בצקת ריאות לאחר התקף לב בעבודה תאונת עבודה

בתום דיון ההוכחות התבררה המחלוקת כפי שפורטה בכותרת פסק הדין, כשהנתבע לא עמד עוד על טענתו כי לתובע לא ארע ארוע חריג בעבודה, אלא המחלוקת שנותרה היא, כניסוח ב"כ התובע בסיכומיו "האם תנאי בלעדי להכרה בארוע לבבי כתאונת עבודה הוא שהתקיימה דוקא ובאופן בלעדי האבחנה של אוטם שריר הלב?"[footnoteRef:13] [13: עמ' 6 לפרו', ש' 11-10] הצדדים סיכמו לעניין זה בעל־פה, לתובע ניתנה הרשות להוסיף אסמכתות משפטיות בכתב (ראו החלטת בית הדין עמ' 7 לפרו', ש' 10).

בחוות דעת מטעם התובע נרשם כי התובע אובחן כבר ביום 6.1.2019 (בבית החולים 'זיו') כסובל הן מ-'בצקת ריאות' והן מ-'אי ספיקת לב', וכי 'בצקת הריאות' הייתה תסמין מובהק של 'אי ספיקת לב'.

אכן נקבע של כי 'לחץ דם' אינו תאונת עבודה, אולם עסקינן באי ספיקת לב ולא בלחץ דם. במקרה דנן, בו קיים חוסר וודאות לגבי הליקוי שאובחן בתובע לאחר הארוע החריג והקשר שלו או של הטיפולים הרפואיים שעבר התובע לרבות העדרותו מהעבודה לבין הארוע החריג, החלטנו למנות מומחה רפואי שיחווה את דעתו בשאלות רפואיות אלו.

...

פסיקת בית הדין הייתה – "סבורים אנו, אם כן, על פי נוסח הדברים, כי די באחוז המיוחס על ידי המומחה להשפעתו של האירוע החריג מיום 24.11.03 על הופעת האירוע הלבבי של אי ספיקת הלב בו לקה התובע, כדי להרים את הנטל המוטל עליו ולבסס את הקשר הסיבתי הנדרש בין האירוע החריג לבין אותה מחלה, כאשר סוגיית התרומה של הגורמים השונים על המחלה תידון בוועדה הרפואית, שתתכנס ככל שיבקש התובע לקבוע את נכותו הנובעת מהעבודה. יתר טענות ב"כ המשיב הינן טענות רפואיות –מקצועיות, ולא שוכנענו כי יש לקבל את גרסתה על פני מסקנותיו של המומחה. 14. לפיכך ומשאימצנו את חוות הדעת, אנו מקבלים את התביעה באופן שיש להכיר באירוע הלבבי של אי – ספיקת לב בו לקה התובע בעקבות האירוע כהגדרתו לעיל כתאונת עבודה." הנתבע הפנה אותנו לפסיקה התומכת בטענותיו, לא מצאנו כי זו שוללת את פסק דין שדה עליו הנתבע לא ערער.

אכן נקבע של כי 'לחץ דם' אינו תאונת עבודה, אולם עסקינן באי ספיקת לב ולא בלחץ דם. במקרה דנן, בו קיים חוסר וודאות לגבי הליקוי שאובחן בתובע לאחר האירוע החריג והקשר שלו או של הטיפולים הרפואיים שעבר התובע לרבות היעדרותו מהעבודה לבין האירוע החריג, החלטנו למנות מומחה רפואי שיחווה את דעתו בשאלות רפואיות אלו.

הארוע ב-2006 לא הותיר בו נכות כראיה שב לחיים כהרגלם גם לאחר הצינתור שהיה ב-2006 עבד כרגיל.

" בהמשך ערכה ועדת הערר למערער בדיקה והעלתה על הכתב את הממצאים כדלקמן: "מתלונן על כאבים בחזה בזמן מנוחה מלווים בקוצר נשימה, טוען שסובל מכאבים בחזה במאמץ מינימאלי, צבע עור תקין, ריאות נקיות ללא אוושות מעל הקרוטידים, ללא גודש בוורידי הצוואר ב 45 מע', מעל הלב - ללא הרמות.

