אין בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

...

הפסקת עבודה וקבלת טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע בהתאם לראיות ולעדויות שהובאו לפנינו שוכנענו כי גם תנאי זה מתקיים.

לגבי מועד הפסקת העבודה ביום 1.8.2021 העיד התובע כך: "התחלתי לעבוד בבוקר והרמתי את בתי ההטלה הכבדים ואז הרגשתי איזשהו כאב בצד, האמת היא, לא קישרתי למשהו והמשכתי עוד לעבוד עד שהרגשתי ממש כאבים ואז החלטתי לקחת מנוחה ממש לנוח כי אני בכל זאת אמור לסיים את יום העבודה שלי ואני אדם מאוד סבלני ויש לי כוח סבל שאני יכול לסבול עד גבול מסוים אז משכתי עד שיכולתי ואז הודעתי לו והלכתי הביתה ולא סיימתי את יום העבודה." (ע' 5, ש' 27-31).

לפיכך, מצאנו כי מתקיים בעניינו של התובע גם התנאי השני שנקבע בסעיף 84(2) לחוק, לפיו "עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע". לסיכום, מצאנו כי מתקיימים בעניינו של התובע שלושת התנאים שנקבעו בסעיף 84 לחוק.