נשמעה אוושה סיסטולית 1/6 בחוד, בטן רכה לא רגישה גפיים ללא בצקות, דפקים פריפרים נמושו היטב בכל התחנות.

מעיון בפרוטוקול עולה כי ועדת הערר מצאה כי המערער לקה באוטם שריר הלב בקיר הקידמי ביום 1.9.2019 וכן כי הוא סובל ממחלת לב כלילית משנת 2006: "התובע לקה באוטם שריר הלב בקיר הקידמי 09.2019 שהוכר כתאונת עבודה סובל ממחלת לב כלילית משנת 2006 שהצריכה פתיחת אנגיופלסטית של שני עורקים בעברו." בנסיבות אלה, חל בעיניינו של המערער פריט ליקוי 9(1)(ד)(1) שבתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 הקובע כי לעניין קביעת דרגת נכות למחלת לב כלילית עם אוטם שריר הלב יתבצע כדלקמן: מחלת לב כליליתCoronary Artery Disease ) ) קביעת דרגת הנכות למחלת לב כלילית עם אוטם שריר הלב המתבטא בתעוד של אקג, במיפוי לב או ב- ECHOעם איזור ברור, או מחלת לב כלילית עם איסכמיה הפיכה המתבטאת במיפוי לב, ב ECHO-במאמץ, או צינתור עם חסימה מעל - 50% בעורק כלילי, תהיה לפי הטבלה שלהלן.

...

21.2.22 - לסיכום על פי בדיקת אקו וארגומטריה עדכניות לא נצפתה פגיעה מיוקרדיאלית בעקבות התאונה הנדונה לפי כך הועדה קובעת כי לא נותרה נכות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל דין הערעור להתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר בהרכבה מיום 21.2.2022 על מנת שזו תפעל כדלקמן: ועדת הערר תשקול בשנית קביעתה לאחר שתיתן דעתה לאמור ברישא לתקנה 9 (ד) (1) וכן תיתן דעתה לכך שעל פי מבחן המאמץ למערער מקטע פליטה של 60%, עומס בשיעור 5.4 ((METS בחלוף 3:42 דקות מאמץ.

לאחר מכן, הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול כדלקמן: "ללא נשמת במנוחה. צבע עור תקין. הריאות נקיות. מעל הלב – הרמה שמאלית, קולות סדירים, נשמע קול S3, אוושה סיסטולית מניטרלית 3/6. בטן רכה לא רגישה. ללא אורגמנוגליה. ניע עם גפיים ללא בצקות. דפקים פריפריים נמושו היטב בכל התחנות". לשם סיכום הדיון ביקשה הועדה לעיין בדו"ח אקו לב משנת 2016 מקופת חולים כללית, ובדו"ח אקו לב מבית החולים שיבא מחודש 1/16.

אשר להתייחסות הועדה לחוות הדעת של פרופ' רוט: עיון בחוות הדעת מעלה, כי המומחה מטעם המערער סבור שאי ספיקת הלב הקשה ממנה המערער סובל הנה תולדה של אוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה.

...

לטענת המשיב, הוועדה ביצעה למערער בדיקה קלינית מקיפה, עיינה בבדיקות אקו לב, והמסקנה לפיה לא חלה החמרה במצבו מנומקת ומבוססת, לרבות התייחסות לחוות הדעת מטעם המערער.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

על כן, שוכנעתי, כי הוועדה יצאה ידי חובת ההנמקה בהתייחסותה לחוות הדעת של פרופ' רוט, ודין טענה זו להידחות.

לפיכך, אין מקום להתערבות בית הדין גם בעניין זה. סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המערער פונה למיון בבית החולים "קפלן" ואובחן לאחר סדרת בדיקות כסובל ממחלת ריאות חסימתית כרונית.

הועדה נימקה החלטתה כדלקמן: "תובע במצב כללי טוב. ראש עין וצואר תקינים ריאות נשימה בועית אקרספיריום מאורך חרחורים וצפצופים מפוזרים על שתי הריאות בטן רכה כבד נמוש באינספריוסם עמוק כ2 ס"מ מתחת לקשת הצלעות טחול לא נמוש גפיים ללא בצקות.

תחת סעיף "סיכום ומסקנות" צוינו הדברים הבאים: "הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר רסין מ 3/7/17 ואינה מקבלת אותה כי התובע סבל ממצב ריאקטיבי ראתי עוד לפני הארוע התאונתי שהתבטא בשימוש נרחב במרחיבי סימפונות וסטרואידים ואירועים זהומיים ויראליים קלים לכאורה כמו כן בחלק מתפקודי הריאות המחלה החסימתית הנה בדרגה קלה למעט בדיקה אחת שמסווגת כבינונית.

דברים אלו קיבלו ביטוי נוסף בחוות דעתו של ד"ר רסין ממנה עולה כי התובע לא סבל כלל ממחלה כרונית עובר לתאונה ועל כן, הועמדה נכותו בחוות דעת זו בגין הפגיעה בעבודה בשיעור 20% לפי 6(ב) לתקנות.

זאת עוד, הנמקת הועדה נעדרת היתייחסות לתוכן הסעיפים א' ו-ב' אשר עניינם בתדירות ההתקפים ובקיומם של סיבוכים קלים כך שלא ניתן לעמוד על מצבו של המערער ולבחון האם פריט הליקוי שהוענק לו תואם את מצבו הרפואי.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול ותנמק קביעתה בדבר הנכות שיש להעניק למערער, בשים לב לכלל התעוד הרפואי בעיניינו, לרבות חוות הדעת של ד"ר רסין וד"ר זינגר.

...

לא שוכנעתי כי בנסיבות המקרה דנן מתקיים חשש ממשי לכך שהוועדה תהא מקובעת בעמדתה כלפי המערער.

לפיכך, טענת המערער בדבר החלפת הרכב הוועדה – נדחית.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול ותנמק קביעתה בדבר הנכות שיש להעניק למערער, בשים לב לכלל התיעוד הרפואי בעניינו, לרבות חוות הדעת של ד"ר רסין וד"ר זינגר.

ביום 23.12.1999 נפגע המערער בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

בפני הועדה התלונן המערער כי "מצב הרגליים הידרדר, לא נושם כמו שצריך בלילה, וסחרחורות". ב"כ המערער טען כי "התובע סובל מנמק העצם, במהלך הטיפולים שלו הרופא בבית חולים אמר שלדעתו זה קשור לנפילת עבודה משנת 1999. אחרי אותה תאונה נגרמו לו ליקויים נוירולוגים בגלל הוא מקבל 5% נכות. מבוקש לקבוע קש"ס בין נמק העצם ודום הלב לתאונה משנת 99 וזאת עקב המלצה של המטפל בבית חולים. מוזמן כיום לבדיקה את קרדיולוג" (טעויות במקור) הועדה ערכה בדיקה נוירולוגית ופנימית תוך שהיא מפרטת את ממצאיה כדלקמן: "הנ"ל נפגע בראשו בשנת 99, פגיעה קשה. היה בחוזר הכרה, סבל מהמטומה סובדורלית משמאל וקונטוזיה מוחית. ע"פ תאורו של פרופיסור יעקב ורדי (תאריך לא נרשם, ע"פ בא כוחו משנת 2006), צויין שסובל מליקויים קוגניטיבים ונוירופסיכיאטרים כרונים והמליץ על נכות בשיעור 25%.

בדיקת פנימאי: ללא נשמת, שוכב פרקדן, ללא גודש ורידי צוארי, ללא איוושות מעל הצואר, 12 נשימות לדקה, לחץ דם 120/60, דופק סדיר 76 לדקה, מעל הריאות אקספיריום מאורך ללא צפצופים או פצפוצים, לל איוושות מעל הלב, ללא בצקות ברגליים, כאמור לא המציא מכתביןם עדכנייןם מקרדיולוג וגם לא אקו לב ובדיקות מעבדה.

הועדה ערה לכך כי המערער עבר אוטם שריר הלב בשנת 2017 אך שללה קשר סיבתי בין התאונה שארעה אי שם בשנת 1999 לבין תלונות המערער הקרדיולוגיות תוך שהיא קובעת שלא הגיוני כי תאונה משנת 99' תיגרום בחלוף 18 שנים למחלה לבבית.

...

שוכנעתי כי הוועדה ניתחה, לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבו של המערער יחד עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה והממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.